בקשת עצה

[שנית ש]

מרים. מצדיעה לך!

גיבורה!

תודה שהקשבת לי

והשיר כל כך מבטא וכל כך כואב

המשך בהודעה הפרטית…

[רבקי גרינוולד]

מרים היקרה- למה להוציא את בית החולים ממך? ואסביר את כוונתי

האדם עץ השדה.

כמו שבעץ כל שנה נוספת טבעת בגזע, כך גם אנו בני האדם, כל חווייה שעברנו מוסיפה לאישיות ולנפש שלנו,

השאלה היא אם אנחנו מנצלים את החוויות הללו כדי להידבק בטוב,

שום חוויה שעברת אינה פסולה, לא צריך למחוק כלום, צריך להבין שהכול נקבע מלמעלה ברחמים, לכל אחת מאיתנו נקבע המסלול המושלם שיתן לה את התנאים הכי טובים להשיג את תיקונה השלם בזה העולם.

[מרים סולובייציק]

זה באמת ממש נכון, אבל בכל מקרה, אני לא רוצה להיות כל החיים בצל האשפוזים.

זה פרק שהיה בחיים שלי ואני מקווה שגם נגמר.

הזיכרונות משם קשים, לא כיף להיזכר בזה.

חוץ מהמניות שהעיפו אותי לשמים והיה לי כיף. המניות המתוקות האלה של הצחוקים והפדיחות(?) הרגשתי שאני בגן עדן כמו כל המאושפזות והצוות, אז היה לי כיף אמיתי. אבל הצטערתי שהטיפולים שלהם קלקלו לי את המצב רוח. אבל לפעמים היו לי מניות רוגזניות, שהייתי באי שקט ביום ובלילה, שלא מצאתי מקום לעצמי, יושבת, קמה, הולכת, משוטטת דופקת את הראש בקיר, עד כדי להרגיז את הצוות ולשלוח אותי ל…

[מרים סולובייציק]

וצועקת על כל מה שזז, ערה בלילות, מסוממת בימים ועוד ועוד כהנה וכהנה.

[ה]

מרים זה באמת קשה,

עברת קושי אדיר,

ב”ה הצלחת לצאת משם,

אבל אז מגלים שקשה לחזור לחיים 🙁

אם נלך על המשל שרשמת,

אז אחרי שמתלכלכים בבוץ צריך לתת לו להתייבש ורק אח”כ לנסות לגרד אותו פעם מכאן ופעם משם,

כך גם בחיים צריך להשלים שזה כרגע המצב שלך, לחיות עם זה, בלי לדחוק,

עם הזמן לעשות עבודה של עיבוד של מה שהיה, להבין שזה תהליך שהקב”ה רצה שתעברי…

וב”ה עוד תזכי לשמוח ברוגע ובהשלמה!!

[מרים סולובייציק]

תודה לך על התגובה המחזקת.

מקווה לממש אותה בקרוב.