אתגר חדש 🧐 צריך עיון

[אהובה מליח]

את מתעקשת על אורך מסוים? עד X מילים? בין X ל Y מילים.

את יודעת שכל רעיון אפשר לכתוב בשתי פסקאות או כמאמר.

נראה לי שזה יעזור לכתוב לנו בין X ל Y מילים.

אגב, אפשר לכתוב רעיון שנשמע בהרצאה, למשל, או רק משהו מקורי?

לפחות כאן את לא מבקשת חריזה 😉

[משתמש לא ידוע]

וואו, פתוח מידי, לדעתי.

אישית אני אוהבת לצאת עם רעיונות מכל דבר שאני קוראת

עושה היקשים לתחומים נוספים בחיים ויוצאת עם תובנות..

אולי תמקדי קצת יותר?

[חני ל]

רות, אפשר רק להסביר מה את מתכוונת ב”מבנה מקרו”?

ובאמת – גם אני חושבת שאולי כדאי למקד יותר בנושא מסויים או כמה נושאים מסויימים וכן אורך – עד כמה מילים…

אשמח לתשובות שלך.

תודה! ; )

[אהובה מליח]

אנו חווים אירועים רבים בחיים, מהם נעימים יותר ומהם נעימים פחות. במקרים הפחות נעימים, אנו שומעים את המשפט : יש להסתכל על חצי הכוס המלאה. האמנם? מה זה בכלל ‘חצי הכוס המלאה’?

במבט פנימי יותר, להסתכל על חצי הכוס המלאה אינו פשוט כלל ועיקר, כי החלק הריק של הכוס למעלה וגלוי לעין, ובעוד החלק המלא של הכוס שוכן בתחתית הכוס ועלינו להטות את הכוס כדי ליהנות ממנו או במילים אחרות לצאת מאיזור הנוחות שלנו ולהזיז מעט את עצמנו ומהרגלנו.

יתרה מכך, לראות את חצי הכוס המלאה זה לא לדעת שיש לנו 50% כוס ועלינו להתסתדר איתה איכשהו, וכי מישהו הבטיח לנו כוס מלאה? כמות מסוימת בכוס? לראות את חצי הכוס המלאה באמת ונכון, זה לדעת שיש לנו 100% חצי כוס.

כאשר אנו מתייחסים למה שקורה כאל 50% כוס מלאה, נראה שאנו חושבים שמגיע לנו כוס מלאה ואנו מוכנים לעבוד על עצמנו ולהסתפק ואולי אף לשמוח בחצי כוס, ברגע שאנחנו יודעים שיש לנו 100% חצי כוס, אנחנו בעצם יודעים בבירור שיש לנו הכל, כי הכל מלא, אולי בחצי, אבל מלא, ותחשבו על זה!

[SH M]

אהובה יפה מאוד,

קצת קשור: ר’ יענקל’ה גלינסקי היה אומר על עצמו שעם גובה כמו שלו, הוא רואה תמיד רק את חצי הכוס המלאה,

את חצי הכוס הריקה העיניים שלו כבר לא תופסות…😉

[נעמה שרגא]

רות, לא קבלתי את פרטי האתגר.
ובאמת כדאי שהוא יהיה ממוקד, מבחינת מס’ מילים ונושאים.

[רות רוט]

צר לי, נעמה, שלא קיבלת את פרטי האתגר. כבר כותבת אותם מחדש.
לגבי המיקוד – מבחינת האורך: 50 עד 100 מילים.
מבחינת הנושא: פתוח לחלוטין.
מבחינת הסוגה: קשה לי להגדיר. אני רוצה לקרוא כאן משהו מעניין, שכשאסיים לקרוא
ארגיש שהיה שווה. אבל לא “סיפור” – בלי מהלך של סיפור. ולא שיר (כולל כל מה
שזה אומר). אולי “מיני-מאמר”. כלומר – במקום פסקות, לכתוב שני משפטים לפתיחה +
פיסקה לגוף ה”מאמר” + שני משפטים לסיום.
מקווה שהייתי ברורה מספיק…

והנה האתגר המקורי – למי שלא קראה אותו:
על הכל כבר חשבו.
את הכל כבר אמרו.
מה נשאר כבר לכתוב?
כאן מתחיל האתגר:
תכתבי רעיון בצורה מעניינת.
זה יכול להיות מיני-מאמר, יכול להיות וורט על הפרשה, וכל דבר דומה.
מה שחשוב הוא, שהקורא יסיים לקרוא בתחושה “וואו, צריך לחשוב על זה”…
והכללים המגבילים (הרי אי אפשר בלי… ואם את חושבת שכן לכי תְלַמדי משוואות
פרמטריות):
מבנה מקרו. פתיחה + גוף + סיום.
מחכה לקרוא אותך!

[נעמה שרגא]

אתגר כלבבי.
נראה לי שיהיה לי קשה לבחור נושא:) אבל אני כבר אסתדר עם עצמי….

[נעמה שרגא]

זה היה אתגר נחמד.
מצרפת את התוצאה בקובץ וורד, ומחכה לתגובות…

‫בתאריך יום ג׳, 6 בדצמ׳ 2022 ב-10:50 מאת נעמה שרגא <‪[email protected]‬‏>:‬

Attachments:

• 

[ציפי קרישיק]

תמהני , האם מחובתנו לעשות ״ השתדלות״ בשידוכים?

האם כביכול אנחנו אמורים ״ לסדר״ ֶאת השידוך?

לא פעם אנו מתלבטים האם להתקשר לשדכנים ולשווק את המדובר/ת או להמתין לרגע שיבוא,

הרי אנו אמונים על העובדה ש 40 יום קודם יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני,

כל ההשתדלות כלומר , הנדנודים לשדכן מיותרים?

אולי זה רק לתת לנו ההורים תחושה שכביכול אנו מסייעים לרבש״ע בשידוך,

לתת לנו הרגשה שאנו לא יושבים בחיבוק ידיים…

למעשה ההשתדלות הגדולה ביותר זו תפילה , להעתיר למקור הרחמים ולשים מבטחינו רק בהשם שישלח הזיווג הראוי משורש הנשמה.

[א ק]

נעמה, אהבתי! באמת משאיר מקום למחשבה!