אתגר גשום// בואו!!!

[גילי. מ.]

כולם אמרו לי לא לבכות,

ושמספיק וחבל על הדמעות.

כולם אמרו לי לא לבכות,

ובסוף יהיה לך עיניים אדומות.

כולם אמרו לי אתה הילד גדול,

תשלוט בעצמך אתה יכול.

כולם אמרו לי עוד מעט הם יגמרו,

והשק יתרוקן, וחבל.

כולם אמרו אם אתה כבר בוכה,

לפחות תתפלל על המשכן.

אבל אני?!

סתם רציתי לבכות.

להוריד דמעות כי עצוב או קשה.

אבל אני?!

למרות שאני גדול,

בכיתי כי נעלבתי והיה לי מר בלב.

אבל אני?!

המשכתי לבכות.

אולי דווקא ובגלל זה.

שגם סבא יום אחד לקח אותי על ברכיו,

הביט לתוך עיני ואמר:

זה בסדר לבכות שיש לך יותר מידי בלגן בראש,

העננים גם הם מורידים דמעות שכבד להם.

אז אני בוכה.

ולא תמיד מתכוון על המזבח.

אני בוכה,

סתם כי אין לי מצב רוח.

אני בוכה-

ומסתכל לעננים.

איזה טוב שהם באים, מנקים, מרוקנים.

ולא נורא על הדמעות,

ושיש עיניים אדומות.

העיקר שאחרי זה יש צמיחה,

ושוב צומח לי בלב פרח אחרי המבול.

הרעם, הברק, והסופה.

[אבישג]

איזה מיוחד!

והנה שלי…

כשהיה לי קר

התכרבלתי בסוודר

כשהיה לי רעב

שבעתי מקרקר

כשהיה לי מפחיד

התחבאתי בבונקר

כשהיה לי עצוב

התנחמתי בבוקר

כשהיה לי בוכה

יצאתי החוצה

ובכיתי יחד עם השמים

דמעותיהם פגשו בדמעותי

והיוו פלסטר לתחושותי