דיון|| מה הופך ספר למשובח?

[הדסה]

בהמשך לדיון פה,

האם היה מפריע לכם ספר עם כתיבה מצוינת, רק בסגנון ישן?

לא דוד זריצקי, אבל כן חיים גרינבוים לדוג’

[chanitzefanya]

הדעה שלי בנושא היא, שספר בסגנון ישן הוא לא יתקבל רע, אם יהיה בו חידוש.

אסביר את כוונתי.

יש אנשים, בעיקר סופרים מתחילים [לדברי לירון פיין], שמתמקדים בעיקר בעלילה ובניסוח ולא בדמויות. אבל הבעיה היא, שהסיפור רוכב על הדמויות. לא קראתי כל אחת ואחת מהתגובות, אבל נראה לי שבכללי רוב התגובות היו – הדמויות האותנטיות הן העיקר.

כך שאם את יוצרת עלילה פשוטה, או עלילה נוסח חיים גרינבוים – שאהבתי מאוד את הספרים שלו, אגב – אבל הגיבורים שלו מביאים משהו חדש. משהו שעוד לא קיים על המדפים. אינטראקציות לא צפויות, לא מוכרות בשוק, או עולם פנימי עשיר וקונפליקטים מורכבים שמחברים לדמות –

לא מעניינת בכלל מהי רמת החדשנות של העלילה.

העיקר, וזה באמת הכי חשוב – את צריכה לחדש משהו. להביא לעולם בשורה שעוד לא הגיעה אליו.

[תמי אפשטיין]

שאלה מצוינת. ומעניינת

[תהילה ב]

חושבת שאם נדבר בפרט על העלילות של חיים גרינבוים – הן די ייחודיות. הן לא חוזרות על עצמן או על אחרות בשוק.

ובאופן כללי, לטעמי הספרות של פעם הייתה יותר מקורית, לא ניסתה לחקות ספרים אחרים. אולי כי ההיצע היה גם כך דל ואולי מסיבות אחרות. למה מציינת? כי זו נקודה משמעותית בפני עצמה, שמספרת לי שקו העלילה נחוץ לרתק קוראים, לא דווקא אופן הכתיבה (המצוינת).

קחי לדוגמא את תיק מקסיקו או צוואה – כזה ספר אין לי בעיה לקחת אחרי זמן ולקרוא שוב ברתק ובלי לדלג לקטעים המעניינים (ואני לא אחת שחוזרת על ספרים יותר מפעם, אלא אם הם ממש מוצלחים)

גם חושבת שהכתיבה שלו לא נקראת ישנה, עדין… ימים יגידו.

[chanitzefanya]

ובנוגע לנושא הקודם –

אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו כאן, אז אדלג על עיקר דעותי בנושא.

ספר משובח צריך לכלול הרבה דברים. הרבה מאוד. אבל בסופו של דבר, השאלה היא אם הקוראים התחברו.

בדיוק קראתי ספר שלא הייתי מגדירה אותו ככתיבה משובחת בכלל. אבל זה הספר היחיד שמצליח להשאיר אותי ערה עד חמש לפנות בוקר בלי שאוכל להניח את הספר, למרות שיש בית…

והבנתי, שיש עוד כמה דברים חוץ מכתיבה. צריך גם אש. הדמויות צריכות להיות אהובות, מורגשות. גם הדמויות הרעות. צריך לשנוא את מה שקורה למסכנים. וזה הרבה כישרון, ועבודה. איך להיכנס לתוך דמות ולהביא אותה לקהל באופן הכי מושך שיש. בדרך כלל, זה על ידי אותנטיות, ובניית דמות שהרצונות שלה חזקים מפלדה, המטרות שלה בלתי ניתנות לעצירה, והמכשולים בדרכה – מתקילים אותה בנקודות רבות. נפשית, אישית וחיצונית. [כלומר, שהדבר המפריע לה להשיג את המטרה שלה לא יתקיל מסיבה אחת בלבד, אלא מכמה סיבות הפוכות. גם, נניח, זה לא מוסרי לעשות כזה מעשה, גם אשתו מתחננת אליו שלא יעשה אותו, וגם הבנדוד שלא דיברו איתו כבר שנים נלחם להשיג את אותו הדבר. ועכשיו האיש חייב להשיג את זה, הוא לא יכול אחרת!].

דבר כזה, מפעיל רגש הזדהות אצל הקורא. [נ.ב. – העלילה של הספר שדיברתי עליו לא משהו… אז בכלל הסופרת התעלתה על עצמה. לימדה אותי כמה פרקים בגישה פחות נחרצת…]

[תהילה ב]

מניחה שלא זו הייתה כוונתך כשציינת רצונות פלדה כי יש הבדל בין רצון ליכולת, אבל מתלבשת 🙂

רק אני שונאת את זה שהדמויות כל יכולות? שהן מצטיינות בה-כ-ל?? במיוחד כשמדובר בספרי מתח – מרגלים, כבר הפסקתי לקרוא אותם…

[chanitzefanya]

אני מסכימה איתך לחלוטין… באמת קשה עד בלתי אפשרי לקרוא את הדמויות המושלמות שמצליחות בהכל.

כוונתי ברצון פלדה היה – שנניח, האדם עני. והילדים שלו רעבים. ואין דבר קשה לאבא יותר מלראות את הילדים שלו רעבים ללחם, את אשתו בוכה כי היא לא מסוגלת כבר.

ואז לוקחים את הדמות, שכל כך רוצה להשיג עבודה. ויש לה עכשיו מטרה – כחלק מהעלילה, ישנה עבודה מסויימת שהוצעה. רק מה? הוא לא מאמין במכירות, נניח. עקרונית. וזו עבודה של מכירות. והוא צריך לפעול בניגוד לצו מצפונו, כי הוא פשוט חייייייב להביא כסף הביתה. לא מסוגל יותר. חייב. ואשתו לא רוצה שילך לעבודה הזאת בגלל שצריך לעבוד בשעות הלילה, נניח. ובנדוד שלו, זה שלא דיבר איתו שנים והם על תקן אויבים, גם חושק בעבודה הזאת.

יש כאן חומר לבלגן… רגשי, דרמה מול הבנדוד – האם הוא יפליל אותו באוזני הבוס שלא ירצה לקבל אותו? אולי יחורר לו את הצמיגים? אין לי מושג. אבל ברגע שיש לו רצון בלתי אפשרי לעצירה, הוא גם יעשה דברים לא מקובלים, או יאבק עם עצמו לא לעשות את הרעיונות שצויינו לעיל. וכאן, יש חומר מרתק בהרבה מעלילת מתח. הקורא נכנס למתח, רוצה שהגיבור יעשה את הטוב, ומבין אותו ואת הקושי שלו…

לזאת כוונתי – רצון ברזל.