כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
האחד בספטמבר
-
האחד בספטמבר
מוקדש באהבה
לכל אותן בנות שלנחמות שנה ואולי כבר שנתיים
להיכנס למסגרת לימודית כמו כולן.
והאחד בספטמבר לא כל כך מפתיע אותן שאין להן לאן ללכת.
מחזיקה לכן אצבעות!!
❤❤❤
מחר הכל מתחיל. והכל עומד במקום.
אני לא מצליחה להירדם.
מתהפכת.
בוהה.
בוכה.
הלילה הזה ארוך יותר.
השעון לא זז,
אני לא נותנת לו לזוז.
אני רוצה להישאר פה,
במקום הבטוח הזה,
המקום של ‘לפני הכל’.
השעה כבר אחרי חצות.
התיק החדש ממתין ליד המיטה.
מלא בצפיות.
בדיוק כמו התיקים של כל השאר.
של חברותיי.
של בנות שאמורות היו ממחר להיות חברותיי לכיתה.
כל החברות שלי כבר בטח ישנות
מחר. האחד בספטמבר.
התחלה חדשה.
התחלה של מה??!
אני מדמיינת את כולן בחדרים,
חלק מתביישות.
חלק צוחקות.
כולן עורכות היכרות עם חברות חדשות.
אני רואה אותן על שפת המדרכה.
בדרך לסמינר.
כולם ביחד.
ואחת לבד.
אני מדמיינת את הרחוב חגיגי,
כולן יחייכו.
כמו בחג ששייך רק לנו.
רק להן.
רק לבנות של הבוקר הזה.
ואני שומעת את הלב שלי מתכווץ.
בועט.
מרעיש לי באוזניים.
בא לי לצעוק את השתיקה החוצה.
בא לי לצרוח.
לשאוג.
כולן חושבות שאני הולכת לסמינר שרציתי.
הן חושבות שאצטרף אליהן ביחד,
בעוד רגע.
ממש מחר.
“איזו התרגשות,”
אמרה לי אחת.
“יום היסטורי”
היסטרי.
אמרתי לעצמי.
ההיסטוריה שלי, החלה במקום אחר לגמרי.
השחר עולה ואני לא נרדמת.
בעוד כמה שעות השמש תזרח
כולן יכתפו תיקים
וילכו.
הן חושבות שאני באה
רק כי הבטחתי שאגיע,
רק כי הן לא יודעות.
הן לא יודעות שלא יהיה לי את מי לשאול “איפה יושבים?”
ולא תהיה לי שום מסיבת פתיחה.
אני אשב על אותה שמיכה
שמכירה את הדמעות שלי.
כבר שנה שלמה.
שמיכה שספגה את הבושה.
את הדחיה.
אני לא. אחרי 3 אחיות שכן.
הלב שלי מתפוצץ.
הוא לא יודע איך לספר להן.
איך לספר לעצמי.
שמחר-
אני הולכת לישון עד מאוחר.
והנה,
הן קמות.
אני לא הולכת לסמינר.
לא התקבלתי.
היום זה יהיה הבוקר הראשון
שבו החיים שלהן ירוצו קדימה
ושלי יעמדו מלכת.
אני לא מרגישה טוב.
וכואב לי.
בלב.
– אני בספקות לגבי חלקים בכתיבה 🤔
ככה זה כשאני מידי מוצפת :(:
-
4 תגובות
-
אמאאא
לא מבינה בכתיבה
מנסה להבין בלבבות
נגעת ברמות
הגשת את זה כל כך אמיתי, וחשוף, וכואבבב
-
זה עצוב. ואמיתי. ונוגע כ”כ.
-
ואווו. זה שרף לי.❤️🔥
ברשותך, אתייחס רגע לשורה- “אני לא. אחרי 3 אחיות שכן.”
זה שאחיותייך בס”ד התקבלו – ואותך הקב”ה החליט לנסות, לא מוריד לך בשום צורה מהתדמית שלך.
בנקודה הכואבת הזו של אי קבלה לסמינרים (מענייני עדה, שייכות וכו’) אין מקום למוצלחת יותר, מוצלחת פחות,
רוחנית יותר, או רוחנית פחות.
ברוב המקרים מדובר בתלות פוליטית בלבד – נקודה.כך שתשתדלי חלילה לא להוריד מערך עצמך. תאמיני שאם הקב”ה בחר דווקא בך בניסיון כזה – זה רק כי הוא ידע שיש בך כוח להרים לעצמך, מבלי ליפול.
יש בך כוח להאמין שהכול מאיתו. גם אם זה באיטו …) -
וואי.
את נוגעת ברמות.
כמה נכון. כמה חזק.
את מיוחדת! עוד תראי איך תגיעי רחוק יותר מכולם. אלוקים יודע את מי לבחור לניסיון הזה.
Log in to reply.
