גְּבוּלוֹת הַנָּהָר | מיכל דהרי

[מרים סולובייציק]

גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שֻׁב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ: (תהלים פרק קד פסוק ט)

רד”ק: גבול שמת – אחר שהקוית המים , שמת להם החול לגבול , שלא יעברוהו ולא ישחיתו הברואים על היבשה. בל ישובון לכסות הארץ – כמו שהיו מתחלה מכסים הארץ; זהו ישובון. וזה מיכולת הבורא ומחכמתו ומרחמיו על ברואיו , כי כשנקוו המים במקום אחד , באמת גבהו המים על הארץ מאד; שהמים היו שטוחים על פני הארץ , נקוו במקום אחד ועמדו נד , כמו שאמר “כונס כנד מי הים” (תה’ לג , ז); והמים בטבעם נגרים מגבוה לשפל , והוא יתברך מנעם מטבעם לזה הדבר: שיבאו גלי הים עד שפת הים ולא יעברו הגבול , שהוא החול אשר על שפת הים. ומה שאמר “יורדי הים” (תה’ קז , כג) הוא כנגד השפה , שהארץ גבוהה על הים.

קהלת א’ ז’: כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃

רש”י: וכן “כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא” – לפי שאינן נשארים בתוכו, כי ים אוקיינוס הוא גבוה מכל העולם כולו, שנאמר (עמוס ח): “הקורא למי הים וישפכם וגו'”, ומהיכן אדם שופך – מלמעלה למטה. והנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מאוקיינוס וחוזרים ונובעים, וזהו “אל מקום שהנחלים הולכים הם שבים שם”. אף הרשע – כל עומת שבא כן ילך.

he.wikisource.org

עמוס ח" – ויקיטקסט

עמוס ח" – ויקיטקסט

[מרים סולובייציק]

גַּם נָהָר מַגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ – אפשר לומר – שמגדיר את עצמו – זה גם שהוא שם לעצמו גדר.

[מיכל דהרי]

תודה מרים,

כמו תמיד את מחכימה ומעשירה:)

[תמר תמר]

וואו. מדהים

[מיכל דהרי]

תודה תמר:)

[אפרת הלוי]

מדהים. כמו תמיד.

[מיכל דהרי]

איזו חמודה את. תודה:)

[‫איידי וייס‬‎]

אוהבת את ההתייחסות למילה “גדר”

בסופו של דבר, כדי להבין הוראה של מילה, צריך לחזור למקור שלה: מה השורש? מה המשקל או הבניין בו היא מוטית? יש להם משמעות.

הגדרה, שמה גדר וגבול לכל דבר. מה כן, מה לא. ככל שהגדרה מדוייקת יותר, היא מתייחסת יותר לדקויות ולפרטים הקטנים.

[מיכל דהרי]

תודה על ההעמקה שלך איידי!

[תמי אפשטיין]

כמה יופי, כמה עומק.

השראה

[מיכל דהרי]

תודה תמי, שמחה שאהבת:)

[מלכי לב]

מהמם!

אוהבת את השירים שלך…!

[מיכל דהרי]

איזה כיף מלכי –

תודה על השיתוף❤️

[שרה]

עמוק ומדויק, כמו תמיד

אהבתי שהשיר מתחיל במילה ‘מותר’, ואז פונה לדייק את הגבולות והגדרות

בעצם הגבולות מאפשרות מרחב פעולה, בכך שהם מגבילות.

ללא הגבולות היינו נאבדים במרחב, והגדרות הם אלו שנותנים לנו אפשרות לפעול.

לא ‘אסור’ אלא ‘מותר’ —

מדהים.

[מיכל דהרי]

מסכימה,
תודה על ההתבוננות בשיר והשיתוף החשוב שלך!!

[תהילה ל]

אוווו מדהים.

[מיכל דהרי]

תודה רבה אביגיל!!

[רחל]

אֶפְשָׁר לְדַבֵּר,

לָשֶׁבֶת עַל הַגָּדֵר

וּלְעוֹלָם לֹא לִשְׂחוֹת

עֵת לַעֲשׂוֹת!

יֵשׁ מָקוֹם לְנַסּוֹת

לְהֵחָבֵט, לְתַקֵּן וְלִטְעוֹת

גַּם בְּלִי הַגְדָּרָה וְחֹק

אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רָחוֹק

[מיכל דהרי]

וואו רחל!

תודה על זה❤️