בהחלט מרתק.
טוב, אני מניחה שאני נגועה ואולי זה די ברור מה העדפה שלי…
נקודת מספר – לדעתי מהמם, יש הרבה מקום להכניס שנינות, השוואות והמון רגש עד הפרטים הקטנים ממש.
אממה – לפעמים כשעושים זאת, הפוקוס נלקח משאר הדמויות, העלילה אינה מובנת לגמרי כי הרי הכל מתואר מזווית ראיה מאד ספציפית, שאינה רואה את החלקים הנסתרים. אם המספר יחשוב על מישהו שהוא רע – לקוראים לא יהיה פקפוק בכך שהוא רע. כמובן שלהיפך בדמויות שנראות טובות בעיני המספר.
לא חושבת שיש אפשרות לקבוע מתי לעשות כך ומתי כך. זה נטו בחירה של הסופר. מה שכן, אני הייתי מצפה (ומיישמת) שאם בוחרים בגופות משולבים, כלומר: גם וגם, את הקטעים שכוללים פעילות כלשהיא של הדמות המספרת חייב המספר לתאר, אחרת זה חוטא לסיפור (בעיני). לגבי מספר דמויות מספרות – חושבת שיבלבל. וכמובן אם מדובר רק בגוף נסתר – אז פה אין כללים, אפשר להשתגע 🙂
בסופו של דבר, לדעתי זה פשוט ענין של טעם וריח.
אגב, קראתי ספר שנכתב מצד הדמות המספרת ובשלב כלשהוא המספר הודיע (!) שהוא הופך לספר את ההמשך בגוף שלישי, רק אחר כך הוא חזר לספר בגוף ראשון והסביר (!) שזה בגלל שכל מה שהיה מתואר בגוף השלישי עשה התאום שלו, ולא הוא עצמו. הרגשתי שעובדים עלי. זה היה ממש לא זה.