כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
בית /יפית
בית /יפית
מולית הייתה ילדה טובה.
כולם אהבו אותה.
בבקרים הפוכים
כשאמא לא העירה
היא בכל זאת
ניצבה
לא מאחרת.
בלילות מפחידים
כשאבא נעלם
היא בכל זאת
ישנה
לא מאכזבת.
היא הייתה ילדה טובה
כי ככה סבתא תמיד אמרה.
הדרך מבית הספר לבית של סבתא
עברה ברחוב צדדי
נידח.
תמיד סבתא אמרה
שמסוכן להסתובב שם.
אחריו,
הייתה גינת החלומות
כמו שכולם קראו לה.
ברור חלומות.
חלומות זוועה
שהיו פוקדים אותה בלילות
מולית מטפסת בסולם
לעבר המגלשה הענקית
אבא קופץ עליה
מפחיד.
מתוך שבלול המגלשה.
מוילת מתנדנדת בערסל הענק
אמא עושה לה חזק
היא מרגישה שהיא כמעט עפה.
אחרי גינת חלומות הזוועה שלה
היה השביל הקצר
לכיוון הבניין של סבתא.
חתולי רחוב
מדיפים ריח רע
היו קופצים עילה
תמיד.
ואחרי המסע
לעבר הבית של אמא של אמא שלה
הייתה הדלת.
שצפנה מאחוריה
אישה מבוגרת
חמה
ספה,
ריח טוב.
הצבעים שסבתא בחרה לריהוט
היו האהובים עליה.
תמיד היה אוכל חם
וסבתא לחבק.
דלת שצפנה מאחוריה
בית.
פשוט.
מולית רוצה גם היא
בית כזה.
כמו של סבתא.
אז יום אחד, בשקט בשקט,
לא להפריע לסבתא לישון,
היא בנתה אותו
קפלה על קפלה.
בית עץ
לא יציב בכלל.
את זה מולית
לא ידעה.
וזה לא משנה.
כי לא היה תינוק זוחל
שיבוא לפרק לה.
אז היא בנתה.
ובנתה.
מוסיפה כסאות פלסטיק
ובובות
תולה וילונות
בונה לה בית.
היא לא ידעה
שרוח תבוא.
תפרק לה.
אז היא המשיכה.
עד שסבתא באה,
חייכה.
נתנה לה בית.
בבית,
שלה.
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
