בקשה להמלצות קריאה

[שירה ישורון]

קראתי לאחרונה את פדאל של מ. קינן ומאוד נהנתי
אני יותר הולכת לפי סופרות בדרך כלל זה יוצא טוב: פאם משהו – שיש לה יותר
ספרים היסטוריים (עניה סוערה, זירת הקולסאום)
תמי אפשטיין – כל ספר חויה
וכמובן המוכרות: ר. קפלר, ליבי קליין, יעל רועי
בהצלוחה.
ואני גם אשמח לשמוע המלצות כי המצב שאת תופס גם אותי….

[ק ל]

זירת הקולוסיאום- הוא של נחמה שרים
עניה סוערה- ש. פאם
מצטרפת להמלצה על עניה סוערה, זה סיפור על משפחה בעת חורבן הבית, מאד מאד מיוחד!

[מרפסת נוף]

אני באמצע עכשיו עם 50 50 של דבורי רנד

אוהבת מאוד את הסגנון

כתיבה זורמת ואקשניסטית, עלילה חזקה, סגנון צעירה

ממש ממליצה

[תמי אפשטיין]

שני האחרונים של חיה לוברבוים גאוניים, בעיניי.

כל הנחלים הולכים ולא שאלתי.

חוויה חושית ורגשית

[רבקה צ'צ'יק]

אני חושבת שזה גם תלוי סגנון…

כל אחת אוהבת סגנונות אחרים, אז אולי באמת הצורה שריקי ריקי כתבה תהיה תועלתית – קצת הסבר מה היה מוצלח בספר, כדי שכל אחת תדע להתאים את ההמלצות לסגנון שהיא מתחברת אליו…

ועכשיו להמלצות שלי:

אהבתי את הספרים של בתיה ענה – עולם חרש, עולם נכה, אל אוטומט ונידונה לכישלון

היא מביאה עלילות מקוריות ומרעננות, הרבה עומק ומחשבה משולבים בסגנון כתיבה קליל יחסית.

הספרים של דבורי רנד – כתיבה מאלפת באמת, אם כי הספרים האחרונים שלה בסגנון פתוח יותר… הראשונים מומלצים בעיני מאוד, וביניהם ׳המסע אל קצה הארץ׳ ו׳מוקאדם׳ – שניהם עלילות היסטוריות על בסיס אמיתי. מרתק ברמות!!!!

אני אישית אוהבת את הסגנון של יהודית פריינד – ׳להתראות ילדים׳, ׳משהו לקחת הביתה׳, ׳כורי הפחמים׳, ׳מחר ניסע לירושלים׳ ועוד, כתיבה כבדה יחסית, ספרים מעמיקים יותר, יותר תיאורים של תהליכים שקורים, פחות עלילתי.

כנ״ל נעמי צוובנר – יותר מתארת תהליכים, אם כי בצורה קצת יותר סיפורית מאשר יהודית פריינד

מאוד מאוד אוהבת – רחל פומרנץ ׳עת לקרוע ועת לתפור׳ ו׳פרח בר׳ – סגנון אמריקאי פתוח (שלא הייתי נותנת לנערה לקרוא)

ספירלות של תמי אפשטיין – מרתק! תיאוריים חיים ומציאותיים, מתארת תהליכים בצורה מרתקת ומביאה תובנות מדהימות!

יעל רועי – משעשעת ברמות! לצחוק מכל משפט! ועם זה מביאה תוכן מהמם, חשיבה ועומק מדהימים.. כמו תחנה מרכזית, החלום על המגבעת, שוב, בית עם גג אדום (גם מחנה קיץ של אדון הוא ומחלק התמונים – מדהימים, אבל סגנון אליגורי)

(ועוד המלצה למי שאוהבת באמת לקרוא – זה דוד זריצקי… להתלקק מכל משפט…)

[ת. עקבי]

אני בד”כ הולכת גם לפי שם סופר/ות אבל נותנת צ’אנס גם ללא מוכרות (אם מדובר בהשאלה, לרוב).

הסגנון שלי יותר עלילתי – מתח (לא דווקא מרגלים, מהם בד”כ נמנעת), פחות ספרי רגש והוואי.

דבורה רוזן –

שטח סגור – קראתי מזמן, זכור לי ספר עם כמה חזיתות, קצת קשה מבחינת תהליכי גיבור אבל יפה (לא זוכרת מסר)

חתום באש – לא סגורה מה היה המסר, ספר יפה שקוראים בנשימה עצורה, אבל דווקא מהפחד שמא איזו רוח תקפוץ מהחלון, הדלת או מארון הבגדים (יש שם מין משפט בסגנון: רוחות המתים לא שוכחות לעולם, וכל מיני דברים שלא מסתדרים באופן טבעי ומשויכים אינסטנקטיבית למשפט הנ”ל)

סתרים – אהבתי ממש. ספר שקראתי כמה פעמים. חזית אחת של ירמיהו לא קשורה לספר – לא נפגשת עם שאר הדמויות ולכאורה תלושה ויכולה להיכתב בכל ספר אחר

אסתר קווין –

תשע לפנות בוקר – כתוב לעיל

סיגר קובני – ישן ומעניין, לא זוכרת פרטים (קראתי כילדה, אז אל תתפסו על המילה)

אביגיל גדולד –

להי נהאר – פנטזי מאד ולא תמיד אוחזים ראש (לי לא משנה כל כך כל עוד יש מתח). המינוס – סדרה. הספר הראשון מהמם, השני הרבה פחות, מרוח ביותר. השלישי – לא יצא לאור, כך שהסדרה לא תסתיים וחבל להתאמץ לקרוא…

צלול בדעתו – מציאותי עם קשר קלוש לפנטזיה (אבל הזוי בעליל), כתיבה יפה כמו שאר הכתיבה שלה (יש כאלה שרואים אותה כנמרחת), מצחיק ומשעשע אבל יש גם איזורים משמימים

רבקה זילברמן

יחידאי – ספר ראשון שלה. מסתיים במתח, אם הייתי יודעת מתחילה לא הייתי קונה (על סמך האכזבה מלהי נהאר). פנטזיה. מדבר על אנשים קטנים שחיים בתוך עולמנו הגדול. הכתיבה לא זכורה לי כחדה במיוחד, אבל גם לא משעממת. קראתי מזמן (כלומר ממש כשיצא) ולא אצלי בשביל לרפרף

חיה לוברבום –

אלמוני – ספר זורם לקריאה, חוצה יבשות. קצת לא מפתיע, לא מסתיר סודות.

פ.חריף –

תמרות עשן – ספר מתח ופעולה – אבל בסגנון של פעם, לא כמו היום עם מרגל כל יכול וכו’

צופן מנצפך – פנטזי מעט (טכנולוגיה לקריאת מחשבות), מרדפים ועוד. ספר טוב

ממוקד מטרה – כתבתי במכוון למרות שלא קראתי, שלא ישמע שפסלתי. כשיצא – אעדכן בע”ה.

יורדת מסיווג סופרים, כי זה מאלץ אותי לחפש.

תיק מקסיקו – מהמם, מעורר אותי נוסטלגיה רק לכתוב את השם, אולי אקח מהספריה פעם הבאה. העלילה לא זכורה לי במדויק, אבל מדובר בערבוב עבר – הווה שבסוף מסתיים בחזית אחת

כוכב בודד – ספר ישן, כתיבה מיושנת מעט לטעמי, אבל סוחף לגמרי.

קורמו – ספר מתאים לקריאה במיוחד לפסח, מכניס לרוח הזמן. אבל אפשר לקרוא כל הזמן. אישית כרווקה – דאגתי לקרוא תמיד לפני פסח, כיום פחות יוצא לי.

קודיאל – סדרה שנגמרה להבנתי. קראתי את הראשון (השאר אין בספריה) ספר ילדים שמיועד לילדים, אבל יכול למשוך לתוכו גם מבוגרים…

כמובן כל ספרי מיה קינן (אמת או חובה, המחוג הרביעי – פחות ברמה שלה/ בסגנון הייחודי, אבל להשאלה זה לא קריטי. מי שימצמץ ראשון – לא קראתי)
ספרי יונה ספיר – מי שמתחבר. בעיקרון הכול אותו דבר – מרגל נתפס, בורח, נתפס, מאוים, בורח וכו’ עד לסוף הטוב של הספר שממשיך בהבא. דופליקטים מבחינתי זה העתק של מרגל להשכרה רק בפנפון של מד”ב, מצאתי בו הרבה חורים (שלא מן הנמנע שייסגרו בספר הבא, שלישי, רביעי או חמישי). השני יוצא אגב בפסח, אבל בטוחה שלא אקנה.

ספרי רות רפפורט – כן, יודעת שזו אותה אחת שכתובה לעיל. בכל זאת – אהבתי הרבה יותר, לא במצב של רכישה, אחרי הכול זה רגש, ורגש ואני זה… אבל כן לקרוא, להנות ולהחזיר

ליבי קליין – מלא מלא רגש. אני החלטתי בהחלטה גמורה שלא קוראת את הספרים שלה, יש לי מספיק משלי בשביל להצטער בשביל ההוא שחולה במחלה, בשביל ההיא שנפגעה בתאונה ולא תוכל ללכת וכו’. אבל אם את בקטע – לכי על זה (מזהירה: הספרים שלה מבוססים על דמויות קודמות כלומר – רוב הסיכויים שאם תקחי סתם את אחד הספרים שלה שלא מן הראשוני- יהיו הרבה דמויות מוכרות שלא מוכרות לך. לא מבינה את הקונספט, אבל זה שלה, אז משאירה את זה לה)

אם אזכר בעוד – אכתוב ב”נ. ולשואלת – אולי תפרטי איזה ספרים חשבת לקחת ונענה לך ממוקד יותר?

[נחמה ק]

אני אישית מאוד מתחברת לסגנון של סיפורי חיים, העביה בספרים מהסוג הזה שהם לפעמים כבדים וקשים לקריאה אפרט כמה שנהנתי:

אחותי בסין – כתיבה משובחת ואיכותית, עלילה זורמת, יש בו רגש, כאב ושמחה מסופר בצורה אוטנטית, מבחינתי ספר יוצא מן הכלל.

ידידיה – ספר שתורגם מאנגלית, כתוב יפה לפעמים קצת השתעממתי באמצע הקריאה, פחות מתח אבל כן עלילה יפה ,מוציא אותך עם רשמים חזקים מאוד בנושא האמונה – שווה קריאה!

באפס אצבעותי – עודד זנד – ספר נוגע ללב ואפטימי מאוד!, כתב אותו משה גוטמן כך שהוא כתוב בכתיבה איכותית וזורמת שכיף לקרוא, גם משאיר הרבה חומר למחשבה .

לא הפסקתי לחלום – חני לייזר – קראתי די מזמן אבל זוכרת שמאוד נהנתי, כתיבה זורמת מרגשת וכיפית

[לאלי פריד]

מצטרפת להמלצה על ‘באפס אצבעותי – עודד זנד’

[אסתי]

יש גם את בשי דירנפלד –

מסמרים בכיס הסרפן – עלילה כבדה קצת, פחות התחברתי.

פרנצ’ס בסמטה – ספר מדהים! זורם, עלילתי, כיף לקרוא.

ממליצה מאוד על כל ספרי חיה לוברבום – יש לה כתיבה עשירה, מאוד מיוחדת ועלילות מדהימות.

(אלמוני, מעבר להרי החושך, לא שאלתי, כל הנחלים הולכים)

יש גם ספר של 3 הסופרות הגדולות ביחד – א. קווין, מ. קינן ור. קפלר – מסומן. מתח והרבה מסר, קצת כבד אבל יפה.

אם אני אזכר בעוד ספרים שלא הוזכרו כאן אשתדל לכתוב.