כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
אשת חבר במשבר ( רחלי ,תשפא)
אשת חבר במשבר ( רחלי ,תשפא)
הרגע הזה שהברכים כושלות , הידים שרוטות מקוצים החמצן כמעט נגמר , <wbr>
והגרוע מכולם – הנפש כבויה
מכל האש שבערה בתוכי לא נותרו כי אם פחמים שחורים
אין בי חצי טיפת כוח
אפילו לא חצי טיפת כוח
לא רוצה כלום ולא מעניין אותי יותר כלום
הרמתי ידים וגמרנו.
אבל רציתי , באמת שרציתי !
ומה זה היה לי עכשיו ! ?
ההיה זה מישהו אחר שרצה כל העת במקומי ולא הייתי זו אני !?
האם סתם יישמתי ססמאות שמישהו אחר טבע?!
סתם טיפסתי שבויה אחרי העדר בעקבות הפסגה הגבוהה?!
ולמה בכלל זאת עשיתי?! למה?
כנראה שזו משימה לא אפשרית ולא הגיונית
וסתם ספרו לנו אי אז שיש פסגה אחת שכדאי מאוד לנסות להגיע אליה,
אז הנה , הגיע הזמן לרדת מן המסלול המפרך הזה ולנגוז את החלום הנכסף.
מרגע זה אני בכלל לא רוצה
לא רוצה וגמרנו.
אבל רציתי!!!
אני בטוחה!!!
את כל המסע הזה עד כה עשיתי ברצון בחשק בשמחה ובאהבה עזה
את כולי נתתי את כולי השקעתי אף אחד אחר לא עבד פה במקומי
זו היתה לגמרי אני.
אז מה זה היה לי עתה?
לרדת ?! להרים ידים ?!
אחרי כן אתחרט מאוד.
ולעולם , ככה אומרות הבריות,
לא כדאי לעשות דבר שיתחרטו עליהם אחרי כן.
לא כדאי לרדת. לא
לא אסלח לעצמי לעולם
צריכה הדליק את האש בחזרה וגם לאסוף חזרה כוחות שנשרו
זה כל מה שצריך , ממש הכול.
אני לא יורדת!
בשום אופן לא!
התעיפתי וצריך להטען בכוחות מחדש
זה הכול
אוספת כמה ענפים יבשים מתישבת לידם מדליקה את האש
אולי האש מבחוץ תצית מחדש את האש שלי גם ?!
יושבת ליד האש שהדלקתי. נושמת עמוק.
נחה .
קצת נחה.
אולי עם גטרה אולי בלעדיה , אולי עצמתי עינים או שלא
אבל – לא ירדתי. בשום אופן לא.
ומתחילה לחשב מסלול מחדש-
תחנות התרעננות, מנוחה ואולי קצת להאט את הקצב
אבל על ההר הזה אני ממשיכה לטפס.
ואם אַיִן מתה אנוכי …
- 2 תגובות
ותיקה ואוו כ"כ מביע ונוגע!
חברה חדשה וואו,
מעצים מאד…
נראה לי שלכולנו יש רגעים כאלה,
אהבתי מאד את המסע שעוברת הדמות בכתיבה,
והסוף בכלל…..
תמשיכי להעלות כתיבות, את כותבת נדיר!!!
Log in to reply.
