אתגר כתיבה 5 / אמא זו אמא. נקודה. -תגובות

[מרים סולובייציק]

אפשר לכתוב על אמא מורה ובת תלמידה? או שזה חייב להיות בעבודה?

[תהילה ב]

ואם חייב בעבודה – האם חייב להיות בעבודה שלי…

ואשמח גם להסבר לגבי אופי האתגר – אני בעצם אמורה להציג סוג של סיטואציה שנתפסת לא טוב עם אמא שלי? כי גם אם מותר להמציא משהו שתלוש לגמרי מהאופי שלה, מרגיש לי רע

[רחלי …]

ממש לא! אמא שלך לא אמורה להיתפס רע, זה פשוט סיטואציה פחות נחמדה של בוסית ועובדת, אולי דווקא את הבעיה בסיטואציה הזאת ואמא שלך בסדר? גם לא חייב אמא שלך ממש, הכוונה שזה יהיה מגוף ראשון…

[רחלי …]

אפשר…

[מרים סולובייציק]

כי אם זה צריך להיות בעבודה שלי, אז ניסיתי לכתוב על זה ונראה לי שבעבודה שלי אסור להעסיק אמא ובת באותו תחום, ובעבודות אחרות אני לא כל כך מצליחה להתחבר ולכתוב על זה בצורה אותנטית כי אני גם לא מתמצאת איך לכתוב על העבודה כשאני לא מונחת בתחום.

[מרים סולובייציק]

אני יושבת בכיתה, כתה ח’, אמא היא המורה שלי לחשבון והנדסה. היא מכינה את הכיתה שלנו למבחני הכניסה לתיכון. לידי יושבת דבורי (שם בדוי) ושתינו נחשבות לשובבות הגדולות ביותר בבית הספר, ואנחנו יושבות ביחד!

לקראת השיעור אחרי ההפסקה, הוצאנו את כל המחברות שלנו והנחנו על השולחן, המורה אמא שואלת מה זה? אז אנחנו אומרות לה מכירת ספרים.

עוד תעלול אחד היה שנכנסנו לארון של הכיתה והתקפלנו שם, אמא נכנסת לכיתה וכך גם שאר הבנות ואז אני משמיעה יללה של חתולה, כל הכיתה על הרגליים מתחילות לרוץ בין הטורים, באותה הזדמנות אנחנו יוצאות מהארון וצועקות וואה!!!

עוד פעם אחת זכורה לי שגיליתי לחברות שמסביבי את התשובות לתרגילים.

מרייייים, אני אגיד אותך לאבא! 😉

פעם אחת אמא חתכה את האצבעות שלה מסכין של מג’ימיקס, אז אני כתבתי לה את התרגילים בשכפולים, ואחי כתב לה את המבחנים.

פעם אחת אחיות שלי היו חולות, כמעט בריאות אבל הן היו צריכות להישאר עוד יום יומיים בבית. מכיוון שבית הספר שלנו נמצא במרחק הליכה מהבית, ביקשה אמא שאחזור הביתה לשמור עליהן והיא תלמד אותי אחר כך את מה שלמדו בכיתה, אלא אם כן לא יסיימו את התרגילים ויצטרכו לעשות שיעורי בית.

הגעתי הביתה ופתרתי את כל התרגילים שבפרק ההוא, לי לא היו שיעורי בית… כי הן לא סיימו לפתור בכיתה את התרגילים של הפרק ההוא בספר, ונשארו להם שיעורי בית – אוהו שיעורי בית, אמא ידעה לתת אותם ביד רחבה.

[Sara Amor]

בום, התעוררתי בבהלה.

מבט אחד בשעון מגלה לי שזמן קריאת שמע חלף עבר. אני עוצמת עיניים, רוצה רק לחזור לישון.

הטלפון מצלצל, אמא על הצג. אני שולחת את היד לקחת את הטלפון, רעש החבטה מגלה לי שהטלפון נפל מאחורי השידה.

אני קמה עם עיניים חצי פקוחות, מזיזה את השידה ומרימה את הטלפון. מחברת את הבטרייה, וחוזרת לאמא.

“הלו” אוי לי, אמא נשמעת לחוצה. “איפה את? סיכמנו שאת מגיעה ב9! עכשיו כבר 9:45!” דרך הטלפון עובר כל רעש ההמולה, אני מכחכחת בגרון מנסה להעביר את צרידות הבוקר, שלא תזהה. “אמא? אני המ.. פשוט התעוררתי טיפה מאוחר, זה דחוף שאגיע?” אני מתפללת בלב שתגיד לא, ביליתי עם הקטן במיון לאחר התקף אלרגיה, הגעתי לבית אתמול ב3:30 לפנות בוקר ואני עייפה, בקושי זוכרת איך קוראים לי.
“אני חייבת אותך! את הבטחת לי שתבואי” אני שומעת בקול שלה שהתחנונים בקרוב יהפכו לכעס של חוסר אונים, ובצדק. אני יודעת שאני לא בסדר. “אמא, אני אבוא יותר מאוחר טוב? פשוט רק עכשיו התעוררתי…” אני שומעת את אמא מנחה את אחיינית שלי איפה להניח את האגרטלים. היא נאנחת “כל פעם, כל פעם את עושה לי את זה. אין בעיה, הכול טוב. תמשיכי לישון. אני אסתדר לבד”
טוווט, אני מביטה בצג, השיחה נותקה.
שעתיים לפני הארוע:

אני ממהרת לאולם, מעודדת לפחות אספיק לעשות משהו עכשיו לאחר הפשלה של הבוקר.

אני נכנסת ורואה את אחיינית שלי מתזזת ממקום למקום, מסדרת עניינים אחרונים. אני מתקרבת לאמי, “אמא? הגעתי. מה אני יכולה לעשות?” מנסה לכבוש את אמא עם פנים של ילדה טובה ירושלים, “אין צורך, הסתדרנו. נס שיש לך אחיינית כזאת חרוצה כי עלייך אי אפשר לסמוך” היא מטיחה בי, אני מרימה אליה עיניים פגועות, “אמא, אבל הנה! באתי!” היא מתרחקת לבר ואני בעקבותיה, היא מפנה אליי את הראש, “באת מאוחר מדי, תחזרי לבית, תכיני לאבא מרק, תעשי משהו טוב”.
אני מסתובבת, פגועה וכאובה, יוצאת מאולם, השמים בוכים איתי.
למה תמיד זה קורה רק לי? למה תמיד אני כל כך מאכזבת? הרי ידעתי שהיום יש לאמא אירוע רציני והיא הייתה זקוקה לעזרה שלי בעריכות.
אני מרימה את הראש מהמדרכה, נתקלת בפרסומת, דרושות עובדות, עבודה באווירה משפחתית. אני מגחכת לעצמי, מי הייתה רוצה אמא בוסית?!
‘מה זאת אומרת מי רוצה? כולן רוצות!’ אני עונה לעצמי, ‘אבל זה קשה! אין אפשרות לתרץ תירוצים, או להתחמק ממטלות’ אני מחזירה לקול בתוכי, ‘כן, אבל מישהי זרה לא מקבלת איחורים, ולא מרחמת. אחרי מה שהיה היום בוסית אחרת הייתה מפטרת אותך!’
אני מתיישבת על ספסל, וחושבת, הקול צודק, בוסית אחרת הייתה מפטרת אותי בטוח. אני מזיזה דף שעף לי על היד מהרוח, חתיכה מכרזת מזל טוב. הי, לאמא יש יומולדת שבוע הבא, אמא אוהבת פרחים. אקנה לה זר גדול ויפה, היא… היא בטוח תסלח על היום…

יומולדת לאמא:

אני דופקת על דלת הבית, הזר ביד, אמא פותחת.
“אמא? מזל טוב”, אמא מחייכת, “בואי הכנסי” היא לוקחת את הזר מהיד שלי, ומכניסה לאגרטל עם מים, מוזגת לי ולה כוס תה חם ומגיעה לשבת.
אני מתרווחת על הספה, כמה טוב בבית. “אמא, אני מצטערת על אותו יום, שלא באתי…., אני יודעת שאני לא יכולה לתרץ את עצמי, זה לא היה בסדר, אבל.. הייתי כל הלילה עם הקטן במיון, והייתי מותשת ממש” אני עוקבת אחר הבעות פניה של אמא המתחלפות, “אמא, את באמת האמא הכי טובה בעולם. אמא, אני חושבת שבשביל שתינו, אתפטר” אני אומרת מהר את המלים, לא להתחרט, “אני לא רוצה שיהיה משהו שיפריד ביננו. אני אוהבת אותך”. אמא מביטה בי, מנסה למצוא מלים, אני מחזיקה לה את היד, המבטים שלנו נפגשים ואמא נותנת לי חיבוק גדול.
כי, אמא זה אמא. זה פשוט- הכל.

נ.ב. תגובה אישית עליו בדיון ששלחת את ההוראה על האתגר.

[אתי אדלר]

אני לקחתי לדוגמא עבודה אדמניסטרטיבית שעבדתי בה בעבר. רק כיוון שעבדתי בקופת חולים שם א”א להעסיק קרובי משפחה שיניתי לעסק פרטי. בתחילה רציתי לכתוב על משרד ביטוחים שונים. ויעוץ ביטוחים שמשיק במקצת לקופת חולים. ך נכנסה לי יצירתיות של משר ליווי לעסקים….

[מרים סולובייציק]

חוץ מזה שהיא היתה צריכה לחתום לי על המבחנים בחשבון והנדסה, אז היא חתמה על כל המבחנים של כל החברות, ועל המבחן שלי חתם אבא שלי.