דיון – לאן מועדות פנינו

[מרים סולובייציק]

השירים יפים מאוד, חלק מהם ממש מתוחכמים,

אבל לי אישית כבר נהיתה סחרחורת מהכמויות של השירים.

אולי מישהי רוצה להעלות כאן סיפור בהמשכים?

[תהילה ב]

צודקת, בהחלט צריך…

אגב, מתגעגעת לסיפורי החיים שלך עם האנקודטות הקטנות, כמו הגדולות, והמחכימות כל כך 🙂

[תמי אפשטיין]

זה לא משנה לאן פנינו מועדות.

זה משנה היכן הפורום כרגע.

כרגע, הוא שיתוף אישי/ רגשי/ הגיגי!

מקצועי הוא בוודאי שלא.

כל אחת כותבת את הגיגיה/ רגשותיה/ תקוותיה/ עברה/ עתידה ואפשר להוסיף עוד כמה סלאשים.

לפעמים אפילו אי אפשר לקרא לזה שיר (שורות קצרות לא הופכות טקסט לשיר, עם כל הכבוד). על החריזה מזמן דילגנו. קישוטי לשון נחמדים ונחמדים פחות.

בקיצור…

ביקשתי, בזמנו, שיהיה תת פורום לשירים ולכל מה שמישהי חושבת שזה נקרא שיר. זה לא קרה.

במצב הנתון, אני די ממעטת להכנס לפורום, למרות שזה תחום העיסוק שלי. לא מוצאת בו את עצמי, בוודאי שלא נתרמת. כן משתדלת לתרום מהניסיון שלי כשיש לי מה וכשצפות שאלות. אבל אפילו זה (שאלות והתלבטויות) עוברות יותר ויותר לתיבת ההודעות האישיות מחוסר עניין לציבור.

חבל מאד

ואגב, אני לא המקצועית היחידה שחושבת כך. בתחילת הפורום היו פה יותר כותבות בפועל, ומקצועיות בתחום. היכן הן? כאן הן לא. למה? התשובה ברורה…

[תהילה ב]

תמי, כידוע לך אני בעד כל מה שטענת פה. רק עם חידוד פצפון – לאן מועדות פנינו זה בהחלט משנה. כי אם כקהילה נחליט שכל אחת שמה דגש על יעד הקהילה נוכל לכוון אותה למקום הנכון עבורנו.

אם, לצורך הדוגמא, אני אעלה דיון לקהילת חשבות שכר שיעסוק בצילום – פשוט יפנו אותי באדיבות לשם. וזה יהיה מובן לגמרי….

פה לא מובן יעד הקהילה. וזו הנקודה שאני רוצה לחדד, כך שבהחלט מבקשת מכל מי שיש לה מחשבה בעניין לא רק ללייק אלא גם להודיע אותה קבל עם ועדה, כדי שנתגייס כולנו לחפות על חסרונה של מנהלת בקהילה.

וכמובן – אם ייראה שהיעד הוא מה שאני ואת חושבות שהוא – נפעל באמצעי תגובה הולמים אך נינוחים לכל אלה שחרגו ממנו…

[תמי אפשטיין]

זה לא משנה. ההגיגים התחילו לטפטף לקהילת יעוץ, אימון והנחיה, והדפו אותם משם בתואנה שזה מתאים לפה.

כל עוד אין קריטריונים ברורים (וזה לא משנה אם יש מנהלת ספציפית או לא. גם ההנהלה יכולה לקבוע קריטריונים) – שום דבר לא יזוז.

לא נראה שפנינו מועדות לאנשהו. המצב קיים, ואם לא יקבעו גבולות ברורים – שום דבר לא ישתנה פה.

בזמנו, אני זו שנלחמתי שתהיה קהילה סגורה. אכן היא נפתחה בסוף, אבל לצערי לא מתפקדת. רציתי לייבא נשות מקצוע ולעודד אותן להיות חלק מהקהילה. כרגע יצא לי כל החשק.

[תהילה ב]

הקהילה הסגורה פתוחה רק לנשות מקצוע לצרכי שיתוף וחוות דעת על קטעים שטרם ראו אור ברובם, כך שהיא תיאלץ להישאר סגורה והמתכונת שלה, לצערי, תישאר מצומצמת. הנוכחית – פתוחה לכולם.

לדעתי, ואנסה לשתף פה את @taliashwartz @kedemteam – הקהילה הנוכחית אמורה להיות גם סגורה ולהיפתח רק עבור כאלה שמביעות רצון להתקדם בכתיבה. משמע – שליחת קטע כתיבה מכל סוג שהוא למטרת קבלה והסבר סיבת רצון הכניסה. כך עובדים הדברים בכל קהילת כתיבה מהוגנת.

אם הבעיה היא בדיקת הטקסטים – לא אכפת לי להיות מהבודקות ומאשררות (אפשר למנות כאן כמה כאלה ללא צורך במנהלת דווקא)

כרגע המצב הוא שכל מי שאוהבת קריאה – מגיבה. ומכיוון שהיא לא בהכרח מבינה בכתיבה או מנסה להבין בכתיבה – התוצאה היא תגובות עידוד ולא תגובות מועילות…

[תמי אפשטיין]

לגמרי לגמרי.

בכל המקומות יש דרישה של שליחת טקסטים לאישור.

גם אם יש שיתופים, הם מנותחים מקצועים (ונקטלים לא פחות, באופן שחושבים פעמיים אם להעלות הגיגים).

הבעיה שבנות פורשות (ופורסות) את ליבן, ואת לא יכולה להתנהל מקצועית מול שבר שמתואר בטקסט. רק לעטוף בחמלה ובאיחול. ממילא איבדנו את כל הנושא. והמקצועיות

[תהילה ב]

נקודה מעולה תמי. תרשי לי להתייחס אליה בבוטות כאן, כדי לחסוך עוגמת נפש מהמשיבות.

יש כאן דיונים שמטרותיהם שיתופיות נטו ורגשיות אובר.

מבינה את הכאב, מבינה את הצורך בפורקן, אבל תבינו שזה לא המקום. ולכתוב את זה בדיון עצמו זה קצת… חסר רגש, מן הסתם.

ואולי זו מהות הבעייה – הרבה מאיתנו רואות אותה, הרבה מאיתנו חושקות שיניים, אבל אין לנו האפשרות לבוא ולהגיד – מספיק! כי שפכת פה רגש וזה יותר מנגע בנו, וכואב לנו המצב, הלוואי ויכולנו לעזור…

לכן, בהזדמנות זו אומרת לכל אותן משתפות – בבקשה תפסיקו. לא בגלל שאנחנו לא מעוניינות לשמוע אלא בגלל שזה לא המקום.

מתנצלת מראש אם הכאבתי או פגעתי. לא זו הכוונה. פשוט מקום השיתוף הוא לא כאן. אולי תחנת דלק, אולי יש צורך להקים קבוצת פורקן סגורה, מין קהילת תמיכה… קהילת הכתיבה – היא קהילת כתיבת מילים, לא קהילת כתיבת חוויות ורגשות.

מקווה שהובנתי, ושוב – מתנצלת.

[מירי]

בהקשר הזה קצת חולקת עליך –

קחי לדוג’ את הסיפור של שירי שהתפרסם פה

לפי התגובות שלה (מודה – קראתי ברפרוף) אני מבינה שהקהילה פה לקחה מקום משמעותי בלדייק את הסיפור, כולל תגובות של “לא מקצועיות”

ככה שאני לא משוכנעת שרק מי שרוצה להתקדם בכתיבה יכולה לתרום ולהיתרם מהמקום הזה

(מודה: אם זה הקריטריון – אני בחוץ. לא הפסד גדול אבל…)

כן מסכימה עם זה שתגובות אמורות להיות מקדמות ולא רק מעודדות

אז אם אין למישהי מה להוסיף ממקום מקדם – לא חייבת להגיב…

[תהילה ב]

אני חושבת שמישהי שחשוב לה לבקר משהו מסוים (הרי יכלה לשמור בבטן את הביקורת ולהמשיך להנות מהקריאה) – תוכל לכתוב קטע קצר, הגיג או שיר, לציין שהיא מעוניינת יותר לבקר ולבקש הצטרפות.

בהחלט יש מקום למבקרות, אפשר אפילו לדלג על הקטע במקרה כזה.

אני עצמי נתרמתי פה, אבל חושבת שבמצב הנוכחי התרומה הופכת ומצטמקת לכלל…

[מירי]

אישית, הפסקתי להגיב לשיתופים מהז’אנר שחוגג פה לאחרונה כי לא התרשמתי שהוא מצפה לביקורת עניינית ומקדמת

פורקן רגשי? סורי, לא התחום שלי ולא כאן המקום

[ה]

אני חושבת שכדאי להעביר את העידוד להודעה אישית.

אם התגובה היא על צורת כתיבת הסיפור והתוכן שלו אפשר להוסיף גם עידוד,

אם זה רק עידוד – אולי צריך באמת לדאוג שזה יעשה בהודעות אישיות, למה כולן צריכות לקבל את התגובות האלו

[מירי]

מדייקת – הדפו אותם משם

אמרו שאולי הם קשורים לפה

ואני מציעה אפשרות שלישית – אולי יש דיונים שאין מקומם בכלל בקדם…

[תהילה ב]

דיונים שאין מקומם בקדם – אפשר לדווח (במידה ונתפסים בעיני המכלול כלא תקינים, לא רק אם לשיטתי כשרות XYZ היא לא בסדר)

אני לא מרגישה בנוח לדווח על דיון: מתאים לתחנת דלק/ מתאים לקהילת פורקן ושיתוף. לכן מעלה פה קול קורא…

[תמי אפשטיין]

דיונים ושיתופים.

לפעמים יש כאלו ששוכחות שמדובר בפורום פתוח לכל דבר. פתוח!!

[תהילה ב]

צודקת. שוב מפשטת את דברייך – תפסיקו לשפוך את הלב במקום פתוח! זהירות ברשת אומרת גם את זה, אנשים בעלי כוונות זרות משתמשים בזה באופנים שלא יודעים לאן יגיעו…

שמעתי באוזניי כמה סיפורים שלא המקום לפרט, לא לשווא מרבית הסיפורים שמגיעים מיד לאחים הם על נשים שהייתה להם התמודדות קשה לפני כן… נוכלים יודעים את מי לתפוס ברשת, והרשת היום קרובה ונגישה מאי פעם.

[ברכי שלזינגר]

אני מגיבה דווקא מהמקום שאני לא קשורה לכתיבה

תמי ותהילה אתן ממש צודקות בכל מילה!!! אני בזמנו הייתי רק קוראת ולא מגיבה כי באמת אין לי הבנה בכתיבה….ומאז שהיה את הסיפור של נועה רז שהיא התחננה שיגיבו לה אז התחלתי להגיב פה ושם…וגם כשאני מגיבה אני כותבת מפורשות שאני רק מחמיאה ואני לא מבינה בכתיבה…..(ומירי אגב עם את באמת רק מחכה להערות וכו’ אז אני אפסיק להגיב…..:) אני פשוט מגיבה כדי שיראו שקוראים….)

ובאמת לאחרונה נהיה פה כמויות של שירים ביום(אני ניסיתי להבין למה כל השירים עצובים ומדוכאים….אין אפשרות לכתוב גם שירים שמחים??????)

קיצור בשבילכם באמת כדאי לסנן נכון את יעדי הקהילה ואולי מי שרוצה סתם לשתף שירים בשביל לקבל הבנה וחמלה שתשתף בקהילה נפרדת

המון הצלחות!!! מקווה שבסוף תהנו בקהילה…..

[Sara Amor]

האמת שיש בזה משהו…

אני בקהילה הרבה זמן, כמעט שנה, לאחרונה שיתפתי שתיים מיצירותיי שהתפרסמו לאחרונה בעיתונים, ולכן הייתי פעילה קצת יותר ולכן נתקלתי בשיתופים פה של הבנות.

האמת שזה מעניין לקרוא דברים שבנות כותבות, אפילו מאד, אבל זה באמת כבר המון…. יותר מדי….

אולי אפשר פשוט לפתוח דיון ועליו בנות ישלחו את היצירות שלהן לשיתוף? ככה כולן יצאו נרווחות ולא נפגע באף אחת.

ובאמת אולי כדאי להמשיך עם האתגרים, להפוך אותם ליותר תכופים, לתת להם במה יותר, אני חושבת שהאתגרים הם מאד ממקצעים, מעניינים ותורמים.

[מירי]

בעד-בעד-בעד

המקום של שירים בקהילת כתיבה, לדעתי

הוא בהקשר לשירים שיש מה לנתח בהם, או שיש להם מטרה אחרת מלבד פורקן רגשות של הכותבת בשורות קצרות ומחורזות (וסליחה אם אני בוטה מידי, אבל לי זה ממש מציק)

יכול להיות שמבחן הוא האם זה שיר שיש היתכנות לתת לו במה ציבורית, מבחינת המבנה והתוכן שלו, רק שהוא צריך עוד ליטוש / הכותבת צריכה עוד שפשוף ותרגול עד שהתוצרים יעלו רמה

או שזה שיר של פורקן נטו, שברור לנו שלא יקבל מקום בבמה ספרותית שמכבדת את עצמה, ואז, לדעתי, אין מקומו כאן. גם אם הוא נכתב בחרוזים.

[Sara Amor]

השירים הם באמת מאד מביעים רגש….

אני לא יודעת מה רמת המקצועיות של הבנות פה, אבל אותנו לימדו ששורות חרישיות הן למגירה ולא לפרסום….

זה משהו שאני חושבת שכל כותבת צריכה לשים את ליבה לכך האם היא לא בטעות מפיצה שורות חרישיות…

[תהילה ב]

מעלה פה נקודה נוספת:

בזמנו ביקשתי להריץ פה מתכונת של אתגרים, הכול עבד יפה וטוב עד שהמצב התחיל לחרוק כשהאתגר הפך לרגשי ואישי. לא אתן דוגמאות, מי שרוצה יכולה לעיין היסטורית.

בפועל, תמיד אפשר להקפיץ שוב, אבל כל עוד אין הבנה בסיסית במהות הקהילה – לא רואה טעם. לכן נתתי לעניין כולו לשקוע…

[ה]

נראה לי שהכי יעזור לכל הקהילות בקדם אם יפתחו קהילת לפורקן הגיגים ורגשות, ואז שאר הקהילות יוכלו להישאר מקצועיות ומועילות ובעלות רמה.

גם אם אין מנהלת לקהילה ואין כללים,

כל אחת יכולה לענות מקצועית על מה שמעלים, כמו השיר לא עומד בכללי החריזה , יש בעיה במשקל וכו…

אם יתחילו לענות כך – כנראה יפסיקו לעלות הגיגים כאלו..

[תמי אפשטיין]

נכון, אבל כשמישהי מקיאה לך את הלב, את לא יכולה לבקש ממנה לקחת סמרטוט ולנקות, לפני הבעת אמפטיה מינימלית או להתעניין בשלומה.

ואגב ענק – שירה הוא רק ז’אנר אחד, בודד, מכל המכלול של עולם הכתיבה. בואו נכניס אותו לפרופורציה שלו. כאן בפורום הוא נוטל למעלה מ 80-90% מהשרשורים. כנראה שיותר…

[ה]

אני חושבת שכדאי לפנות להנהלה ולבקש שיצאו בהודעה שכל העלאה של חומר שאין לו קשר לספרות וכתיבה ידווח מיד כדיון לא ראוי,

כך זה לא ירגיש רע למחוק דיונים לא מתאימים.

[תהילה ב]

הנקודה היא לא רק המשתפות עצמן, אלא המגיבות. זה בסדר להעלות שיתוף רגשי כאשר מבקשים לו ביקורת ספרותית. לא בסדר כאשר מגיבים ב: וואי, כמה כואב! או: משתתפת וכו’

לא הייתי מוחקת כל שיתוף רגשי. כן הייתי מוחקת כזה אם היעד שלו הוא לרגש במקום לקבל ביקורת

[תמי אפשטיין]

תהילה, מאד מאד קשה לתת ביקורת לשיר מייסר במיוחד, גם אם המעלה ביקשה.

כל ביקורת, גם עניינית, תתפרש כביקורת. זה בעייתי.

ולפעמים אין לך אפילו מאיפה להתחיל, כדי לנרמל את המילים לטקסט שראוי להעלות ציבורית

[תהילה ב]

צודקת בהחלט. אבל אם ננרמל את זה – כבר לא תהיה בעיה. זו לפחות דעתי…

[ה]

זה אמור להיות חלק מהכללים,

אפשר לעלות תגובה רק עם התייחסות מקצועית לשיתוף שעלה, כמובן ניתן להוסיף גם מילים של מרגישים את הכאב בין המילים,

אבל התגובה חייבת להיות דבר ראשון ניתוח מקצועי

[Sara Amor]

דווקא בקטע של התגובות, אני חושבת שפשוט אין לך משהו אחר להגיב.

כי ברגע שמישהי משתפת במשהו כואב ממש, אני מרגישה קרה פחד לכתוב לה: השורות מחורזות והמבנה הגיוני.

יש כאלה שהגבתי להן כך כשהרגשתי שכבר זה מפוצץ רגש, אבל ממש הרגשתי רע עם זה, כי בדיוק כמו שתמי כתבה, בנות שופכות את הלב ואז יש מצפון שלא לא להביע הזדהות.

[מירי]

אני לא חושבת שקדם נועד לפורקן הגיגים ורגשות

קדם = קהילה דיגיטלית מקצועית

[תהילה ב]

נכון. אבל שירים לרוב נכתבים על בסיס רגש, הם מכוונים למקום מסוים – בין אם מדובר על מקום של עבודת השם להבדיל על המלחמה המתרחשת בימים אלו, כמו על המתקפה לפני שנתיים ובאופן כללי – מציאות החיים.

לא מעט שירים (שמושרים, פחות מכירה כאלה שלא) – עוסקים ברגש ובחיים עצמם. שירים הם לא ספרים.

[מירי]

אין לי בעיה עם זה ששירים נכתבים על בסיס רגש

השאלה מאיזה מקום מגיע השיתוף של השיר

ממקום של ביקורת מקצועית על השיר

או ממקום של פורקן רגשי שמחפש הזדהות עם הרגש שמאחורי השיר?

אין לי בעיה עם זה שמישהי תעלה שיר לניתוח מקצועי, ותקבל תגובה שהשיר מביע בצורה מדוייקת את הרגש שעומד מאחוריו, יש לי בעיה רצינית עם שיר שהוא בכלל לא שיר אלא רק רגש…

[רבקה צ'צ'יק]

מרשות לי לענות כאן כמישהי שלא קשורה לעולם הכתיבה?

אני רק קוראת, אבל קוראת סופר ביקורתית…

(באופן כללי פחות מתחברת לשירה, וגם אם כן – אז רק לשירים רהוטים, שנונים ומתוחכמים. כאלו שמאתגרים… את המשתפכים אני פשוט לא קוראת)

אפילו שאם הקהילה תיסגר רק לאלו שבתחום אני אהיה בחוץ – נראה לי שעדיף ככה

ואם מרגיש לכן שלא תפתח קהילה מיוחדת לשיתופים – זה רק בגלל שאכן מקומם לא בקדם…

זה חד משמעית מוריד את רמת הקהילה, ואת רמתו של קדם בכלל.

(אפשר לדמות את המצב העכשווי לגרפיקאית שתעלה מודעה בקהילת הגרפיקאיות, ובמקום להתדיין על איכות העיצוב, יתחילו להתדיין על נותן השירות שפירסם)

[תהילה ב]

אני כיוונתי יותר למצב של: קהילה סגורה לתגובות ופתוחה לצפייה וליוק. אבל חושבת שיש בהחלט מקום לתת אפשרות תגובה גם לכאלה שמעוניינות לבקר או להציע מהיכולות והתחביבים שלהן כל עוד הם עוסקים בנושא הכתיבה.

[תמר פ.]

תהילה, תודה על העלאת הנושא.
כמות השיתופים פה עברה לגמרי את גבול הטעם הטוב, ואני בכוונה לא משתמשת במילה שירים 🙄
אני באופן אישי, כחובבת כתיבה אבל לא עוסקת בתחום במקצועי, נכנסתי לפורום בזמנו כדי להעשיר ידע בשפה, להחמיא ולבקר טקסטים מז’אנרים שונים שכתובים ברמה הולמת, להשתתף באתגרים וכו’. אף אחת מהמטרות שלי, ולענ”ד של הפורום הזה, אינה לתת במה לפורקן רגשי הגם שהוא כתוב במילים. אם השיר הועלה במטרה לקבל פידבקים מקצועיים, עניינים, אין לי בעיה שיעסוק ברגשות הכותבת. אבל אם המטרה היא שיתוף הקהל ברגשות, אז לא ברור לי למה פורום כתיבה ספרותית הוא המקום.
באופן כללי אני לא חושבת שפורום ציבורי פתוח הוא מקום נכון עבור שיתופים מהסוג הזה, וד”ל.
אני לא באה לדבר על אף אחת ספציפית, כמובן, רק רוצה שנברר ונדייק את מטרת הפורום: אם הרוב תרצינה שימשיך באופן הזה, אלו שחושבות כמוני פשוט יכולות לפרוש, ולהפך.

[שרה לרנר]

תהילה, תודה שהרמת את הכפפה.

כאחת שעוסקת בתחום הכתיבה (תרגום ועריכת לשון ותוכן כמקצוע, וכתיבה ספרותית כתחביב מקצועי), הרגשתי לאחרונה שאין כל קשר בין הקהילה לבין תחום העיסוק שלי.

הועלו כאן נקודות חשובות מאוד, ולא נותר לי אלא להצטרף לנ”ל.

אשמח מאוד שהקהילה תיתן מענה מקצועי (ורק מקצועי) לתחומי הכתיבה המקצועית והספרות.

תמי, אם תחליטי להמשיך עם החזון שלך לפיתוח הקהילה הסגורה – אשמח מאוד מאוד.

[רחלי]

מצטרפת לכל מה שכתבו כאן על השירים של שיתופי הרגשות שנפוצים כאן לאחרונה
לא מקצועי ולא קשור לקדם בכלל, בטח שלא בקהילה הספציפית הזו
מקסימום אפשר לפתוח קהילה נפרדת, אם הנהלת קדם רואה לנכון להמשיך את המצב הזה
הקריטריון להעלאת שיר או כל קטע ספרותי אחר בקהילת כתיבה
אמור להיות אך ורק מטרת השיתוף- קבלת ביקורת מקצועית ענינית.
אישית, לא יודעת כמה ניתן לתלות תקוות בהפיכת הקהילה למשהו כזה,
מניחה שזו תהיה קהילה רדומה למדי
אלא אם כן באמת תכנסנה לכאן דמויות מקצועיות נוספות
מסכימה גם עם מי שכתבה כאן מעלי, שגם אם לא יהיה לי מקום בקהילה סגורה, זה יהיה אולי חבל אבל עדיף על המצב כרגע. (אם זה באמת יהיה משהו פעיל)
כותבת בתור אחת שלא עוסקת בכתיבה כמקצוע, חובבת כתיבה וקריאה, ביקורתית מאד וכותבת באופן שוטף בעיקר כתיבה מקצועית בתחום שלי- הייטק 🙂

[רחל פישביין]

עברתי עכשיו על כמה מהנושאים האחרונים.

אני חושבת שיש שם הרבה שכן יכולים להשתייך לקהילה מקצועית, בתנאי שיש ביקורת.

עברתי גם על התגובות, 99.9% מהתגובות הן תגובות מעודדות שברובן מתייחסות לתוכן.

בכזה מצב לא רק שלא נעים לתת ביקורת, אלא גם לא יעיל, היא נבלעת בין כל המלל ומן הסתם לא נשמעת אצל הכותבת.

לדעתי, חייבים כאן מנהלת אכפתית שמוחקת כל תגובה שלא עומדת בכללים.

כשאין תגובות מעודדות (שלעיתים קרובות גורמות לנזק יותר מתועלת), כמות השיתופים הלא ענייניים תקטן למינימום.

[תהילה ב]

חייבים מנהלת. המצב הוא שאין. כדאי לראות מה אפשר לעשות בנתונים הנוכחיים, או לחילופין לתת לקהילה לשקוע ולהותיר אותנו במקרי הצורך בחוסר מענה הולם…

[מירי]

אם הטון פה יוביל לכיוון ששיתופים בקהילה הזאת אמורים להיות במסגרת מתאימה

כמו שהדיון כאן משרטט

לא רואה סיבה שלא לקבל החלטה לדווח על כל דיון שחורג מהמסגרת

בהיעדר מנהלת, הייתי שמחה לשמוע חוו”ד של מישהו מהצוות פה, לפני שמחליטה על דעת עצמי

אזל זה לגמרי נראה לי הכיוון…

[תמי אפשטיין]

גילוי נאות, ביקשו ממני לנהל את הקהילה.

סירבתי. בין היתר בגלל העובדת הניקיון המטורללת שיש לעשות כאן, והזמן שזה דורש.

[מירי]

בעבודת הניקיון יש הרבה פה שישמחו לסייע, אני מאמינה

מה שחסר לי פה זה מייל אחד, ברור

עם כללים ברורים – מה נכנס, מה לא

אישית, לא תהיה לי שום בעיה לדווח על דיון שלא עומד בכללים

מאמינה ששבוע-שבועיים כאלה והדרמה תהיה מאחורינו

[תהילה ב]

אני מאמינה שאם @kedemteam יהיו מעורבים בהחלטה, יהיה אפשר להוציא פוסט על כללים שהועלו פה וסוכמו כהגיוניים וקבילים בעיני ההנהלה, ואז כמו שאמרה מירי – נרגיש בנוח יותר לעזור בעבודת הניקיון, גם אם לא תהיה מנהלת.

[שרה לרנר]

תמי, אולי בכל זאת?

לפחות את הקבוצה הסגורה?

דווקא לקבוצה הסגורה יש אולי פוטנציאל, אם מישהי מקצועית תיקח על עצמה את ניהולו.

[תמי אפשטיין]

חוששת שאין לי את הפניות לכך.

מוכנה לשקול שוב עם בעלי את העניין

[תמי אפשטיין]

רחל, אולי אנחנו לא מדברות על אותו פורום.

כל טקסט עשוי להתאים, טכנית, לקהילת כתיבה, אם יש קשר בין המשפטים.

גם תגובה של: ווווווווואאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווו, איזה נוגגגגגגגגגגגגגעעעעעעעעעעעעעעע

היא תגובה מעודדת.

כל טקסט שמביא חיבוטי נפש וייסורי נפש עשוי לחבר ולגעת. לא בגלל הכתיבה, כמו בגלל הסצנה.

זו לא מטרת הפורום. המטרה היא שהכתיבה תיגע, לא המציאות שאת כותבת עליה.

עכשיו לנקודה הבאה: כמה מבקשות בכלל ביקורת? כמה מהשרשורים נפתחים עם המילה: שיתוף?

ומי שמבקשת ביקורת, מאד קשה להשחיל משהו ענייני בתוך כל ה: כתיבה נדירה/ יש לך עוצמה במילים/ וואו וואו וכד’. לכי תפוצצי את הבלון ותסבירי שלא, הקטע הזה בוסרי ומטה.

ועוד משהו – כמי שמגיע מהתחום ואף מלמדת כתיבה, את לא מצפה ממני להתחיל לתת שיעור פרטי לכל טקסט. נכון? יש כאן מדי הרבה טקסטים שאת בכלל לא מבינה מאיפה להתחיל. אפילו לקטלג אותם לסוג הז’אנר זה מורכב. אז להעמיק?

אדרבא, שמבקשות הביקורת תמקדנה את השאלה שלהן. יש קטעים אפילו לא מובנים (לי, בכ”א) מרוב שהם הירואיים וערטילאיים.

[Noa Sharabi]

מעבר לעניין האיכות יש את עניין הכמות

בתקנון הקהילה כתוב-

• מטרת הקהילה היא פיתוח מקצועי, לכן אין להעלות יצירה לצורך שיתוף בלבד ללא בקשת ביקורת (ניתן לבקש תגובות באישי בלבד).
• פרסום שירים: לא יותר משני שירים לחודש לכל משוררת.

אבל אין לזה אכיפה ויש הרבה משתמשות שלא באמת מתייחסת לזה וחבל.

[חומי קרמינר]

גמני מצטרפת.
כתסריטאית (שלא כותבת שירים כמעט בכלל) די חדשה פה בקדם-
קצת התאכזבתי.
אני באופן אישי נכנסתי לכאן עם 2 מטרות:
1. להכיר עוד סגנונות כתיבה, מילים, ז’אנרים, וכיווני חשיבה חדשים.
2. אולי פחות נעים להודות בזה- אבל רציתי מקום שיכיר את התוצרים שלי (תוך כדי
נתינת ביקורת, כמובן, או רעיונות יצירתיים להמשך) ויתענין כדי להמשיך לשיתופי
פעולה או עבודה.
חד וחלק.
אם הקהילה היא מקצועית- היא אמורה לתת מענה מקצועי או תעסוקתי.
בעיני.
בינתיים- לא הרגשתי נוח להעלות דברים כאלו- כי זה לא היה נראה לי הסגנון,
אבל אני ממש בעד שינוי הגישה.
בהצלחות.

נ.ב. אני חלילה לא באה לדון את כל המשתפות,
השירים מרגשים ונוגעים ללב,
אבל רחוקים מהמטרות שאני מחפשת בקדם.

[תהילה ב]

מסכמת בינתיים כמה מהבעיות שהוצגו פה, אם פספסתי – מוזמנות להוסיף.

1. אין מנהלת – ידוע וניכר לעין. מי שיכולה – מוזמנת להציע את עצמה.

2. שיתופים רגשיים שלא לטובת ביקורת – אין מקומם פה.

3. תגובות – לא ביקורתיות, כן מעודדות. נחמד והכול אבל עידוד צריך להיות במידה, לשם כך יש את הלייק. רוצה לעודד? תכתבי את העידוד בצורה הולמת קהילת כתיבה ספרותית תוך ציון מה מצא חן בעינייך במילים, ולא בהתרחשויות שמובעות בהן.

4. פירוט הנושא – לא נכתב בפירוש, אך עולה מבין השורות. צריך להחליט על צורת כתיבת נושא מקובלת ויעילה. לדוג’: ז’אנר – מטרה – שם, דוגמאות מוחשיות: שיר – ביקורת טכנית – שם1, סיפור קצר – ביקורת תוכן – שם 2, סיפור בהמשכים – ללא ביקורות – שם3, סיפור בהמשכים – ביקורות – שם 3. (המודגש – לטובת הפיצול)
5. שירים – יש מגוון סגנונות שירים, לא מכירה את כולם. יש הייקו – בהחלט סוג שירה מכובד והוא ללא חרוזים. יש עוד רבים אחרים מקובלים. כל השאר – אין מקומם פה.

[צפורה סולוביציק]

לגבי זה, אולי אפשר להוסיף תגיות

זה יפתור את הבעיה, חלקית לפחות

[תהילה ב]

אלו כבר ענייני פיתוח…

[תהילה ב]

בנפרד, ואולי כדאי לפתוח דיון נפרד לכך: קידום הקהילה.

אתגרי כתיבה – אולי עם פיצול לספרות ושירה.
אתגר סיפורי המשכים – משהו מעניין שנתקלתי בו (ונוכחתי לראות שרץ פה בדיון של שירים כלשהו), כותבים קטע, מישהי אחרת ממשיכה. ללא עלילה (כן מתפתח משהו בסופו של יום, אבל לא מוגדר), כתיבה לשם כתיבה והתקדמות.

דיונים בנושאים שונים – יש הרבה, אפשר לפתוח דיון רק על זה.

ביקור סופרות – הצגת שאלות ספרותיות לעוסקות בזה כיום (לשם כך דרושה היכרות עם המדוברת, אבל בטוח לי שלכמה פה יש קשרים)

ביקורות ספרים – חלק משמעותי מהעניין והכיף.

יש עוד?

[Noa Sharabi]

אולי באמת תפתחי דיון נוסף,

אני בטוחה שיהיו הרבה דעות ותגובות לנושא הזה,

הוא בהחלט חשוב!

[תהילה ב]

בוצע. מוזמנת לעבור לשם.

[רעות סימינובסקי]

תהילה, את צודקת לגמרי. תודה על העלאת הנושא, גם אני חשבתי שתקופה ארוכה שהקהילה הפכה לרגשית.

אישית אני פה כי אני נהנית ממילה כתובה מקצועית ותמיד מעניין אותי להכיר וללמוד סגנונות כתיבה נוספים. כרגע אני כותבת בעיקר לעצמי אבל עוזרת בייעוץ ועריכה (אמנם לא מקצועי כרגע לצערי) לסופר שכותב ספרים.
בעבר הרגשתי שאכן נתרמתי מהקהילה והיא קידמה אותי מקצועית בנושאים הנ”ל, לאחרונה אני לא קוראת את רוב ההודעות מהקהילה.

לדעתי צריך להחזיר את האתגרים, אולי לסכם בינינו על מנהלת שתוציא אתגרים אחת לזמן מוגדר.
סיפורים שיתופיים ג”כ אמורים לתרום ולקדם, גם אם לא נצליח להוציא מהם ספר ומסר:)
באופן כללי לדון בנושאי כתיבה, רעיונות לכתיבה מעניינת, עיצות להתקדמות למקצועיות, המלצות למקומות לימוד רלוונטיים לתחום הכתיבה וכדו’.

וכן, גם סיפורים, קצרים או ארוכים, ברמה ועם תוכן. כאלו שיכולים להכיר מהם עוד סגנונות כתיבה (כי הרי אנחנו מושפעות מסגנונות כתיבה שאנחנו מכירות) או שיכולים לעזור לכותבות להפוך לסופרות מוכרות ולהוציא ספרים.
בקיצור- בעד קהילה מקצועית יותר, שתאפשר כניסה גם למי שעדיין לא מקצועית או לומדת בצורה מקצועית והעיקר שיש לה מה לתרום או להיתרם- מקצועית!!

לגבי שיתופים אישיים, ללא שום טעם בפרסום דווקא בקבוצה שעוסקת בתחום, באמת יש בשביל זה את תחנת דלק המיועדת לכל אישה באשר היא, או את הקבוצה לבחורות בלבד. הקבוצה שם נועדה לתת כוח ולהתחזק יחד.

[שרי רובל]

רציתי לכתוב כמה וכמה מילים אבל אני רואה שכבר כמעט את כולן כתבו בשבילי אז אני אכתוב חלק משתכננתי,

קודם כל, כפיים לתהילה שהעלתה את הנושא המעיק ואולי העיסוק המעצבן בו, יביא לפתרון,

ועכשיו דעתי הענייה: הקהילה אבדה את עצמה וכדי להציל אותה מטביעה מוחלטת חייבים ליצור תנאי סף להעלאת שיתופים\ ביקורות\ דעות וכן על זו הדרך:

1. גיל כלשהו. ולא אכפת לי איזה אבל שיהיה סף מינימלי לפני שהבת שלי בת החמש תתחיל לשתף ועוד יחמיאו לה שהיא אלופה ואפשר להתבלבל בינה ובין מיה קינן.

2. קשר לעולם הכתיבה. יכול להיות כתיבה לחברות הסמינר או גם הרצון להתמקצע יקרא קשר אבל לא יכול להיות שכל יום יעלו שיתופים שהפתיחה שלהם תהיה: אין לי קשר לכתיבה אבל אני בכל זאת משתפת. לא מתכוונת לאף אחת אישית כי אני לא קוראת שיתופים, כאחת שמחפשת להתקדם בכתיבה אני מחפשת לקרוא חומרים מקצועיים מה שלא יכול להיות בפורום שהפך למגירה האישית של כלל החברות בו.

3. זו בעיקרון פניה לטליה אבל דרושה מנהלת בנואשות כי הבנו מצוין איך העניינים נראים בלעדיה.

[שני מילר]

הי לכולן

אני ממש אשמח אם מישהי פה תתחיל לבקר באמת

העלתי היום פרק ואשמח מאוד לביקורת אמיתית על הכתיבה!

שלחתי ל2 חברות שהתלהבו סוףףףףףףףף

אז העליתי פה כי חשבתי שאקבל פידבק מקצועי

קיבלתי פידבק מחמם את הלב

בקיצור,

אחרי כל הדיבורים על השינוי נראה מי תתחיל במעשים

[מירי]

עכשיו אני רואה את השיתוף שלך

לי אישית הוא פשוט טבע פה בין כל יתר השיתופים,

אולי בגלל הכותרת המאוד-לא-מסגירה שלו

אם יש לך אפשרות לערוך –

מציעה שתרשמי בנושא בצורה ברורה “קטע לביקורת” או משהו בסגנון

שיהיה ברור שזו המטרה

או שתפתחי דיון חדש עם כותרת ברורה יותר

אחרת – כל מי שלא מתעניינת בשיתופים רגשיים שונים, סיכוי גבוה שפשוט תדלג על זה (כמו שאני עשיתי אוטומטית)

[מרים אלמליח]

אתן כל כך צודקות שזה נהיה קהילת שיתוף.

אבל אתן כל כך לא צודקות בעייני שזה הופך להיות לא מקצועי בגלל זה…

אולי תגידו שאני לא מקצועית.

וזה נכון.

אני אוהבת כתיבה אוהבת לכתוב,

וכותבת די בסדר לדעתי ולדעת די רבים…

אבל בעיקר אוהבת לראות איפה זה פוגש אנשים…

ואיך עוררתי בהם ובאיזה מילה בדיוק זה עשה להם…

ואם מה שחשוב לכם להעביר דרך הכתיבה שלכם זה מקצועיות…

ומילים מהוקצעות,

אז האמת שלסגנון כתיבה שלכן אני בטח פחות אתחבר….

אבל לגמרי מסוגלת להבין שזה מפריע לכן…

אז אולי באמת זה רעיון שתהיה לשונית נפרדת לביקורת מקצועית בלבד בתוך הקהילה,

כך כולן יהיו מרוצות…

מסכימות איתי?

[מירי]

מצטטת אותך:

ואיך עוררתי בהם ובאיזה מילה בדיוק זה עשה להם…

אני מסיקה מהמשפט הזה שאת כותבת עם מטרה – להעביר מסר מסוים, נקודות למחשבה, תובנות

ובעיני לפחות, גם אם הסגנון הוא יותר עממי, זה לא הופך אותו ללא-שייך לקהילה

לא על זה הדיון, זה כבר ענין של טעם והעדפה

(כמו שאחת אוהבת ספרי היסטוריה בלשון מהוקצעת והשניה מתעייפת רק מלראות את הכריכה, אחת מתענגת על תיאורים ארוכים ומפורטים והשניה משתעממת מזה. לגיטימי ומתבקש אפילו. אנחנו שונים, בסופו של יום)

העליהום פה הוא על מסת השיתופים לשם שיתוף נטו,

טקסטים שנכתבו במטרה אחת ויחידה – לקבל תגובות מסוג וואההההה כואבבבבבבבבב גדולללללללל אלוףףףףףף

השתפכות של הרגשות (שזה דבר מעולה, כן? השאלה איך ואיפה) לא מתוך מטרה מוגדרת של להזיז משהו בלב של הקורא ולהוביל אותו לחשיבה / תובנות / … אלא השתפכות לשם השתפכות. שיתוף ופורקן רגשות ותו לא.

[תמי אפשטיין]

יקרה, את צודקת שמעניין לראות איך מילים נוגעות ומחברות.

הבעיה שרבים מאד מהשיתופים כאן – הדרמה היא שמחברת. לא המילים ולא ההתבטאויות.

נוגעים בנושא צהוב ומציצני ו- וואו, איזו כתיבה. אז לא. ממש לא. קודם חשוב לערוך את הבידול בין עלילה לכתיבתה. משום מה זה הרבה פעמים מתערבב. מחמיאים על כתיבה במקום להתעמק ולגלות ש… היה, הכתיבה נחמדה ומטה. הריגוש הוא במשהו אחר לגמרי…

[שרי שבדרון]

מזדהה מאוד עם כל מה שנאמר כאן.

גם אני, בתור עוסקת בכתיבה, מרגישה שהפורום קצת סוטה ממסלולו. (רות רוט, אנחנו ממש מתגעגעות!)

אבל אני רוצה להעלות נקודה נוספת:

אין בעיה בשיתופים בפני עצמם. גם בפורום גרפיקה מעלים שיתופים בקצב מסחרר, ומצפים לתגובה מקצועית. הבעיה כאן בפורום זה שגם המעלות וגם המגיבות ברובן לא מגיעות מהתחום, לא מסוגלות לנתח שירים בצורה מקצועית, לא מתחילות בכלל להבין את הכללים בכתיבת שירה – ולכן מתייחסות רק לאירוע או לחוויה, ולא לשיר עצמו. אותי זה מרגיז ממש כי שירה טובה זה נושא שממש יקר לליבי, וכשאני רואה שיר במיליון שורות, או טקסט בשורות קצרות – זה ממש מוריד לי מהקהילה.

אני אישית קצת מיואשת. מזכירה שכבר היינו בדיון הזה לפני כמה חודשים, ושאז כן הייתה מנהלת. בכל פורום ספרותי יהיו את הבעיות האלו.

אבל – כל אלו שכאן עוסקות בכתיבה, גם נמצאות בקהילה הסגורה. למה שלא נפתח אותה יותר? מצטרפת ל @SaraLerner , ומזמינה את @tammyepshtein או כל אחת אחרת שעוסקת בכתיבה ויכולה לקדם את כולנו – בואו נתקדם לשם. בסדר, הפורום כאן לא מתאים לעוסקות בכתיבה כמו שהוא עכשיו. הוא גם לא יתאים, אם לא תהיה מנהלת שתסדר פה את העסק. ועל כל תגובה מתלהמת שלכן – יהיו מלא “וואוווו” ו”מהממממם” שיקדמו אותנו לשום מקום.

[מירי]

מסכימה מאוד עם הרעיון, טיפה חולקת על המסקנה…

מאמינה (או לפחות רוצה להאמין 😉) שאם הקול שמושך לכיוון הכתיבה במקום למקום של פורקן רגשי,

ימשיך להישמע כאן, ובתגובות, ובכל דיון אפשרי

מהר מאוד נראה תזוזה חדה ימינה…

אגב,

היתה פה פעם רשימת כללים

שכללה בין היתר דרישה להנמקה של התגובות

זה גם יכול להיות סנן מצוין

על החתום:

קוראת ביקורתית, מאוד(!), שלא עוסקת בכתיבה אומנותית (כותבת המון, אבל כתיבה מקצועית / משפטית, לא מהסוג שמעניין פה…) ועדין חושבת שיש לה ולשכמותה מה לתרום בהקשר של ביקורת על טקסטים כתובים

[מרים סולובייציק]

למה באמת לא משתמשים בקבוצה הסגורה כדי להעלות דברים לדיון, יש כבר קבוצה סגורה של כתיבה ספרותית VIP מה הבעיה להשתמש בה? היתה תקופה שהיו שם שאלות מאוד רלוונטיות ומקצועיות ומעשיות בקשר לכל מיני עניינים שבכתיבה, ואפילו היו שם אתגרי כתיבה על רמה. הגיע הזמן שנשתמש בקבוצה הזאת ואת הקבוצה הפתוחה נשאיר לשיתופים ולשירים ול”שירים”.

[מרים אלמליח]

מירי מעניין מה שכתבת…

אגיד לך את האמת?

את צודקת בקטע של התגובות שלמרות שאני מאוד מכבדת את מקום המעודד והמכבד אולי זה לא המקום…

לאחרונה שיתפתי משהו שכתבתי בהשראת חברה רווקה וכתבתי את זה בגוף ראשון בשביל להביע את מה שרציתי טוב יותר… לא נעים לי! אבל כולן שם איחלו לי בקרוב אצלך… למעט כמה שהתייחסו גם לכתיבה עצמה…

פתאום קלטתי שזה מוזר!, אם אני משתפת שיר זה בהכרח עלי??? לא היה לי נעים אפילו לכתוב את זה שזה לא אני מרוב שכולן שם ריחמו עלי:\ מביך…

אני עדיין לא אהבתי את הרעיון החלופי שהציעו פה… סליחה…

לא יודעת זה עושה לי קטע כזה להרגיש כאילו יש פה כמה שאוהבות מקצועיות שרוות נחת ממילים כדורבנות ולעומתן מלא אחרות שאוהבות את המקום ה’פתוח לכל’ הזה… לכן הצעתי שנפתח לשונית לאלה שאוהבות את המילים היפות המהוקצעות…

שימי לב שאין הרבה פרופילים שהגיבו פה…מתוך הכלל כמובן..

אולי אני טועה… רק מנסה לתת קול אחר… אז אל תפגענה פליזזז

[תמי אפשטיין]

לא נפגעות, אבל הנה המחשה בדיוק למה שאמרתי.

כתבת שיר על התמודדות. ומה התגובה? בקרוב אצלך.

איך זה מתחבר למקצועיות?

ומי אמר לך שהתחברו למילים ולא לסיטואציה?

מדברת עקרונית ולא תיאורטית, כי לא קראתי תכנים שלך, אז אל תקחי אותי אישית. לא דיברתי על השירים שלך, אלא רעיונית

[מרים אלמליח]

התחברו לסיטואציה וזה אולי לא המקום כמו שאמרתי…

אולי לא אולי.

בטוח.

מודה. החכמתן אותי.

ואתן צודקות שזה לא המקום לפרוק…

יש את תחנת דלק.

ואולי באמת נשתמש בהודעות פרטיות לעידוד,

אבל ל’הוקיע’ שירים ולכתוב עליהם מיותרים או להעליב אתן גם בלי שמות ספציפיים…

זה כבר לא רגיש…

נראה לי לא כדאי למכור רגישות בשביל מקצועיות..

ואז מה אם יש שיר שהוא לא לרמתי המקצועית??

אני לא יכולה להגיב בצורה מכבדת לרמתה המקצועית או לא מקצועית של הכותבת?

זה הרמה האנושית שלנו?אני מאמינה שלא…

לא ביקשתי ממך לכתוב “ווואווווו את מוכשרת?,”

את יכולה רק לכתוב “הנושא מענין”

לא בטוחה שזה לא אפשרי…

יותר בטוחה שלא אפשרי לעצור את הסחף הזה… ושלא אפשרי להביע את זה ככה…

ואם זה מה שיש. אז תנו מעצמכם אם אתן רוצות את מה שאתן יכולות ורוצות ואל תתנו את מה שלא.

בואו ננסה לשנות את זה כל אחת לבד…

אני כבר אומרת שבעידוד בכתיבה לא ספרותית אני אעבור לפרטיות בזכותכן…

יאלה תקבלו על עצמכן קבלות טובות ויעילות כאלה.. לשנות פה את העולם לא תצליחו…

[מירי]

הפורום נועד לשרת מטרה מסויימת

וכרגע, הוא לא עומד במטרה הזו.

אני מרשה לעצמי להניח שאף אחת מהמגיבות בדיון הזה לא קראה ברצינות את השיתופים שרצים פה בלי סוף, ככה שאין פה הבעת ביקורת על שיתוף כזה או אחר, אלא על עצם הרעיון ששיתופים מהסוג הזה – אין מקומם כאן

ולא בגלל שהם לא כתובים יפה / מרגש, אלא כי לא לשם כך הוקם הפורום.

בכנות,

האם את יכולה להגיד שאחרי קריאת שיתוף כזה או אחר את יוצאת עם חשק לכתוב איזה קטע טוב?

משביח את הכתיבה שלך?

המילים ממשיכות להדהד לך בראש? (המילים, לא הרגש שנשפך על המסך)

יש היתכנות של אחד ללא-יודעת-כמה שהוא יביא לשיתוף פעולה מקצועי?

אם לא, אז במלוא ההערכה לכותבת, שיכול להיות שהיא מאוד מוכשרת

שיתוף כזה לא משרת את מטרת הקהילה. זה הכל.

ואם זה היה רק “לא קשור”, ניחא,

אבל מה שקורה זה שהשיתופים האלה לא מאפשרים לקהילה להגשים את המטרות שלה

כי שיתופים שכן עונים על הכללים, טובעים פה. ואלה שיש להן את הכלים לתת ביקורת מקצועית ומקדמת – הפסיקו מזמן לעקוב, ובצדק.

[תמי אפשטיין]

תודה, מירי.

המילים שלך בהירות מאד

[תמי אפשטיין]

לא ביקשנו לשנות את העולם. ביקשנו להחזיר את חלקת האדמה שיצאה ממסלולה.

אף אחת לא רוצה לפגוע, חלילה, ולכן המצב הדרדר לאן שהדרדר.

אפשר להשאיר את המצב הקיים, רק לפני כן צריך לשאול את בעלי הבית האם לכך הם התכוונו ביצירת הפורום, או שזו פלישה שלא על דעתם.

בדיוק כמו שאת מבינה שאין מקום לשיתופים מהסוג הזה בפורום צילום, כך זה אמור להיות ברור שגם הפלטפורמה הזו לא מיועדת לכך.

אנחנו מכבדות את כולן, אבל לפורום הזה זה לא קשור. לא הוקענו שום שיר. ביקשנו שלא להפוך פורום מקצועי לפורום שיתופי.

[תהילה ב]

לא מנסות לשנות את העולם, מנסות לשנות את יעד הקהילה. ליתר דיוק – להחזיר אותו למסלולו.

לגבי שירים – אני כתבתי גם כמה (שניים או שלוש, לא זוכרת) אבל הקפדתי על חרוזים ומבנה. לא שחרוזים זה חובה, ראי ערך הייקו, אבל לכתוב שיר שבכל שורה יש לכל היותר שתי מילים – מזלזל ביותר!

[מרים אלמליח]

לא יודעת.

פשוט ככה.

אבל מרגישה שאנחנו לא מדברות באותה שפה.

וזה הגיוני שיהיו ביננו פערים שיקשו על ההבנה..

זה לא מבהיל אותי… אל תבהלו מזה!! באמת שאני סבבה עם זה כבר…

אבל זה נראה לי לא יעיל טכנית לא בקטע ריגשי…

אז אני פורשת מהדיון…

תודה על מה שלימדתן אותי….

[כבי אנרגיות]

אין לי מה להוסיף כתבתן כולכן דברים חכמים

רק משהו אחד מוזר לי אני בזמנו ששתיפתי כאן

אז כתבתי 3 שירים ואז פנו אלי בפרטי ואמרו לי לא יותר מ2 בחודש

אז למה עכשיו אני רואה כמה בנות שיותר מ2 בחודש או ביום

האם אין כבר הנהלה או שהחוקים באמת ישתנו??

מעניין לשמוע מה הכללים היום????

אני פחות בקטע לשתף כאן כי הסגנון כתיבה שלי באמת לא מקצועי

מודה אני לא יודעת לכתוב ולא הייתי בשיעורי הבעה אני פשוט כותבת מהלב

חושבת שחשוב שתכתבי את הכללים בצורה מסודרת לטובת הבנות שמשתפות כאן

אני בטוחה שהם לא בקטע לצפצף אלא פשוט מחוסר ידע מה הכללים

[מרים סולובייציק]

מאז שרות רוט עזבה את הנהלת הקבוצה,

כל מערכת החוקים נהרסה ונפרצה.

כל אחת עושה “מה בא לה”,

ולכן הכל פה נעשה “עלאבבלא”.

אין השגחה ואין אכיפה

ולחוקים ולכללים יש עקיפה.

[תהילה ב]

הכללים כתובים בדיון הנעוץ בראש הדיונים…

לגבי למה לא אוכפים – כי אין מנהלת.

[מרים סולובייציק]

האם לא ניתן “לעשות החייאה” לכתיבה ספרותית VIP? ולפרסם שם חומרים מקצועיים?

[מרים סולובייציק]

גם לי יש המון שירים בין קבצי המחשב,

אבל אני לא “מבזבזת” אותם בלי לחשב.

הם יקרים לי מאוד מאוד,

רוצה להשאיר מהם טעם של עוד.