• כתיבה ספרותית

  אתגר לחובבות כתיבה ויצירתיות! הבאנה לי המשך לסיפור הזה…

  פורסם ע"י ציפי שפרנוביץ  מיתוג שיווק ופרסום on 28/10/2024 ב6:20 pm

  לפני חמש שנים כתבתי סיפור שרק רבע ממנו נשמר לי…

  לא זוכרת איך הוא נגמר, כן זוכרת שהיה יפה ואהבתי אותו.

  כעת אני מנסה לכתוב מחדש וממש לא מוצאת רעיונות ולא מתחברת.

  מה דעתכן באופן כללי: קל יותר להמשיך קטע או לערוך מחדש סיפור שכתבתי בעבר (עבר הכונה גם לאתמול) או שעדיף לכתוב מחדש?

  בכל מקרה הנה ההתחלה:

  שוב ריח קינמון עז ומתקתק נשא מן הבית ,אל החוץ, הישר אל נחיריה הרוטטים של לאי.

  היא נאנחת בעונג, בייאוש.

  דופקת פעמיים ונכנסת פנימה, אל המטבח הקטן והחמים.

  דיאנה קולעת במרץ צמות בצקיות, חלקות.

  “שוב לא היו קונים” פניה אל השקדים והתנור והקערה ורק לא לפניה של לאי, שלא אומרות דבר.

  לאי שותקת. מניחה שני מרפקים על השולחן המקומח ומביטה בידיה הזריזות של דיאנה.

  המון מילים ומחשבות, ורגשות עוברות ביניהן בשתיקה הזו.

  עוד שעתיים בדיוק עתידות שתי עוגות קינמון ריחניות לצאת מהתנור.

  ועל אף שאין עוגה טעימה מזו שיוצאת מהתנור אוורירית ונימוחה, אין רוצה לאי בעוגה. היא רוצה בדיאנה.

  על הכורסא הקטנה, החומה-דהויה שבקצה החדר נחות מבוישות שלוש רקמות מרהיבות. לא רק הן יושבות על הכורסא בעצב, אלא שעות של עמל וחלום ודמעות, מקופלות, עלובות.

  דיאנה גומרת ללהטט, מכינה לשתיהן כוסות תה רותחות בכוסות ססגוניות וסוף סוף מתיישבת.

  “תודה”, היא אומרת, מחבקת את הכוס בכפות ידיה.

  “על מה?” מרימה לאי עיניים תוהות.

  “על זה שאת שותקת. שאת לא אומרת לי שהרקמות נדירות ויפות ובהזדמנות אחרת יבואו הקונים. אלו שמבינים באיכות, באומנות. שאת לא הולכת שבי אחרי הריח והמעש.”

  לאי לא רגילה למלל הזה, המשתף ולכן שואלת חרישית:”

  עזר לך? 👍

  ציפי שפרנוביץ  הגיבה לפני 2 שעות, 53 דקות 1 חברה · 0 תגובות
• 0 תגובות

התחברי כדי להגיב