דבר העורך

[תמי אפשטיין]

לא הבנתי מה השאלה. באיזו נקודה את מתקשה?

דייקי

[תמר זיו]

למה את מתכוונת “דבר העורך”?
עורך של מה? איזה סגנון? איזה אורך?
אשמח לכוון אותך יותר… רק תתני יותר פרטים.
או שתכתבי לי את המייל שלך באישי, ואוכל להגיב לך במייל . (אני דרך המייל, אז
אין לי אפשרות כרגע לכתוב לך הודעה אישית)

[ציבי 🌷]

תבקשי מצ’אט GPT/ג’מיני.
תעלי לו דבר עורך שהתחברת אליו (מכל עיתון/מגזין וכו’)
ותכתבי לו מה הרעיונות שאת רוצה שיהיו בו.
(“אני רוצה שתכתוב לי דבר עורך בסגנון של הקובץ שהעליתי לך.
העיתון לו אני כותבת דבר העורך (יכולה לפרט לו עוד למי מיועד העיתון ומה הסגנון של הקוראים והכותבים בו)
הוא בנושא טו בשבט, צמיחה, פריחה וכאב.
תשלב 4 ציטוטים שונים מהתנ”ך ומחז”ל.
תשתמש בתיאורים מעולם הטבע כדי להמחיש את עולם הרגש, פסיכולוגיה מבוססת מחקר כולל מקורות
ונגיעות של התחדשות ותקווה
וכו’ וכו’ וכו’…”)
תנסי.
את יכולה לכתוב לו בשפה פשוטה אפילו רק נושאי ולהגדיר לו באיזה משלב/סגנון לכתוב.
(כמובן יכולה אחרי שכותב לך לבקש ממנו: קצת יותר משעשע, תשתמש בהומור/ אירוניה.
יותר ברמה/ בשפה יותר עממית/ תשלב סלנגים…)
תהני 🙂

[שרה לרנר]

בשביל זה לא צריך פורום כתיבה…

[תמי אפשטיין]

לא ממליצה.

חבל שגם המקום הזה יהפוך למתועש ורובוטי.

ולכי תדעי אלו ציטוטים הוא יביא לך (רמז: מקורות מומצאים) ומה הוא יבנה עליהם.

דבר העורך אמור להיות משהו עם לב (כמו כל הכתיבה, בעצם). הבינה יכולה לעזור במציאת רעיונות, באיתור ידע. לא לכתוב במקומנו

[ציבי 🌷]

לא מתועש ולא רובוטי. סורי, אבל ממש לא מסכימה איתך.

אומרת מהרבה ניסיון בשטח.

(ספוילר, אני כותבת נהדר והרבה. והיום אחרי שהעליתי לחשבון שלי בצ’אט GPT4 מדגם רחב מהמגוון הקיים אצלי,
היום אני והוא כותבים באותה רמה, בעצם הוא קצת יותר מלוטש.)

[תמי אפשטיין]

לא חייבת להסכים 🙂

לא משתמשת בכלי הזה מטעמי השקפה, אבל שמעתי הרבה פלאות מחברות, וגם ראיתי תוצרים.

יודעת שהוא יכול להביא תועלת מרובה, וגם לדייק סגנונות של כותבת מסוימת.

זה עדיין לא סותר את מה שכתבתי. יש לו ציטוטים מומצאים, ואי אפשר לסמוך עליו בכלל. את יכולה אולי לקבל השראה. לא מעבר.

הוא כלי יעיל מאד כשאת מחפשת מידע מסוים (למשל: רקע היסטורי לסיפור, מידע על תחום מסוים שבה עוסקת הכתבה שלך). לאפשר לו לכתוב במקומך – זה סיכון גבוה מדי. כמו כל רובוט…

[רחלי ש]

את יכולה גם לראות כמה סגנונות של דבר עורך מעיתונים שונים

ולכתוב במבנה וסגנון דומים

ההשראות מאוד עוזרות

[תמר זיו]

תמי, מסכימה איתך מאוד.
כתיבה היא דבר של נשמה.
ובאופן כללי, גם בציורים של הבינה המלאכותית, רואים שחסר לב. רואים שהעיניים
של הדמויות לא “מדברות”.
וגם בתוך מילים רואים את זה.
בנוסף, מי שמבין בכתיבה, יזהה שהמקור הוא בינה גם אם נתת לו את ההוראות הכי
נכונות. אין כמו לב, ולב מרגיש לב.
וזה חוץ משתי בעיות נוספות עם הבינה: 1. בעיה רוחנית (לא פשוט בכלל להשתמש
בזה), 2. חוסר אמינות – מקורות מומצאים ושות’.

[תמי אפשטיין]

בכוונה לא התייחסתי לנושא הרוחני, כי לדעתי זה סוטה מלוז העניין. ז”א, גם אם לא היתה בכך בעיה רוחנית – עדיין קיימת בעיה מהותית.

הנקודה השניה (מקורות מומצאים) – בהחלט נכונה, ונגעתי בה.

[ציבי 🌷]

לגבי ציטוטים,
מסכימה איתך לגמרי. יש לכל מודל שפה של בינה מלאכותית נטייה מעצבנת להמציא במקום למצוא.
כאן בהחלט אין ברירה אלא לאמת כל ציטוט מול מקורו המובא/בגוגל/אוצר החוכמה (להבדיל כמובן).

[ציבי 🌷]

אני מבינה מאיפה נובעת התחושה, אבל רואה את זה אחרת.

כתיבה היא לא רק טכניקה, היא רגש, עומק, וחיים. אבל לחשוב שבינה מלאכותית לא יכולה לגעת באנשים זה להחמיץ משהו חשוב—היא לא מחליפה לב אנושי, אבל היא כלי בידי מי שיודע להשתמש בה. כמו שפסנתר לא כותב מוזיקה לבד, הוא כלי ליופי, לרגש.

אם המילים מצליחות לגעת, לעורר מחשבה, לגרום למישהו לעצור לרגע—אז הן עשו את העבודה שלהן, ולא משנה מאיפה הן הגיעו.
אישית, בהחלט חושבת שלהבין בכתיבה זה להרגיש לב פועם. מילים מדברות.

[תמי אפשטיין]

ההשוואה שלך אינה נכונה.

הפסנתר מהדהד את התווים שהאמן יצר. הוא מנגן את הקלידים שמפעילים.

בינה מלאכותית יוצרת משהו חדש. מעצמה. לצורך העניין, היא לא זקוקה לכותב מוכשר. היא יוצרת מעצמה את התכנים שהיא בוחרת (ע”ע המצאת הציטוטים/ ההלכות). האמן כמעט מיותר בסיפור הזה, מה שבשום אופן אי אפשר לומר על המנגן בפסנתר.

קראת פעם שירים שהבינה כתבה?

זהו.

[שושי ו.]

להשוות את GPT לפסנתר

מגוחך בעיני

כאחת שמבינה מקרוב מה זה בינה ואיך אילפו אותה בינה

בינה זה סה”כ כלי שיודע לחקות להעתיק להסיק ולבנות על סמך מה שהוא מכיר.

הוא מכיר המוןןןןןןןןןןןןן

אבל הוא אף פעם לא יהיה כמו בנאדם שיש לו מוח שיכול להמציא רעיון יש מאין.

[ציבי 🌷]

נשמה,
את מגיבה על מה שביקשתי מ GPT לכתוב כתגובה לדיון פה.
(בלי להתנגד לתהליך למידת המכונה שלו/כתיבת הקוד. אבל גם בלי להכנס לקשרים הכימיים והביולוגים המתרחשים כל הזמן אצלינו במח וגורמים לנו להגיב, להרגיש, לחשוב.)
קבלי:

[תמי אפשטיין]

ומה ענתה גב’ בינה?

[ציבי 🌷]

את התגובות הנ”ל
(ואהיה הוגנת, את אוצר החוכמה הוספתי בעצמי…)

[תמי אפשטיין]

אז הבינה לא מסכימה איתי. זכותה 🙂

למרות זאת היא טוענת שצריך לב. היא גם מוכנה ליישר את הסתירה?

בקיצור, לא הסכמתי איתה עוד לפני שידעתי שזו היא.

שוב, בלי להכנס להיבט ההשקפתי, הוא כלי יעיל שיכול בהחלט לשמש מאד בכתיבה. אבל!!! חייבים לעקוב אחריו ולדעת איך משתמשים בו.

בוודאי לא לאפשר לו תמרון ומרחב ולסמוך עליו. אפשר להסתייע בו, לא לאפשר לו לכתוב במקומינו.

[שושי ו.]

סליחה על הביטוי אבל לא הבנתי את הקטע לשים פה “ציטוטים” מגברת בינה.

למה לי אין GPT לשאול אותו שאלות אם אני רוצה ומאאאוד משעמם לי,

שאני צריכה לקרוא פה בדיוק מה שאלת אותו ומה ענה לך?

זה לא שיש לך איזה מכשיר נדיר מסוגו

לא התחלת בכלל להבין מה בנות ענו לך פה אם ככה את מגיבה

[Ruchama F]

הנושא שהייתי צריכה לירשום זה על החזון איש

[Ruchama F]

אשמח להערות