כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
גיבורה של החיים. שיתוף
-
גיבורה של החיים. שיתוף
הייתי בתפקיד הראשי.
הייתי הגיבורה.
היה אורות ומוזיקת רקע,
היה תפאורה ואיפור ותלבושות מושקעת.
כל הקהל צפה מהופנט.
שיחקתי כל כך חי,
כל כך אמיתי.
כולם היו בטוחים שזה המציאות
אף אחד לא שם לב שזה רק הצגה.
ואני בכלל לא גיבורה,
אני חלשה.
הוילון נסגר, את באת.
שמת לב💔
הגעת אלי אל מאחורי הקלעים.
התעלמת מן העקבים,
הבנת כמה כואב לי,
כמה שורף.
התבוננת עמוק לתוכי,
לא הסתנוורת מן השואו.
הבנת שהכל הצגה,
היית שם איתי במציאות הקשה.
תודה לך.
-
3 תגובות
-
עלי אומרים הרבה שבחים, שכמה מהם הם שאני אישה גדולה – מבחינת מידות זה נכון כלומר מידות בבגדים…
אומרים עלי שאני גדולה מהחיים – גם זה גם בצחוק, אני אומרת שאני גדולה יותר מחיים הבן שלי…
וברצינות… אומרים עלי הרבה שבחים כנ”ל, שאני גיבורה וכמו כל מיני כאלה.
אני מודעת לכך שאני עושה עבודה עם עצמי, ואנשים מחמיאים לי על זה.
אבל אני לא רוצה להיות גדולה (גם במידות הבגדים…), לא רוצה להיות גיבורה, אני רוצה לחיות כמו בן אדם, נמאס לי לסבול כל כך הרבה, אני לא מפונקת, אני באמת מרגישה מה שאני מרגישה. ואני מתפללת על חיים שלי ושאר הילדים, שלא יהיו כמוני, אלא שילמדו בישיבה בלי להיות מוטרדים מכך שהבית לא כל כך מסודר, שגם אני לא רוצה להיות מוטרדת מזה. שיהיה להם בית מאפשר, אבל גם בית עם גבולות. בית שבו אני מסודרת, שיהיה להם נעים להיות בו, בית שאני נמצאת בו, ולא נעדרת – ולא נוכחת.
אני רוצה שלא נהיה גיבורים מהחיים אלא חיים פשוטים ונעימים.
אבל מהבנים שלי אפשר ללמוד על כיבוד הורים:
דמא בן נתינה
דמא בן נתינה הוא דמות מתקופת בית שני<sup>[2]</sup> המופיעה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, כמופת לכיבוד הורים. דמא היה גוי בעל מעמד חשוב שישב בראשות מועצת העיר אשקלון.
הסיפור הידוע ביותר על דמא בן נתינה מצוי בתלמוד הבבלי במסכת קידושין ובמסכת עבודה זרה<sup>[3]</sup> ובתלמוד הירושלמי במסכת קידושין ובמסכת פאה.<sup>[4]</sup> הסיפור עוסק בחכמים שיצאו לחפש אבן ישפה לחושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיוון שהוצאת האבן מהתיבה שבה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). החכמים ניסו שוב ושוב להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה. לאחר מכן, כשהחכמים פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב באומרו לחכמים, “מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?”. על כך זכה דמא בכך שנולדה בעדרו פרה אדומה<sup>[5]</sup>, פרה מסוג מיוחד הנדרשת לעבודת בית המקדש. החכמים שבו לביתו ורכשו אותה בכסף רב.
דמא בן נתינה היה גוי, ולכן לא היה חייב במצוות כיבוד אב ואם, ועל כך אומר התלמוד במסכת קידושין: “ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה“.
סיפור מפורסם נוסף על דמא בן נתינה, מספר על מקרה שקרה כשישב עם נכבדי רומא ולבוש בבגד מיוחד (סירקון של זהב). אמו, שלקתה בנפשה, נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חכמי רומא. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה. בתלמוד מובא סיפור זה כמופת לכיבוד הורים, למרות התבזות עצמית.<sup>[4</sup>
-
ריקי,
הכתיבה שלך מדהימה
כ”כ אמיתית ומדויקת…מעריכה אותך על הגבורה להוריד את המסיכה ולהיות,את.
זה לא קל,אחרי שמשחקים כאילו הכל טוב…. -
יואווו מבטא כל כך,
נוגע.
מעורר הזדהות!
הלוואי ונהיה אמיתיים עם עצמנו.
ונצליח לראות בגיבורים שסביבנו אנשים שנלחמים חזק.
ולפעמים נשברים.
תודה על התובנה ריקי!
Log in to reply.
