כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
בין הפטיש לסדן, בין הטוב לרע | נועה רז
-
בין הפטיש לסדן, בין הטוב לרע | נועה רז
את הקטע הבא שיתפתי ברשימת התפוצה שלי. להרבה נשים טובות שכיף לי לשתף בהגיגי מחשבות שלי(:
אותי, הוא מחזק באופן אישי. גורם לי להכניס עוד טיפת נשימה לריאות בהבנה שכל מה שאני עושה ברגעים אלו ממש עובר ישר לטוב של יום הדין.
חשבתי למה לא לשתף גם כאן, לעוד לבבות שאולי יקחו איתן.
אז רגע לפני יום הדין—זה באמת קורה. עוד פחות משבוע.
אנחנו נעמוד שם, מולו.
בלי אימא, בלי אבא. בלי השכנה הצדיקה שלוותה ממנו שנה שעברה ארבע ביצים.
בלי המחנכת של ה’ סמינר.
בלי הילדים.
רק אנחנו. נשמה, לב ואלוקים לבד.
יום הדין, חשבתי עליו.
מצד הדין אני במיליון האחוזים יוצאת חייבת. חובה מוחלטת.
כשבאתי לעולם אלוקים נתן לי עם החבילה כלים, נתונים, כוחות. שכבה של ריפוד.
הוא רק ביקש ממני להיות נועה.
תהיי נועה, בת שלי. זה מה שאני רוצה ממך.
אבל אני לפעמים השחטתי את הנועה הזו שהייתי צריכה להיות.
אני כעסתי, ושאלתי למה. וקינאתי, וחטאתי. וראיתי. ושמעתי.
הכל היה מלפניך.
אני הורדתי את נועה הזו, שאלוקים רצה שאהיה.
ולמרות שהייתה לי אפשרות שלא. למרות שיכולתי להתגבר. לא לחטוא, לא לכעוס.
מצד הדין אני צועקת אימה’לה גדול. צרחה כזו.
אני רוצה שנה טובה ומתוקה, באמת אני רוצה. לא רוצה לצאת חייבת.
•
יום הדין. אלול. המלך בשדה. כמות המילים שהרב אומר שם מצמררות לי את הלב.
מצד הדין אתם תצאו חייבים!
אבל הי, רגע.
“כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו”.
לפני חודש לא הצלחתי להתגבר. נייעס עסיסי היה לי בפה על האישה של אחי, שבמקרה גם גיסתי.
דיברתי עליה, שחררתי את כל מה שהיה לי בפנים.
עיזבו ששנייה אחרי סיום הנאום אכלתי את הלב שלי על הלשון הרע המיותר הזה, ששנייה אחר כך רציתי לצעוק לחברה שלי שהכל שקר, ופליז, אל תאמיני.
אבל הדברים נאמרו. אוי, אבאל’ה. כמה שהחרטה אחר כך כואבת.
יומיים אחר כך אני מחכה בתור לקופה, סוחבת בידיים שבע שקיות שמרגישות משקולות טון.
אבל בחדר הכושר לא כיף. אלא חם, ומזיע. ואנשים עצבניים, וצורחים למה יש רק קופה אחת. ומה זה הדבר הזה.
עשרים דקות שלמות עוברות להן בנצח, אני מגיעה לקופה. איפה שהמסוע זז. תודה להשם, סוף סוף.
מתחילה להניח את המוצרים, אחד. עוד אחד.
מחכה לתשלום כבר. נו. אני מותשת.
ואז היא קמה, פתאום. המוכרת המקסימה.
מהעייפות אפילו לא שמתי לב, עד שמישהו מאחורי צעק לאן את הולכת, הי.
יש כאן רק קופה אחת.
אבל היא קמה, עשתה כזה פרצוף עם הגבות והכתפיים ונכנסה לאחד החדרים הפנימיים בסופר.
מרוב הלם קפאתי. לא הצלחתי לדבר.
פרצוף ה’מה לעשות’ שלה הרגיז אותי, העובדה שאני מחכה כאן נצח עם שבע שקיות כבדות.
זה שדווקא בתור שלי נכנס בה רצון לקום וללכת.
אז בשנייה הראשונה רתחתי, זה השתלב יפהפה עם כל הכעס של אלו מאחורי.
ובשנייה הראשונה נזכרתי שתכף אלול, יום הדין. וכל המעביר על מידותיו.
אני אעביר על מידת הכעס שלי. על הכעס. אני אדון לכף זכות. נשמתי, הוצאתי מהראש את הקולות הכועסים. חשבתי עליה, אישה מותשת. עובדת לבד כבר שעות. שומעת באוזניים מאות אנשים כועסים, וחסרי סבלנות. היא מעבירה מוצרים, ועוד. יחד איתם מקבלת שטף של כעס שלא מגיע לה.
אולי בבית יש לה ילד שבוכה, לא רוצה לישון עד שאימא לא כאן.
אולי הורים שצועקים עליה שתפסיק לעבוד בשעות האלה. אבל היא צריכה את הכסף.
ועכשיו נגמר לה, היא הבטיחה לעצמה לא להסתכל על כל התור שמלפניה אבל המבט שלה ראה מעצמו.
תפסו את העיניים שלה כמות ממתינים שגמרה אותה. היא הייתה חייבת קצת להרטיב את השפתיים מצימאון, לטעום משהו בשביל שלא תתעלף.
אז היא קמה, לשנייה. אפילו לא הודיעה, כי ידעה שאם כן היא אולי לא הייתה חוזרת לילד בבית.
ואני כאן. מבינה אותה. מרחמת.
דנה לכף זכות.
ושם, במשפט שהולך להיות תכף, הם מעבירים את החטאים שלי, העוונות, את הלשון הרע שדיברתי על גיסתי.
הם מעבירים אחד אחד,
אין קטגור. אין סנגור.
רק אני. אני הסגור והקטגור של עצמי.
ואלוקים אומר שהוא מעביר לי על הפשע הזה, כי גם אני העברתי על מידת הכעס שלי. כי גם אני דנתי לכף זכות.
ואף אחד לא יכול להוציא אותי חייבת בחטא הזה, כי העברתי.
ועוד חטא, ועוד טוב מהצד השני. עבר.
ועוד עוון, ועוד טוב שלי. עברת.
וככה, אני הסנגור של עצמי. אני הקטגור של עצמי.
תעשו טוב, חסד. פחות משבוע יש לנו. זה המון.
תסלחו, תנשמו עמוק ותעבירו את הכעס. תדונו לכף זכות, תתאפקו מלשון הרע. ממראה אסור.
תסנגרו על עצמכם.
רק אתם יכולים.
אמן שנצא זכאים, שהטוב שעשינו ושנעשה יהיה נפוח. שיכפה על כל העוונות.
שנה טובה ומתוקה. שנת פינוק של טוב מלמעלה.
-
1 תגובה
-
ואואו נועה.
ואואו.
מרגש, מחזק, כתיבה יפה יפה יפה!!!
אני אוהבת מאד את הצורה שכתבת ,
את הניסוח,
אבל מעבר לקטע הטכני -המסר.מעיקר הדין אני אצא חייבת,
אבל מזל שיש מידת הרחמים.
תודה יקירה על המסר,על השיתוף.
ושתהיה שנה טובה ומתוקה ברחמים לכולנו…
Log in to reply.
