דרוש סיפור מקצועי בהמשכים לעלון לנערות

[שרה לרנר]

זה די ברור שאם הם מבקשים סיפור, הם מתכוונים גם לפרסם אותו, לא?

כך שמוזר קצת לכתוב שזה “בתמורה לפרסום הסיפור”.

אף אחד לא חשב שהם מחפשים סיפור כדי לשמור אותו במגירה.

[תמי אפשטיין]

לומר שזה מכעיס?

הנה, אמרתי

תודה שמוכנים גם לתת קרדיט לכותבת, בתמורה לפרסום. ממש נאצל

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

טוב לשמוע בדיחות לפני השינה…

[סטודיו יגוארט]

חחח אתן צודקות🤣

תתעלמו מהמשפט הזה..

[תמי אפשטיין]

נתעלם מהמשפט, אבל הבקשה עצמה מתסכלת

[משתמש לא ידוע]

למה מתסכלת

אם יש כותבת שמוכנה לעשות את זה ואוהבת, למה לא?,

גם ככה לא מכניסים כותבות לעיתונים הגדולים. ויש כאלה שרוצות לממש את זה, גם בחינם.

[תמי אפשטיין]

למה לא? תוזילו עוד קצת את המקצוע, תהפכו אותו לבדיחה.

אחר כך נבכה על המצב בעיתונים ועל הרמה הירודה שיש בה. למה לא? מחפשים זול ועדיף בחינם.

מצוין…

[שרה לרנר]

אם כך, שיפרסמו את הבקשה בפלטפורמה לבנות תיכון בנות שש עשרה.

לפרסם בקשה כזו בפלטפורמה לנשים – זה די זלזול.

אני מסכימה עם כל מילה של תמי.

[מרים סולובייציק]

קשה להאמין שמישהי מקצועית תסכים לכאלו תנאים.

למתחילות אולי זה משתלם.

[משתמש לא ידוע]

זו הבעיה.

שבעיתונים מכניסים רק את הוותיקות ולא נותנים הזדמנויות לכותבות מתחילות

וכותבות רוצות להתפרסם. ואין להן אפשרויות רבות..

[תמי אפשטיין]

הבנתי. רק בהוראה הצעירות מקבלות וותק עם צאתן מהסמינר ורק בראיית חשבון, בגרפיקה וביתר תחומי העבודה מחפשים מתחילות.

בכל יתר המקצועות הבנות יוצאות מהלימודים הישר למקום העבודה המפנק. הן רק צריכות לבחור היכן לעבוד. הן הרי מתחילות. בכתיבה, ד’ ירחם, יש זכות קדימה לוותיקות. הזדעזעי ארץ…

מעבר לנתון עבודתי שזה פשוט לא נכון, וכותבות טובות מצליחות להכנס – בעיקר לכתבות וסיפורים קצרים (סיפורים ארוכים זה נושא אחר וכאוב, שגם הוותיקות מתקשות להיכנס למגרש. השוק די מונופילסטי, בקטע הזה. תעקבי ותראי) לא הבנתי על מה את מלינה.

כמו בכל מקצוע יש ביקוש לוותיקות גם בתחום הזה.

התסכול שלי הוא מהפשטות שבבקשה. האופן שבו בקשה כזו נתפסת כלגיטימית, בניגוד לגרפיקה או כל תחום אחר שזה אפילו לא עולה במחשבה.

לא מדובר פה בהרחבת תיק עבודות, כי בסופו של יום זה לא ישכנע אף עורכת לקבל את הכותבת. סתם סחטנות וניצול, כי למה לא.

מי מפסיד מזה? א. הקוראים. אין סינון ובקרה ולא פלא שהרמה של האות הכתובה מדרדרת. היא נמכרת בקילוגרמים, ולא באותיות – כפי שמגיע לה.

ב. הכותבות בעצמן. הן יורות לכל השוק ברגל. מרגילות את העולם שניתן לקבל את הטקסטים חינם, ולא אתפלא אם יבוא יום בו הכותבות יצטרכו *לשלם* כדי שיפרסמו את הגיגיהן/ סיפוריהן

ג. הסופרות. בעידן של היצע וביקוש לא בוער לאף אחד להעלות מחירים. הסופרות עובדות במשכורות רעב, ורובן – או לוקחות את הכתיבה כתוספת הכנסה מהצד, או שכותבות במסחרה כדי להצדיק את שעות העבודה. זה, כמו זה, גורם לתוצאה של א’: כתיבה ירודה וסרת טעם.

עגום, אבל זה המצב…

יובהר: לא התכוונתי אישית, חלילה. ניסחתי חזק כדי להשמיע את הקול הזה אחת ולתמיד.

[מרים נ.]

מילים כדרורבנות! היטבת להסביר, ישר כח!

[רעות אנסבכר]

בתמורה לפרסום הסיפור – זה ניסוח עדין למשפט “בלי לקבל משכורת”

המצב עגום.

אבל חוץ מהדאגה לשוק, לסופרות ולכל מה שדיברו כאן –

אני לא מבינה את מערכת העיתון!

הם חושבים שזה יעבוד?

ללא תשלום א אחד לא מתחייב לדד ליין, לתיקונים, להתאמה לצרכים שלהם

במיוחד בסיפור בהמשכים – למה שהכותבת לא תפרוש או תעלם באמצע?

בעיני תשלום הוא עבור שני הצדדים, כדי לאפשר עבודה תקינה ויעילה ובראש שקט.

בכל התחומים בחיים זה ככה…

אחרי ניסיון מר של המתנה מייגעת ועבודות שבוצעו חלקית או בכלל לא

הבנתי שיש מקרים בהם עדיף מראש לקרוא לבעל מקצוע שיתקן/יבנה/ירכיב

מאשר לחכות לבן דוד או ידיד שמסכים לעזור – אבל איך שנח לו. (אם אין כסף – אוקיי, אין ברירה. אבל לרוב כן כדאי לשים לב ששווה להשקיע בזה בשביל ראש שקט)

השתתפתי פעם בפרויקט מסוים שנעשה כולו בשיתופי פעולה

זה היה הוגן ונחמד לכל הצדדים, לא דרש השקעה רבה והיה אפילו נחמד

אבל מה? זה לא זז… אף אחד לא היה מחויב לזמן, לזמינות, לתפקוד. והכל נסחבבב

הנשים השתתפו בשמחה ובכיף, אבל עבודות אחרות קדמו לזה, החיים קדמו לזה, המצב רוח…

אחר כך שמעתי מהמפיקה: יותר אני לא עובדת בלי תקציב! לא שיתופי פעולה ולא טובות מאף אחד.

חינם שווה חינם. אולי זה נחמד לפעמים, יש דברים שבכיף ולמה לא

אבל אם באמת צריך מוצר יעיל וטוב – זה לא יעבוד בחינם. פשוט לא.

[רות רוט]

הבקשה הציפה את הנושא… פונה למי שפתחה את השרשור: אל תקחי אישי!
מסכימה עם כל מילה של המגיבות, רק רוצה להעיר, תמי – הנידון הזה קיים בכל
המקצועות, גם בגרפיקה!!!
ומהצד השני, לפעמים המתחילות “מרימות את האף” בגלל שהן שומעות מהמנוסות את
הניסיון המר שלהן, וקורים לפעמים גם דברים הזויים לכיוון ההפוך… שאחת מתלמדת
דורשת מחיר לא הגיוני בכלל.
כמובן, זה לא מצדיק בקשות מהסוג הזה, וכמו בכל דבר צריך את האיזון: מתחילות
במחיר של מתחילות, מנוסות במחיר של מנוסות, וחובבניות – יכולות בחינם.
מי שמעניין אותה להגיב או לקרוא, יכולה להיכנס לדיון כאן:
https://kedemcenter.co.il/groups/freelancers/forum/topic/%d7%9b%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%9d/
ב”שיח פתוח” (בקהילת העצמאיות). לפני כמה ימים הנושא הזה עלה לדיון.

[תמי אפשטיין]

רות, תודה על החידוד. אמנם כתבתי שזה לא אישית, אבל טוב שהדגשת שוב.

מסכימה שבכל העבודות קיים ניצול, וניסיון צעיר למשוך לצד השני, ועדיין.

גרפיקאית יכולה להרוויח מזה תועלת לתיק עבודות. וכותבת, מה? אפילו ספר לא יצא לה (פרק בחודש, צריך מינימום 70-80 פרקים לספר נורמלי…) איזו עורכת תיקח אותה על סמך הכתיבה הזו?

סתם ניצול לשם ניצול.

[תמר וינברג]

מוזמנות לקפוץ עלי.

אבל זו דעתי הכנה, כאחת שעוסקת בכתיבה

לגבי התוצרים, איכות העבודה והרדידות בשוק, והנזק לקוראים ולכותבות המנוסות. צודקות כולכן במליון אחוז.

נכון.

אבל לגבי המתנדבת עצמה,

בהשערה פרועה שאף אחד לא מתכוון למקצועניות ומאסטריות,

אז מנסיון שלי לא מפסידים כלום מלהתנדב.

ניחא הפרסום. מצחיק בקושי.

כנ”ל תיק עבודות. חחח.

אבל אני בתחילת הדרך כתבתי בהתנדבות לעלונים, עמותות ועוד כהנה וכהנה

והמקצועיות שקיבלתי! היחסי עבודה! ההתעסקות עם לקוחות ‘אמיתיים’ שהגיעו אחר כך הייתה ממקום הרבה יותר בטוח ומקצועי.

וכסוכריה מהצד, גם הגיעה אלי לקוחה מהמלצה חמה של אחת שהעסיקה אותי בהתנדבות.

אז לא אומרת שזה יפה לבקש כזה דבר בהתנדבות,

ואם זה עבודה ארוכה, כנראה שזה גם לא יחזיק מעמד.

אבל בתור נסיון להכנס למים, זה מוכיח את עצמו.