בְּאָהֳלָהּ | מיכל דהרי

[שושי ו.]

לא אהבתי את הראשון.

נראה שהעסק שם הוא מהמוזרות בהתחלה שהתחלת להתפלל על זה.

השני לעומתו מבטא יותר את העניין כי הם חיינו

זו דעתי…

[מיכל דהרי]

תודה על הכנות.

תודה שהסברת גם למה.

אני מבינה מה את אומרת, ואני מבינה גם למה שאלתי:)

יפה שאת מציינת "זו דעתי" ואני רואה שהצטרפו אלייך עוד – זה מעולה וזה מפרה אותי

חשבתי שהשיר הראשון יכול לעורר גלים, שדים והתנגדויות

ואני רואה שזה גם קרה…

[טליה בן שושן]

מהמםם

שניהם כל כך יפים

אהבתי יותר את הראשון,

אני חושבת שיש לו קטע מפתיע.

את מתחילה לקרוא 2 שורות ועוברת לך מחשבה בראש,

ופתאום במילה הבאה- המחשבה שונה לחלוטין.

מדהים איך שאת עושה את זה!!
מחכה לעוד… 😀

[מיכל דהרי]

תודה טליה על הפירוט

מעניין שגורם ההפתעה הוא זה שתפס אותך

אני חושבת שטוויסט בשיר בהחלט יכול לעשות לנו בום ולהדהד

וכשהשורה הראשונה כל כך חריפה

ההקלה שמגיעה אחר כך היא משמעותית:)

[יהודית בר]

אני גם יותר התחברתי לראשון
זה מפתיע ומעורר עניין.

אבל שניהם יפים מאוד!

[מיכל דהרי]

שלום יהודית (אגב, ד"ש מרעכי😉)

אני רואה שגם אותך תפס גורם ההפתעה…

[מיכל כ]

הי, אהבתי את שתיהם

הראשון באמת יותר הפתיעה אבל השני נראה לי יותר מתאים למה שרצית להגיד

אוהבת את הכתיבה שלך 🙂

[מיכל דהרי]

תודה על הקול החשוב שאת מביאה

בהחלט רלוונטי להבין איפה המסר עובר מדויק יותר

מבינה שלדעתך בשני

[יעל צור]

הי מיכל,

שתיהם מהממים!

הראשון יש לו איזה פאנצ' מפתיע שגורם לך להמשיך לקרוא עוד שורה…

השני יפה יותר מבחינת הקצב והמשקל…

הראשון נותן את האמירה יותר חזק, לדעתי.

תמשיכי לכתוב!!!🤗

[מיכל דהרי]

וואו

זה כבר ניתוח מקצועי:)

קצב ומשקל זה מדדים אופיינים לשירה

וחשוב לתת עליהם את הדעת!

את גם מתייחסת לגורם ההפתעה

(שימו לב כמה זה תופס אותנו, ולדעתי לא רק בשירים…)

את חושבת שזה מה שנותן יותר תוקף לאמירה?

[‫איידי וייס‬‎]

לכל אחד מהם יש מבט שונה.

ואיך אומרים? לא משנה הסדר.

הראשון, זה הקול המדבר. הוא מספר על עצמו.

השני, זה הקול הפונה לקהל, הוא בלשון נוכח.

ולכל אחד מהם יש את הדקויות שלו, למרות שהמסר הוא אחד בסופו של דבר.

[מיכל דהרי]

הופה, איידי!

איזה דיוק

זה נכון.

הראשון הוא הקול הפנימי, החשוף

זה שמעז להגיד את הדברים ולהסתכל להם ישירות בעיניים…

שלא מפחד להתבטא

השני זה הקול שמיישר קו עם העולם

המוכר

הקצת יותר פיוטי

ושבדרך כלל מניח את דעת הקהל

אולי צריך רמת קבלה ופתיחות מנטאלית בשביל להצליח להכיל את השונה…

ואולי אני צריכה גם כן קבלה ופתיחות כדי להצליח להביא את השונה….

[‫איידי וייס‬‎]

אני חושבת שאחד משלים את השני.

כולל המספור 🙂

ואפילו בסדר הזה.

סוג של הראשון, שמעז להדהד בקול את המחשבות האישיות, גם אם הן חדות וקשות וחובטות ממש.

ואז – פניה לציבור הרחב. במילים מעט יותר רכות, בפניה יותר נעימה.

הכפילות הזאת מחזקת את המסר.

[מיכל דהרי]

הסתכלות מעניינת
תודה!

[רות]

וואי מיכללל
כל כך אהבתי,
את שניהם!!

מה יותר?
את הראשון,
אנשים מפחדים לומר שהם רוצים למות.. ואם את מצהירה את זה אז מעניין למה..

חיים ארוכים!!
ותמשיכי להביא לנו עוד חומרים טובים כאלו.

[מיכל דהרי]

רות,
נגעת בבטן הרכה של השיר…
יש התבטאויות שמקפיצות אותנו
שמעוררות התנגדות
אבל בהקשר הזה – אין יותר חיים מלמות…..
תודה על השיתוף

[מירי]

מיכל, מדהים!

לדעתי דווקא- הראשון- ההתחלה שלו מידי חריפה ומבהילה, מה גם שזה לא הסגנון שלך- לומר ככה😔…

[מיכל דהרי]

נכון
זה לא סגנון הביטויים הפופולארי שלי
יש כאן החרגה מסוימת
ומשהו בקוטביות בין המילים למסר יכול ליצור לנו בלגן פנימי.
אז אני מבינה שאת מעדיפה את הגרסה השניה?

[מירי]

זה גם בלאגן, וגם בהלה מיותרת,

כן🙂

[שושי ו.]

תיזהרו

עוד מעט היא תחלק את העולם ל2 קבוצות לפי השיר שבחרת

אלו שפוחדים למות

ואלו שלא

[מיכל דהרי]

​​אַדְּרַבָּא,
תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ
וְלא חֶסְרוֹנָם,
וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ
בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ,
וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה
מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.
וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ,
כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ.
שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ,
אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

[שושי ו.]

ממש מצטערת

ומתנצלת, מיכל

מישהי חמודה העירה את תשומת ליבי שזה יכול לפגוע.

לא התכוונתי לפגוע בך

וכואב לי שכך יצא.

פשוט הדיון פה התחלק פחות או יותר לכאן ולכאן

אבל זו לא סיבה.

[אסתר פת]

מיכל, את כותבת נפלא!

אני אהבתי דווקא את הראשון

הוא הביע בעיני את הכמיהה הרבה יותר חזק-מתפללת למות, באהלה

אלו מילים עם נימה אמוציונלית מאד חריפה

ודווקא לכן-זה מעביר את הכמיהה הזו חזק!

השני נחמד, אבל המילים סטנדרטיות כאלה, פחות מעבירות את ה'מתפללת למות באהלה'

כמו 'עזה כמוות אהבה' כזה

[מיכל דהרי]

תודה אסתר,

השיר הראשון בהחלט מעמת…

תודה על השיתוף!

[זהבה מ.ד]

כתיבה יפה.

אני אהבתי את השני.

לדעתי ,הראשון הוא נתן מבט על הביטוי למות- כאילו זה בלתי נסבל -בלש' העם.

והשני זה יותר לחיות את החיים –

אם תרצי לחיות חיים אמיתיים של תורה -תתמעטי בחיות של העולם הזה וכך יהיה מקום לערכים של התורה ששם היא נקנת…

ככה זה הרגיש לי.

בכל אופן מיוחד ומקסים. בהצלחה רבה בכל

[מיכל דהרי]

אני מרגישה את הפרובוקציה שהשיר הראשון מעורר…

תודה על החשיבה היפה והמעשית שהבאת!

[מירי]

הגרסה הראשונה מעולה

מהבחינה שאחרי שקוראים שורה ראשונה, אי אפשר להפסיק בלי לקרוא עד הסוף.

היא מביאה את האמירה בצורה נועזת, ואי אפשר לפספס את זה

אבל כנראה שלא לכל אחד זה נבלע בגרון…

הגרסה השניה – יותר "ממושמעת"

משובחת, איכותית, ורגועה.

אני תוהה אם היא מידי "ילד טוב ירושלים", או שזה מרגיש ככה רק בגלל שהיא עומדת ליד הגרסה הראשונה.

מחשבה שעברה לי בקשר אליה –

אולי טיפה לשנות את הסדר בבית הראשון:

אם בקשתם –

חיים

לנפש עמלה…

מרגיש לי שבווריאציה הזו המיקום הזהה בתוך הבית של "חיים" ו"למות" מדגיש את הניגוד

תמשיכי לשתף!

[מיכל דהרי]

היטבת להסביר מירי

כך בדיוק הרגשתי לגבי כל אחד מהשירים…

בין לא נבלע בגרון לבין "ילד טוב ירושלים"

הגדרות מדויקות:)

בכל אופן, מרתק להבין את החוויה של הקורא

ותודה על הרעיון לגבי השיר השני!