דיונים - כתיבה ספרותית |

בניסן נגאלו, ובניסן עוד ניגאל!!!!!

כתיבה ספרותית
בניסן נגאלו, ובניסן עוד ניגאל!!!!!
פורסם ע"י תמר אזולאי כותבת on 08/04/2026 ב8:19 pm
הכל מלא באור
אמיתי, מוחשי
טהור.
קול שופר חזק
מטלטל, מבשר
אני פה, אני בא.
נהרות נהרות של אנשים
אושר אמיתי
שלצח ישאר-תמידי.
רצים, עולים
רוצים להיות הראשונים
שרואים.
ואתה בא—
מלא כל העולם כבודך
מתנשא-בהדרך.
וככל שמתקרבים,
כבר אפשר להרגיש,
לשמוע, להצטמרר-
את הקדושה,
את הקרבה,
את הטוהר,
את האור,
את האמת,
את התודה.
ואני פה-הקטנה,
בין אלפי אנשים
טובעת בים של דמעות,
מתוקות, מלוחות.
מתוקות-
כי רק היום אני מבינה,
כמה הכל היה שווה.
כל דקה של ריחוק,
הרגשה של ניתוק-
מלאה עכשיו באור
באמונה.
מוצפת כולי בטוב,
בקרבה,
ספונה היום-
יותר מתמיד,
קרוב קרוב-לביתך.
ומלוחות-
כי רק עכשיו אני מבינה,
שכמה שחיכיתי,
כמה שרציתי,
לא ידעתי עד כמה
ובשביל מה.
כי זה אפסי, קטן
שמיימי,
לעומת מה שעין
ואוזן רגילה,
יכולה להכיל.
קטן ואפסי,
לעומת כמות האושר
והקדושה,
שהלב עכשיו מאיר.
אם רק הייתי יודעת!
הייתי מתפללת יותר,
בוכה יותר,
מתחננת יותר.
מרגישה יותר
גם את הצער שלך,
על ריחוק,
על כאב הגלות,
על השכינה,
שנאלצה לעזוב את ביתך.
אבא,
לא רוצה לפתוח עיניים,
ולגלות שהכל היה רק חלום.
להרגיש שוב,
את העומק של המקום,
שבו אנחנו נמצאים.
בעוצמת הגלות,
שלפעמים אנחנו בכלל לא מרגישים.
רוצה לפתוח כבר את העיניים,
למציאות אחרת,
אמיתית,
למציאות שלך,
המוחשית.
רוצה שכבר יגיע היום,
שארוץ אליך בטרוף חושים,
שלא ארצה לעזוב לעולם!
ולהישאר רק
בקודש הקודשים.
ובינתיים-
כשאני כאן.
מבקשת ממך,
אבא שלי,
בקשה אחד
מלב אוהב, כואב,
קטן.
שכל מעשה,
כל מצווה
כל רגע,
מחשבה ותחושה
של-אתה פה, וגם אני.
תהיה בניה של עוד אבן
בבית המקדש הקטן,
הפרטי שלי.
שכל דמעה על מרחק,
כל כמיהה לקרבה,
תהיה עוד יתד לך
בבית הבחירה.
בבית הקדוש שלך.
אנחנו עוד כאן,
רחוקים.
ואני חושבת אבא,
וגם בטוחה.
שבבוא היום,
הקורבן הראשון שאקריב לך,
יהיה קורבן אהבה.
תמר אזולאי הגיבה לפני 1 שעה, 10 דקות 1 חברה · 0 תגובות
0 תגובות