ביקורת על ביקורת

[תמי אפשטיין]

אני חושבת שביקורת ספרים מועילה לענף. מותר לנו לעודד ספרות מקצועית, איכותית, טובה.

חשוב מאד לכתוב לגופו של ספר ולא לגופו של סופר. כן, אפשר להפריד בין הדברים. זה לא שהסופרת משעממת, אלא שהספר לא עניין אותי.

חושבת שספר שיצא לפומבי, אין אפשרוות שלא להביע עליו דעה. זה חלק מהחוויה.

יחד עם זאת, חשוב גילוי נאות: האם את אוהבת ספרי מתח, ולכן לא התחברת לספר רגש. האם חיפשת X, והתאכזבת שבעצם קראת את Y?

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[תמר זיו]

חוי, איזה דיון חשוב!!!
ופתחת אותו בצורה ממש מושלמת… ברורה, בהירה, זהירה, נהירה.
אז תודה 🙂
לדעתי: ביקורת ספרות מועילה לענף מאוד – בתנאי שהיא ביקורת ממי שמבין בספרות,
וביקורת עשויה להשפיע על המכירות – לטוב ולמוטב, תלוי מאוד מי מבקר ומי מבוקר.
שאלה 4, לדעתי, היא בעצם שתי שאלות – ולדעתי אי אפשר לכתוב ביקורת קטלנית בלי
להיות נגועים (בדגש על קטלנית). כי אם הביקורת הפכה להיות קטלנית, סימן שהיא
מובלת על ידי נגיעות אישיות או אינטרס (לטוב ולמוטב – שוחד או שוחד שלילי).
ולגבי מי שזהירה מלומר מחמאה מחשש חנופה – אמורה להיות זהירה לא פחות באמירת
ביקורת מחשש לשון הרע ורכילות (גם אם רק אבק שלהם). ואגב, מניסוח השאלה משתמעת
הנחה לפיה "מי שנמנע להחמיא מחשש חנופה הוא כן, חכם ומבין". ואני ממש לא
מסכימה עם ההנחה הזו… וממילא גם אם אלו שזהירות לא להגיד מחמאות מחשש חנופה
יכולות לכתוב ביקורת – לא מהכיוון שכתבת.
אגב, ביקורת שהיא שלילית בלבד היא ביקורת שגויה – ולא הייתי מגדירה אותה
כביקורת לגיטימית אלא כראיית שחורות או חיפוש חסרונות.
ביקורת אמינה אמורה להיות אובייקטיבית (ככל שניתן) ולהתייחס לשני הצדדים.
לגבי ה"האם ניתן" – גם בשאלה חמש (להעביר ביקורת בלי להבין בספרות) וגם בשאלה
7 (לדרוש לא להעביר ביקורת) – אז לפי ניסוח יבש, האם הדבר אפשרי? כן, הוא
אפשרי. מה הבעיה לומר מילים תחת הכותרת "ביקורת" גם אם לא מבינים? אני,
לדוגמא, בלי להבין באוירונאוטיקה מסכימה לבקר את אופן בניית המטוסים בארץ.
טכנית, אני יכולה להעביר ביקורת.
מעשית, האם לביקורת כזו יש משמעות? אני חושבת שהתשובה ברורה על פי ההקבלה.
ולדעתי, ביקורת של מי שאינו מבין בתחום היא ביקורת לא רלוונטית, הגם שהיא ממש
אפשרית.
מנגד, ביקורת על ספרים מבחינות אחרות – לא ספרותיות – אני מצפה שברי סמכא
בתחומים הרלוונטיים יגידו. כלומר, יש "ביקורת על ספר" (אסור לקרוא אותו כי הוא
מעורר ספקות באמונה, נועד לגילאים מסוימים, וכדו') – ויש "ביקורת ספרותית",
ואלה שני דברים שונים.
מעניין לקרוא דעות נוספות!

[קיילי שיינין]

אני כן ידייק

בנושא של מסרים.

יש איזה מסר מעבירים במודע

ואיזה בדרכים קצת עקיפות

בתחומי האומנות ובכלל…

אדם שמבקר ספרים גם בנושאי המסרים צריך שיבין קצת בספרות כדי לזהות את הניואנסים של המסרים העקיפים…

[תהילה כ.]

לגבי מי יכול להעביר ביקורת- חושבת אחרת לגמרי.

מי קהל היעד של הספרים? רק סופרות, או נשים משכילות המבינות בתחום הספרות?

הרי ספרי הקריאה מיועדים בדיוק לנו, קהל עמך ישראל מכל הרבדים, הגוונים, ותחומי העניין.

בדיוק כמו שבמסעדה כל אחד יכול להביע את טעמו על האוכל, גם בלי להיות שף ולהבין באומנות הבישול. הטעם של הלקוחות הוא בסופו של דבר יקבע איזה אוכל כאן כדי להישאר ומה נגנז לאחר המהדורה המוגבלת..

לכן חושבת שלביקורת ספרותית יש הרבה מקום ומשמעות גם כאשר ניתנת ממי שאינה מבינה בספרות.

[תמר זיו]

אין בעיה שקהל היעד יצביע ברגליים ויביע את טעמו – כמו במסעדה.
אבל אי אפשר שקהל היעד יגיד "המסעדה הזו לא איכותית, משתמשת בחומרים גרועים"
רק כי הוא לא אהב את זה, או כי המסעדה מכינה אוכל בסגנון סיני והוא אוהב דווקא
איטלקי.
זה ההבדל בין "לדבר על ספר" לבין "לבקר ספר".

[אלישבע]

אני חושבת שביקורת מעילה לענף הספרים חד וחלק, גם ביקורת שלילית ולא רק בקטע של כך יהיהו רק ספרים טובים.

סופר רוצה שידברו על הספר שלו. אם משהוא כותב ומפרסם שספר x היה ספר מלא בתאורים ששעממו אותו, הוא לא יגרום לאלו שקנו אותו להחזיר אותו לחנות (היא כנראה גם לא תסכים) הוא כן יגרום לחובבית ספרים שמתחילה ועד הסוף תאורים לקנות אותו.

הביקורת גם תקפיץ עוד שלוש אנשים שימהרו למחות ויצינו כי הם כן נהנו מהספר.

המרוויח כמובן יהיה הסופר שיקבל פרסומת בחינם….

כל זה נכון כל עוד המבקר יבהיר מה לדעתו הבעיה והבעיה תהיה מסוג הבעיות שאצל האחר תהיה מעלה.

וזה לדעתי מוביל לשני נקודות.

1. ביקורת מתקבלת, וביקורת נכונה יכולה להיות רק כזו שמנומקת.

2. אם לספר באמת יש בעיה, כמו למשל. ״הספר נכתב אם בינה״, זו באמת שאלה כי אחרי הכל אם יש ספר שהוא בעיתי (ויש כאלה!) באמת חשוב לידע את הציבור. ומצד שני לשון הרעה רכילות וכדומה. אבל כל עוד לא מדובר בדברים כאלה עד רבה ועד רבה!

ועוד הארה קטנה. אם מעלים סקירה לא קצרה ומחמיאה על ספר, מוסיפים בסוף שלדעתי נקודה מסוימת התפספסה על ידי הכותב זה לא מוריד אלא מעלה, נותן לסקירה רובד מימן.

[מירי]

* ביקורת ספרים מועילה, כמובן.

בהנחה שמידת ההשפעה שלו על הקורא היא אחד המדדים העיקריים להצלחה של ספר, וזה משהו שרק הקורא יוכל להגיד, לא הסופר.

* ביקורת מכל סוג משפיעה כמובן על המכירות, כי ספר בלי תגובות – משמע שהוא לא שווה תגובה…

* שאלת השאלות – איך להעביר ביקורת?

פה הייתי מחלקת בין ביקורת ספרותית לביקורת תורנית / השקפתית.

כשמדובר בביקורת ספרותית, מתבקש שהביקורת תהיה עניינית, אובייקטיבית ככל הניתן, או לפחות משקפת בצורה מאוד ברורה איפה הביקורת מבוססת על טעם אישי ואיפה היא אובייקטיבית (פחות מתחברת לז'אנר, ולא: משעמם. הדמויות שטחיות ולא עוברות תהליך משמעותי לאורך הסיפור = אמירה אובייקטיבית). ביקורת כמובן צריכה להיות מנומקת ומוסברת. באופן טבעי, ככל שהמבקר מונח יותר בעולם הספרות, לביקורת שלו יש פוטנציאל להיות מדוייקת ותורמת יותר. זה לא אומר שמי שלא סופרת לא יכולה לתת ביקורת טובה ונכונה, אבל מסתבר שגם אם היא מרגישה את הביקורת, יש לה פחות כלים לתמלל אותה (זה, אגב, תחושה אישית שלי, כחובבת ספרות ביקורתית, אבל לא מקצוענית…)

בשונה מביקורת ספרותית, אם הביקורת היא תורנית / השקפתית, מתבקש שהיא תהיה נחרצת יותר. כמובן, אם מדובר בבעיה השקפתית מובהקת – יש מקום לפסול לחלוטין (בשונה מביקורת ספרותית שלענ"ד לא אמורה לפסול ספר אלא להציף לקורא הפוטנציאלי איזו חווית קריאה מצפה לו, ולהשאיר לשיקולו אם לקרוא בכל זאת או לא).

אם מדובר בבעיה שהיא תלוית עדה / מנהג / השקפה – זה כבר יותר מורכב…

* האם ניתן לדרוש שלא להעביר ביקורת על ספר? לדעתי – לא. יש משפט שאומר: "אם חשבת אל תגיד. אם אמרת אל תכתוב. אם כתבת אל תחתום. אם חתמת – אל תתפלא…"

ברגע שמישהו חתום על יצירה שמופצת לקהל, אין היתכנות שהיא לא תעבור את שבט הביקורת. וזה נכון, ורצוי, וטובת ציבור הקוראים.

עד כאן הגיגי 🙂