אשמת השורד
-
אשמת השורד
בימים מורכבים אלו, בהם מצד אחד יש שמחה גדולה והתרגשות על כל שבויה ושבוי שחזר
אך מצד שני, כל כך הרבה נותרו שם, וכל כך הרבה נפלו, המערכה עדיין בעיצומה…
מעלה את “אשמת השורד”, אשמח לפידבקים:
אשמת השורד/ לאה כץ (גריינימן)
לא דחפתי אף אחד
לא דרכתי
רציתי להציל את עצמי
ורק הלכתי
השער חשף פה עקום,
נפלתי, נאבקתי לקום.
לא היה בו מקום לעבור-
אבל רציתי!
אז התעקשתי לשבור.
וחתיכות ממני שקרעתי
נותרו עם נשמתי
במקום ההוא, שידעתי…
רק תמצית חלבי ודמי שהתמעט
בתיעוד שהנציח לי העט
וזיקוקים שירקו על אחיי מאחור
הם לא ראו את רוחי,
שלא עברה בחור…
אוכלת את הלב
ומעלה גירה
האם שמחה זה טוב או רע?
האם אני תקווה כי יש תקומה?
או אני סכין הקנאה האיומה?
Log in to reply.