כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
אשמח לדעתכן.
-
אשמח לדעתכן.
שיר שנכתב לתחרות בנושא טביעת עין / תביעת עין…
תְּבִיעַת עַיִן / רחל…
וְלָקַח הָאִישׁ עֶבֶד,
וְהֵבִיאוּ אֶל בֵּיתוֹ
וְיַגִּיעַ הָעֶבֶד – בדיעבד
וְיִתֵּן לוֹ הָאִישׁ כָּרִיתוֹ.
וַיַּעַבְרוּ הַיָּמִים, יַחְלְפוּ
הָעֶבֶד יְשָׁרֵת אֲדוֹנוֹ.
עָבְרוּ גַּם שָׁנִים, נָקְפוּ
וְיִתְרַגֵּל הָעֶבֶד לִמְעוֹנוֹ.
וְיוֹם אֶחָד, מְהוּמָה…
הָאָדוֹן הִתְכַּעֵס עַל עַבְדּוֹ.
וְהִנֵּה וְתִפּוֹל הַחוֹמָה.
וְיִנָּצֵל הָאָדוֹן מַעֲמָדוֹ…
וַיִּגַּשׁ אֶל הָעֶבֶד בְּכַעַס וְקֶצֶף.
וְיַחֲבֹט וַיְשַׁלַּח גַּם אֶגְרוֹף.
מִתּוֹךְ הַחֵמָה והשצף
זַעְמוֹ עוֹד אִיֵּם אַף לִטְרוֹף.
וְיִשָּׁכֵךְ הַכַּעַס – נָמוֹג,
וְהָעֶבֶד חָבוּל וּפָצוּעַ.
וִיתַחֵל הָאָדוֹן לִדְאֹג.
שֶׁמָּא הִגְזִים לִפְגֹּעַ.
וְהִנֵּה מְגַלֶּה הָאָדוֹן בְּצַעַר.
כִּי עֵינוֹ שֶׁל עַבְדּוֹ נִפְגְּעָה.
וְהָעֶבֶד צָעִיר הוּא רַק נַעַר.
לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִרְאוֹת מְאוּמָה.
אָז קָמוּ הַשּׁוֹפְטִים בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.
וּקְבִיעָתָם הִנָּהּ חַד מַשְׁמָעִית.
יְשַׁלֵּם הָאָדוֹן לְעֶבֶד, – בִּמְקוֹם.
אֶת מְחִירָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַקַּרְנִית.
הֶתֵּר לֹא מָצְאוּ לוֹ – לָאָדוֹן, אָיִן.
שֵׁן תַּחַת שֵׁן, עַיִן תַּחַת עַיִן.
-
11 תגובות
-
כתיבה מטורפת!!! סגנון תנכי קולח!!!
שורות קצרות וחתיכות!!!
אבל,
מה המסר???
-
.
-
תופתעי לשמוע, אין כל כך מסר.
השיר בא לתאר מקרה מהתורה וכן מדבר על הפסוק: “שן תחת שן עין תחת עין.”
כיוון שהוא נכתב במסגרת תחרות הוא ללא מסר כי הרעיון שם היה צורת הכתיבה ולא התוכן.
יש לי כמובן גם שירי תוכן…
מקווה שהסברתי את עצמי מספיק.
-
וכמובן יש גם את המסר לכל האנשים שביננו שיש להם עבדים.
ראו כמה צריך להיזהר!
😉
-
זהו, באמת יש לי עבד בבית…
מהיום לא אכניס לו צ’אפחות…
סתם…
באמת שיר יפה! אהבתי לגמרי!
אני מתחברת מאוד לראשי יצירתי ולא שגרתי שכזה!
הרבה הצלחה ואיחוליי לזכייתך!
-
אוי זה חמוד…
אהבתי את הסגנון הקצת ישן ותנכי,
וזה- מושלם לחלוטין!!!
וְיַגִּיעַ הָעֶבֶד – בדיעבד
הכי כיף לקרוא שירים בלי מסר,
אבל דווקא חיפשתי פואנטה כלשהי, או איזה משחק מילים מבריק.
אבל הוא מושלם גם ככה!!
ו- מותר הערה קטנה?
-
מותר ורצוי.
לזה נפתח הדיון!
-
בטח שלזה נפתח הדיון,
אבל אני מפחדת להסתבך…
כי תגידו מה שתרצו על ביקורת (אני בעד!! מאוד!)
אבל אחרי ששלחת ללקוחה או משהו כזה, אין דבר מעצבן יותר מלקבל כמה חבטותעל הראש.
בכולופן, מה רציתי לומר זה על החריזה,
מחילה שזה כל כך הפריע לי, כי היום כמעט כל השירים כתובים בכלל בלי חרוזים😕למרבה היגון.
אבל כן עצבנו אותי החרוזים הפשוטים מדי, לדוג’ משמעית וקרנית זה בקושי חרוז:( וכנל יש עוד כמה.
ברצף של חרוזים זה היה נבלע איכשהו, אבל בחריזה סרוגה זה צורם.
סליחה אם שטפתי אותך חזק מדי…
-
-
ממש חמוד וזורם!
בבית הזה:
וְהִנֵּה מְגַלֶּה הָאָדוֹן בְּצַעַר.
כִּי עֵינוֹ שֶׁל עַבְדּוֹ נִפְגְּעָה.
וְהָעֶבֶד צָעִיר הוּא רַק נַעַר.
לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִרְאוֹת מְאוּמָה.
השורה המודגשת קצת לא מסתדרת בקצב. הייתי משנה אותה ל – “לעולם לא יראה מאומה”.
לי אישית, הפריע שאין מסר. שיר לא חייב להיות חינוכי, אבל חייבת להיות בו אמירה כלשהי, ובשיר הזה להבנתי אין שום אמירה. כן הייתי ממליצה לך לנסות למצוא סיום אחר (לצערי אין לי כיוון להציע לך).
-
“וְיַגִּיעַ הָעֶבֶד – בדיעבד”
אז הערה קטנה לגבי החרוז הזה, הוא לא נכון
כי לפי העברית התיקנית אומרים בְּדִיעֲבַד.
הרבה הצלחה
-
אם חיפשתן מסר לשזור בין השורות-
מתוך שיחה של הרב הופנונג אחר מיטתו של הרב אידלשטיין זצ”ל-
דוד המלך כותב בספר תהלים- “כעיני עבדים אל יד אדוניהם…” (פרק קכ”ג).
נשאלת השאלה, דוד המלך עורך השוואה בין הדרך בה כלל ישראל נושאים עיניים לרבונו של עולם, לעבדים
ושפחות הנושאים עיניים ל – ידיים של האדון. זה שכלל ישראל נושאים עיניים לרבונו של עולם נשמע די מובן,
אבל זה הנמשל, ודוקא המשל נשמע כלל לא ברור. מתי בדיוק העבד והשפחה נושאים עיניים דוקא לידי האדון
והגבירה? אולי היה מתאים יותר לכתוב כי העבד והשפחה נושאים עיניים לכיס של האדון והגבירה. . . או לכסף
שנמצא בתוך הכיס, כסף בו הם יכולים להשתמש בכדי לרכוש מזון. מה השייכות של הידיים לענין?כאשר העבד או השפחה מתנהגים שלא כשורה, כאשר האדון והגבירה מוצאים לנכון להכות את העבד או
השפחה על מנת לחנכם ולהעמידם על מקומם. מקפידים ומתאמצים האדון והגבירה להכות אך ורק במקום שלא
יפגע בכח העבודה של העבד או השפחה, וכל שכן שלא יהיה במקום שעלול לגרום לכך שעל פי ההלכה העבד או
השפחה יצאו לחירות. הם מקפידים שהמכה תהיה במרכז הגב, מקום הרחוק מכל איבר רגיש הנמנה על אחד
מעשרים וארבעה ראשי איברים בהם יוצאים העבד והשפחה לחירות.
אך העבד והשפחה. . . כאשר הם רואים את היד המונפת באוויר של האדון או הגבירה, כאשר הם מבינים
שעומדים להנחית עליהם מכה. . . הרי שהם מסתובבים באחת, ובמקום את הגב, הם מכניסים את עיניהם תחת
היד המכה. המכה מוציאה את עינם, ואזי העבד והשפחה יוצאים לחירות. לרגע נדמה כי אכן הם הרוויחו
מהענין, הרי סוף כל סוף הם יצאו לחופשי. . . אך מה שווה חירות כזו, כאשר הם סומים, וסומא הרי נחשב כמת!
נמצא כי יצא מכך בזיון גדול, לא ריווח יש כאן, אלא הפסד עצום!אפשר לשמוע כאן:
https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=35367584&Video=True&Lang=Hebrew
או לקרוא כאן:
https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=35367584&Video=True&Lang=Hebrew
בהצלחה.
Log in to reply.
