אתגר גשום// בואו!!!

[גילי. מ.]

כולם אמרו לי לא לבכות,

ושמספיק וחבל על הדמעות.

כולם אמרו לי לא לבכות,

ובסוף יהיה לך עיניים אדומות.

כולם אמרו לי אתה הילד גדול,

תשלוט בעצמך אתה יכול.

כולם אמרו לי עוד מעט הם יגמרו,

והשק יתרוקן, וחבל.

כולם אמרו אם אתה כבר בוכה,

לפחות תתפלל על המשכן.

אבל אני?!

סתם רציתי לבכות.

להוריד דמעות כי עצוב או קשה.

אבל אני?!

למרות שאני גדול,

בכיתי כי נעלבתי והיה לי מר בלב.

אבל אני?!

המשכתי לבכות.

אולי דווקא ובגלל זה.

שגם סבא יום אחד לקח אותי על ברכיו,

הביט לתוך עיני ואמר:

זה בסדר לבכות שיש לך יותר מידי בלגן בראש,

העננים גם הם מורידים דמעות שכבד להם.

אז אני בוכה.

ולא תמיד מתכוון על המזבח.

אני בוכה,

סתם כי אין לי מצב רוח.

אני בוכה-

ומסתכל לעננים.

איזה טוב שהם באים, מנקים, מרוקנים.

ולא נורא על הדמעות,

ושיש עיניים אדומות.

העיקר שאחרי זה יש צמיחה,

ושוב צומח לי בלב פרח אחרי המבול.

הרעם, הברק, והסופה.

[אבישג]

איזה מיוחד!

והנה שלי…

כשהיה לי קר

התכרבלתי בסוודר

כשהיה לי רעב

שבעתי מקרקר

כשהיה לי מפחיד

התחבאתי בבונקר

כשהיה לי עצוב

התנחמתי בבוקר

כשהיה לי בוכה

יצאתי החוצה

ובכיתי יחד עם השמים

דמעותיהם פגשו בדמעותי

והיוו פלסטר לתחושותי

[שולמית א]

לַיְלָה.

הַלֵּב עָמוּס וְכָבֵד

קָרוּעַ בְּמִילְיוֹן חֲזִיתוֹת.

וְאֵין לוֹ כְּבָר מָקוֹם

אָז הוּא פָּשׁוּט

בּוֹחֵר לִבְכּוֹת.

וְזֶה בְּסֵדֶר

וְזֶה מֻתָּר.

גַּם הָעֲנָנִים

כְּשֶׁכָּבֵד לָהֶם

הֵם מוֹרִידִים מָטָר.

[מירי]

מהמם!

[נופר .]

בס"ד

כול השירים ממש מיוחדים ונוגעים ללב וקצת מעציבים.

אבל למה אתם מתמקדות בעצב שמסמל הגשם?

הוא גם מסמל ניקיון והתחדשות.

ובטח לכם יש רעיונות יותר טובים על דברים חיוביים שהגשם מסמל.

[מירי]

מי שחשבה שהאתגר צריך להיות על גשם- דמעות כמו בדוגמא, אז לא. הוא אמור להציג את הגשם בשלל זוויות.

[יהודית צאל]

היי, יש כאן כוונת משורר עמוקה- נראה אתכן מיטיבות לפרש אותו…

הלכתי בגשם

היה רטוב ממש

ברחתי כל עוד רוחי

הלכתי ברוח

פגשתי גבהים

מעל לעולם השטחי

אז נכנסתי לים

לנשום מים חיים

אך ניחר גרוני עד העצם

אז הרמתי ת'ראש

פתחתי ת'לב

וגמעתי טיפונת של גשם

[יהודית צאל]

אחרי שתעלו קצת דעות, אעלה לכן את הפרשנות שלי לשיר.

וזאת תהיה קצת דעה לא פופלארית – אבל לדעתי נכונה מאוווד!

[מרים כהן]

נראה שהגשם מדבר על החיים בגשמיות, לא הלך לו שם

אז הוא ניסה את חיי הרוח, וגם שם לא נהנה

על ההמשך אני לא סגורה, אבל נראה שהים מדבר על התורה, וזאת הדעה הלא קונבנציונלית…

בסוף הוא הבין שהוא צריך לעבוד את ד' בעצמו מתוך חיבור אישי

מעניין אם צדקתי…

[דבורי ברלין]

יהודית האם התכוונת להציג כאן אמירה

שצריך מעט גשמיות כדי לחיות חיים מלאים ברוחניות וקרבת אלוקים…

[יהודית צאל]

לא שצריך, אלא שאי אפשר לחיות ברובד הרוחני בלבד.

הדרך הנכונה היא לחיות על הקרקע, ומתוך זה להגיע לקדושה, עם כל הכבוד לתקווה הגוף צריך גם לחם…

[מרים כהן]

<div>
</div>

סליחה, נשלח לי פעמיים

דבר ראשון שיר ממש יפה

מנסה לנחש

נראה שמדבר על אדם שחיפש את עצמו

בעולם הגשם והרוחניות

המקום השלישי היה בעולם התורה, וגם שם המסכן לא מצא את עצמו

עד שהוא החליט להרים את העיניים לשמים לוחיות את החיים בדרך שלו עם קרבת ד' אישית

מעניין כמה זה קרוב לכוונת המשורר…

[שולמית אורלנציק]

שיר שכתבתי פעם….

כשיורדות הטיפות ורוקדות בגינה

לי זה ממש נראה כמו חתונה

אז למה אמא לגמרי לא מוכנה

שאצא החוצה בשמלה לבנה?

[תמר פ.]

אהבתי 🧡

[יהודית צאל]

אוקיי, אתן די קרובות…

הגשם = גשמיות, כלומר: החיים הפשוטים, העולם המוחשי, הגוף, החומר, היומיום.

הרוח והים = הרובד הרוחני, עולם הנשמה, ההתעלות, החיפוש אחר משמעות אלוקית.

שלבי המסע:

1. "הלכתי בגשם… ברחתי כל עוד רוחי"

בהתחלה בורחת מהגשמיות — מהעולם הארצי.

מרגיש שזה "רטוב מדי", אולי גס, חומרי מדי, ומחפשת משהו גבוה וטהור יותר.

2. "הלכתי ברוח… מעל לעולם השטחי"

עוברת לעולם הרוח — מתעלה, נישאת, עוזבת את העולם המוחשי מאחור.

יש בזה תחושת ריחוף, הארה, ניתוק מהשגרה, מרגישה נאצלת וצדיקה

אבל:

3. "נכנסתי לים… אך ניחר גרוני עד העצם"

צוללת עמוק מדי לרוחניות — לים העצום של הרוח, עד כדי אובססיה של הלקאה עצמית ו"ביחבוש" אינסופי בתכנים "גבוהים", התרחקות מהחיים עצמם, ומהצרכים הטבעיים.

אז נחנקת,

כי אי אפשר לחיות רק ברובד רוחני, אנחנו אנשי אדמה…

רוצה "לנשום מים חיים", אבל בני אדם לא נבראו לנשום מים — אלא אוויר.

הרצון להתמזג לגמרי עם הרוחני גורם דווקא למחנק וליובש.

4. "אז הרמתי ת'ראש, פתחתי ת'לב, וגמעתי טיפונת של גשם"

ההבנה הסופית:

לא נועדנו לברוח מהגשם, אלא לשתות ממנו.

אלוקים ברא את העולם החומרי כדי שנחיה בו — נאכל, נאהב, נרגיש, נבנה, נעשה חסד — ושם נמצא גם הקודש.

מי שמנסה לחיות רק ברוח נחנק; מי שפותח את הלב לגשם – מוצא את האלוהי שבפשטות.

[מירי]

יהודית, הרעיון יפה מאד ונכון מאד!

מפליא שהצלחת להביע אותו בשורות קצרות, ובשיר כ"כ יפה!

[שיינא]

מלוכלך בחוץ.
החצר מלאה בניחוח הביל.
עלים יבשים מכסים את השביל,
רוח עייפה מסיעה פירורי חול.
והלב שלי, כמה הוא יכול.
עייף לו כבר,
כל היחסים שלו נשחקו,
כל השירים העליזים השתתקו.
יבש. וחם.
הכל נרדם.

ואז הוא בא. היורה.
בא בעליזות, שאל "מה קורה?"
שטף את כל החצר בלי אבחנה
הרטיב במסירות כל פינה
הדליק צלילים של רוח טריה,
הרקיד בין הטיפות את כל הבריאה.
מילא את העולם ברכה, התחדשות.
גשם, מים, איזו התרגשות!

יאללה, בקרוב…..

[מירי]

כ"כ יפה ומרענן!!

[שרית מדמוני]

נראה לי שכוונת השיר הוא כוח הבחירה

הגשם והרוח והים זה מציאות של מאורעות ומקרים שאנו נאלצים להתמודד איתם

והרמת הראש היא הבחירה מה לעשות במקום לברוח

להיות במקום של מקבל עושה שינוי לא מתקרבן אלה מוצא איך להשתמש במציאות ולראות את הטוב

[שרית מדמוני]

גשם

טיפות שיורדות על הכל

לא שואלות, מכניסות ומארגנות

פשוט יורדות באופן שווה

ומרטיבות, לפעמים הורסות

מרוות ומעצבנות

הגשם עלול להיות מגושם

וצריך להתכונן כראוי

ולא, הוא מזיק

גשם

טיפות שיורדות ומלטפות

מוציאות מהכח אל הפועל

את הזרע ששוכן באדמה

את הרגש שיושב לו בלב

את העייפות שמפילה למיטה מוקדם

הוא מרפה ומרפא

הוא מאפשר התכנסות והוצאה

הוא מאפשר הגשמה

והוא לא מזיק

גשום היום

התכוננו. הכינו הזרעים

קבלו ברפיון את השפע

ותראו בצמיחה בזריחה

גשם מגושם או מגשים

תתכוננו

[תמר פ.]

ניחוח גשמים

עולה באפי,

קורא לי לחיות

מחדש.

פחד אימים,

אני בגפי,

הן אמי אשתקד

היתה

למרמס.

(חילזון אנונימי)

[רחלי …]

הוא הבטיח, "הבוא עם הרוח".

ושבוע עבר, הוא לא כאן.

אני מחכה לו, עומד שם בפתח

לבואו יותר מחודש מוכן.

כי השדה של אבא לא צומח

"שנת בצורת". לוחשים הגדולים

מחכה כבר להרגיש את הריח

המבשר על בוא הגשמים.

הוא הבטיח, "הבוא עם הסתיו".

ואמא בוכה, אוי בוכה.

כי עוד לקוח את אבא עזב

והשאיר משפחה רעבה.

בידי תפוח רקוב ברובו

וסוודר דק עוטף את גופי

אך הגשם לא מואיל בטובו

להשקות את אדמתי.

הוא הבטיח, "בסוף עוד תראה".

הוא אמר שיבוא בקרוב

ועוד ירק נבל בשדה

עוד לפני שהפך לצהוב.

אז אני יושב מחכה רק לו

בלילה, ביום, ברוחות

כי הבטיח שבסוף עוד יבוא

ויעצור לאמא את שטף הדמעות.

[תמר זיו]

יהודית צאל, ממש אהבתי את השיר. המצלול מצוין, לדעתי. (לפחות של הסוף, וזה מה
שזוכרים…)
שולמית אורלנציק, ממש נהניתי מהשיר!!! חרוזים מצוינים, ואמירה שנונה.

[טוב להודות]

לתורי ממתינה

כל כולי נתינה-

בעיות גשמיות,

להתיר.

ממתינה לאות

לקפוץ עם מאות;

אדמה להרוות.

להמטיר.

[מירי]

הסבר…

[טוב להודות]

חבל, חשבתי שיהיה מובן,

עכשיו קוראת שוב מבינה שנותר לוט בערפל…

הכוונה היא לטיפה שממתינה בענן, להפוך לגשם להרוות,

מקווה שיותר מובן

[אפרת הלוי]

דווקא אני הבנתי…
מהמם.

[מירי]

את צודקת, עכשיו אני קוראת ורואה שהיה אפשר להבין.. פשוט יפה!

[מירי]

גשם זה בוצק זה לכלוך זה רטוב

זה מטריה ללמעלה עולה

גשם זה ברכה זה שפע זה טוב

זה זמן לבטוי משאלה

גשם זה שפריץ לא נעים זה לרוץ

מהר לתקרה מקורה

גשם- רעננות זה חיות זה ערוץ

לטיהור האוויר אוירה

[רחל אמסלם]

יבשתי.

נחרצה חריצים עמוקים אדמתי

עד מתי רוחות זרות ייבשו את דמותי?!

מתי אוכל להרוות צמאוני?

ודמעות יטפטפו מעיני?

ואין עננים…

רגשתי.

רעידות התרגשות רעדה אדמתי

נבקעו רגבי עד תהומות נשמתי

מתי יעלו עבים מעליי?

מתי יישטפו בטיפות כל פניי?

אלוקיי…

חדש ששוני וישובו שמחותיי

השב רוחך מעלי

וטיפות של גשם יחדשו פעליי.

[אביטל ירום]

כל הקיץ שכבתי לי במחסן,

נטושה וזנוחה.

והנה סוף סוף

התחילו לומר ,

"ותן טל ומטר"

או אז הגיעו הילדים במרוצה,

ובהצלה הוציאו אותי לתחיה.

וצווחות האושר על בוא הגשם

באוזניי כמו שיר ערש.

כי חורף הגיע ובא תורי,

על העולם להשפיע.

(נ.ב. ניסיתי לכתוב מזווית קצת אחרת…)

[מרים סולובייציק]

גשם

עננים נישאים ברוח

מסתירים את השמש

מעטה מעל מתוח

ומלמטה בוץ ורפש

הכל רטוב ומעורפל

טיפות גדולות יורדות

סמיך הוא החלל

עם עליות ומורדות

נזכור ובל נשכח

כי גדול יום הגשמים

לא נהיה כעוברי אורח

כתפילת עוברי דרכים

ביום ירידת הגשם

עת רצון הוא לתפילה

בקשותינו תעשינה רושם

תהיינה רמות מעלה.