כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
הבטחות לחוד ומציאות לחוד ***שיתוף***
-
הבטחות לחוד ומציאות לחוד ***שיתוף***
יש שיגידו שאני חושבת הרבה לאחרונה, או בכלל
יש שיגידו שאני “מסבכת יותר מדיי תעניינים” בשפה עממית
בטענה ש”מה אני מנסה להשיג? את עצמי?” את הנפילה? מחשבות…
ואולי אני לא צריכה להצדיק את עצמי ואולי אני כן (זה בסדר, אחרי זה נתחשבן)
ואולי אני מגזימה, חיה במציאות מדומה,
בכנות? אני מרגישה קצת מרומה.
כי כשהייתי קטנה אמרו לי והבטיחו לי כולם
שהעולם? העולם ורוד פוקסיה בוהק מושלם ומוגזם.
הכל טוב, ורוד, פרחוני וריחני, סרט דיסני,
המציאות יותר טובה מכל מה שתדמייני.
רק מה? איזה קטע, גדלתי וגדלתי,
התפקחתי והחכמתי ומה גיליתי?
ובכן, לצערי, תגלית מרעישה מסתמן
ש”הבטחות לחוד ומציאות לחוד”
פתאום אמרו לי שאני צריכה לשנן:
שלא כל מה שתרצי ותחלמי עליו בהחלט התגשם,
לא הכל יש, לפעמיים גם אין, מעניין… מסקרן…
ולא אל תסתכלי על הדשא של השכן
זה לא טוב ונכון להתבכיין, מה שנכון, נכון, אני מסכימה איתכם אין צורך להתגונן.
ואני? אני שחשבתי שהכל, כל מה שאני רוצה אני יכולה להשיג לדמיין,
באותו הגיל שעוד לא ידעתי לכתוב, לעבוד, למיין ולסנן
את המילים שלי, הדאגות שלי, הרגשות שלי, הרצונות שלי, המחשבות שלי, הכאבים שלי,
(אני לא אמשיך כי לא תוכלו לגמור לקרוא את הטקסט הרשימה ארוכה ומרשימה, יש לציין)
נותר לי להשלים עם המצב ולהתכוונן למציאות, כי אין לי באמת יכולת או אפשרות,
לחיות באוטופיה שהחיים הם שלמות (נצנצים, פאן וחיים עד חצי המלכות)
אבל יש לי, אם אפשר, רק שאלה אחת קטנה (גדולה) עם הרבה סימני שאלה:
תגידו לי בבקשה, למה עבדו עליי, למה סיפרו לי סיפורי אגדות ומעשיות כשהייתי קטנה?
למה הבטיחו הבטחות ועכשיו אני חולמת להגשים אותם רק מתוך שינה?
אשמח, אם תוכלו, לתת לי תשובה מעניינת ומנומקת עם מסקנה או תובנה.
מודה ומתוודה, לי יש כבר כמה כיווני מחשבה בתאי ההבנה, ולכם?
-
11 תגובות
-
כתוב יפיפיה
רק עם העניין שהבטיחו חיים ורודים אני בכל אופן לא מכירה,
רק לי אמרו תמיד שהחיים לא מושלמים והגענו לעולם לעבוד ולהתמודד???
-
תראי את התגובה הבאה שלי ותדעי שלפחות מגיל 12 (כיתה ו’) שאז לומדים פרקי אבות, לומדים את המשנה שבתגובה הבאה שלי. (פרק ד’ משנה כ”ב) אז לפחות מכיתה ו’ לומדים לקבל את מציאות החיים.
הילדים שלי כבר היום בגיל צעיר (הקטנה בת פחות מ7 ובעצם מגיל שנה) לומדים את החיים מהצד הטרגי שלהם.
גם אם אני אנסה לשכנע אותם שהחיים בעצם תותים, הם לא ישתכנעו. (גם בלי לקרוא ספרי מתח).
-
-
אם התשובה שלי עמוסה וארוכה מדי בשבילך את יכולה לקרוא אותה בהמשכים
או לדלג על מה שלא מעניין אותך:
למה סיפרו לך סיפורי בדים?
זה באמת טעות, כי אם זה שקר, אז מהר מאוד עולים על זה.
וזה שקר, כי אין באמת שלמות בעולם הזה.
אני לא יודעת למה סיפרו לך כאלה בלופים
אולי רצו לקנות שקט ושלווה שלא יהיו לך טענות
שתחשבי שכל מה שתרצי תקבלי וכך הם יוצרים שקט תעשייתי
אין מה לעשות נגד זה, ואין דרך לפתור את זה,
זה עבודה שכל אחד צריך לעשות עם עצמו,
לספר לעצמו מחדש את סיפור החיים שלו.
“ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף”
צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקב”ה:
לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא,
אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה…
מהניסיון שלי, כל פעם שאני עומדת בניסיון אחד,
ולומדת לקבל את המציאות של הניסיון שזה מהשם וכו’,
אז אני מקווה שמעכשיו יהיה יותר טוב ויותר קל, אשליה קשה,
כי מה שקורה אחר כך, קופץ עלי רוגזו של ניסיון חדש, וקשה יותר.
אני רוצה לקוות שלפחות אנוח בהר המנוחות מתחת לשיש, והלוואי שאזכה,
כי מה שקורה בבי”ד של מעלה אין לי מושג ביום הדין הגדול והנורא.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן.
לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן,הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.
וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
(וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד),
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,
וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:-
חשיבה בריאה ונכונה לחיים. או כמו שנאמר גם בפרקי אבות, אני לא זוכרת בדיוק את הציטוט המדויק: “אינו דומה נייר לבן וחלק לנייר משומש עם דיו עליו…”
דברים שלומדים ומטמיעים אותם בתוכנו שאנחנו קטנים ועוד ילדים הכי נקלטים לנו. זאת המציאות.-
פרקי אבות פרק ד משנה כ:
אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש.
והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.
-
לציטוט הזה התכוונתי, תודה. ילד הרבה יותר קל ופשוט להטמיע בו דברים וזווית מחשבה. אנחנו כמו דיו ישן.
-
-
-
-
הציטוט הוא מפרקי אבות פרק ד’ משנה כ”ב
-
“הילודים למות והמתים להחיות וכו”
-
-
הי מרים זה המשפט של אמא שלי 😃
נחים אחרי 120 והלוואי שאז נוכל לנוח…
-
בשביל זה צריך לעבוד עכשיו טוב, כנראה… אחרי זה ננוח
-
-
במשנה כתוב ניר חדש, לא דיו חדש
כמו כן כתוב ניר מחוק. וזה אומר שלקחו דף משומש ועליו כתבו אצל המבוגר
ואילו אצל הצעיר כתבו ניר חדש.
Log in to reply.
