** אתגר מספר 3! – כתיבה והומור **

[N M]

אולי תעלי קטע

שאדע כיוון..

[רות רוט]

מעלה קטע. קשה לומר שהוא מוצלח (ואם אתן מאד רוצות להחמיא, אז בפרופורציה).
הוא גם טיוטה מטויטת נורא, שזקוקה לשיפוצים-שינויים-עריכות-וכו’… אבל אני
חושבת שהוא נותן כיוון. במיוחד כשפורים מתקרב…
מצרפת את שני הקטעים – הקטע המקורי, והקטע החדש עם מילים מודגשות. מוזמנות
לעשות כמוני 🙂

*הקטע המקורי:*

זה קרה ביום אחד בהיר, או אולי בלילה כהה. שיגרה סתמית ומשעממת. צלצול הטלפון
נשמע בחלל הבית, ואני מיהרתי להרים. לא תמיד אני ממהרת להרים, רק כשיש לי זמן,
או כשאני מחכה לטלפון מסוים. הפעם חיכיתי לטלפון מסוים. מסוים מאד. חיכיתי כבר
לתשובה ממזכירת רופא השיניים לילדים, שתעדכן אותי מתי אני מגיעה לתור דחוף.
עזרה ראשונה. ילד בוכה עם כאבי דלקת נוראיים. זה כואב, מסכימה. גם לי זה כואב.

זו היתה אכן המזכירה, והיא עדכנה אותי שאני יכולה לבוא עוד עשר דקות. הזמנתי
מונית, ותוך עשר דקות הייתי במרפאה, למרות הפקקים. נכנסת לחדר של הרופאה
המוכרת.

*הקטע עם השינויים:*

זה קרה ביום *שני*-*לא*-בהיר, ב*ערב* כהה *וחשוך*. שיגרה סתמית ומשעממת. צלצול
הטלפון נשמע בחלל *הכיור*, ואני מיהרתי להרים. לא תמיד אני ממהרת להרים, רק
*כשאין* לי פנאי, או כשאני מחכה לטלפון *מרגיז*. הפעם – חיכיתי לטלפון *מרגיז*.
מאד. המתנתי בחוסר סבלנות לתשובה *מאסיסטנטית* רופא השיניים לילדים, שתעדכן
אותי מתי אני מגיעה לתור *מעצבן*. עזרה *שניה. שלישית. חמישית*. *בעצם, אפס.
שעת האפס האמיתית*. הילד *רוטן* מכאבי דלקת נוראיים. זה כואב, מסכימה. גם לי
זה כואב. *באזניים*.

זו היתה המזכירה, והיא עדכנה אותי שאני יכולה לבוא *עכשיו, מקודם,* *לפני *עשר
דקות. *הגיעה* מונית. *אולי הזמנתי אותה? לא שמתי לב*. תוך עשר דקות *לא *הייתי
*עדיין* במרפאה, *בגלל הפרה שנעמדה באמצע הכביש*. *אבל בסוף, *נכנסתי לחדר של
רופאה *לא *מוכרת, *לראשה כובע ליצן*.

[פנינה ריימונד]

תקשיבו, זה היה קשה!

רות – אתגר מעניין נתת לנו 🙂

תעלו עוד קטעים, בנות!!

וזה שלי…:

_ _ _

אני <;”>שפוכה לגמרי< זולגת לספה הנמוכה.

הבית <s>מבריק</s> מכובס מגרב ועד קודקוד. אני לא מבינה <s>תלונות</s> התבכיינויות של אימהות. ‘אני לא מצליחה להיות בלבוסטע’. מה כבר צריך לעשות בשביל זה? מפשילים, כלומר מפשילות, שרוולים, וקדימה. <s>מסתערות</s> מתנפלות על <s>הדירה</s> הדיר.

נכון, זה משוגע. אבל מצדיק את <s>המאמץ</s> הזיעה הניגרת.

לדוגמא, השכנה, שמה… טוב. לא משנה. לשון הרע, לא מברבר אליי. אם לא העצלנות שלה, הילדים שלה היו הרבה יותר <s>מטופטפים</s> מעומלנים.

חבל על דאבדין… כלומר הפאר וההדר. חס וחלילה, לא הילדים.

הנסיכים שלי הלכו לישון, לאחר שסחטו את אמא סמרטוטה. המלך צריך להגיע, מסמורטט גם הוא. רעייתו המלכה, כאמור, רובצת על הספה.

ואוף, משעמם לה.

שולפת מגזין טרי מארגז העיתונים. <s>מדפדפת</s> מפרפרת.

כתבה על נשים שלא מספיקות. לא בשבילי.

סיפור חדש בהמשכים. לא <s>אוהבת</s> הבייבי שלי.

מתכון קליל לנשים שאין להן זמן… אבל יש לי! אונה ואונה!

טור דעה אקטואלי. נצעד על זה…

כנראה שנרדמתי. כי הבית חשוך למחצה (כמה פעמים ביקשתי לא להשאיר אותי בעלטה?), ושקט מזמזם לי באוזניים. העיניים שלי מתאמצות לראות מה מורה השעון על הקיר. 4:00 לפנות בוקר.

אני קמה לעוד יום. מטורלל.