הבטחות לחוד ומציאות לחוד ***שיתוף***

[ה]

כתוב יפיפיה

רק עם העניין שהבטיחו חיים ורודים אני בכל אופן לא מכירה,

רק לי אמרו תמיד שהחיים לא מושלמים והגענו לעולם לעבוד ולהתמודד???

[מרים סולובייציק]

תראי את התגובה הבאה שלי ותדעי שלפחות מגיל 12 (כיתה ו’) שאז לומדים פרקי אבות, לומדים את המשנה שבתגובה הבאה שלי. (פרק ד’ משנה כ”ב) אז לפחות מכיתה ו’ לומדים לקבל את מציאות החיים.

הילדים שלי כבר היום בגיל צעיר (הקטנה בת פחות מ7 ובעצם מגיל שנה) לומדים את החיים מהצד הטרגי שלהם.

גם אם אני אנסה לשכנע אותם שהחיים בעצם תותים, הם לא ישתכנעו. (גם בלי לקרוא ספרי מתח).

[מרים סולובייציק]

אם התשובה שלי עמוסה וארוכה מדי בשבילך את יכולה לקרוא אותה בהמשכים

או לדלג על מה שלא מעניין אותך:

למה סיפרו לך סיפורי בדים?

זה באמת טעות, כי אם זה שקר, אז מהר מאוד עולים על זה.

וזה שקר, כי אין באמת שלמות בעולם הזה.

אני לא יודעת למה סיפרו לך כאלה בלופים

אולי רצו לקנות שקט ושלווה שלא יהיו לך טענות

שתחשבי שכל מה שתרצי תקבלי וכך הם יוצרים שקט תעשייתי

אין מה לעשות נגד זה, ואין דרך לפתור את זה,

זה עבודה שכל אחד צריך לעשות עם עצמו,

לספר לעצמו מחדש את סיפור החיים שלו.

“ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף”

צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקב”ה:

לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא,

אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה…

מהניסיון שלי, כל פעם שאני עומדת בניסיון אחד,

ולומדת לקבל את המציאות של הניסיון שזה מהשם וכו’,

אז אני מקווה שמעכשיו יהיה יותר טוב ויותר קל, אשליה קשה,

כי מה שקורה אחר כך, קופץ עלי רוגזו של ניסיון חדש, וקשה יותר.

אני רוצה לקוות שלפחות אנוח בהר המנוחות מתחת לשיש, והלוואי שאזכה,

כי מה שקורה בבי”ד של מעלה אין לי מושג ביום הדין הגדול והנורא.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן.
לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן,

הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן בָּרוּךְ הוּא,

שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.
וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
(וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד),
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,
וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

[אפרת קופמן]

חשיבה בריאה ונכונה לחיים. או כמו שנאמר גם בפרקי אבות, אני לא זוכרת בדיוק את הציטוט המדויק: “אינו דומה נייר לבן וחלק לנייר משומש עם דיו עליו…”
דברים שלומדים ומטמיעים אותם בתוכנו שאנחנו קטנים ועוד ילדים הכי נקלטים לנו. זאת המציאות.

[מרים סולובייציק]

פרקי אבות פרק ד משנה כ:

אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש.

והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.

he.wikisource.org

קטגוריה:אלישע בן אבויה" – ויקיטקסט

קטגוריה:אלישע בן אבויה" – ויקיטקסט

[אפרת קופמן]

לציטוט הזה התכוונתי, תודה. ילד הרבה יותר קל ופשוט להטמיע בו דברים וזווית מחשבה. אנחנו כמו דיו ישן.

[מרים סולובייציק]

הציטוט הוא מפרקי אבות פרק ד’ משנה כ”ב

[מרים סולובייציק]

“הילודים למות והמתים להחיות וכו”

[ה]

הי מרים זה המשפט של אמא שלי 😃

נחים אחרי 120 והלוואי שאז נוכל לנוח…

[אלישבע חמד ◇ סטודיו פנטזיה]

בשביל זה צריך לעבוד עכשיו טוב, כנראה… אחרי זה ננוח

[מרים סולובייציק]

במשנה כתוב ניר חדש, לא דיו חדש

כמו כן כתוב ניר מחוק. וזה אומר שלקחו דף משומש ועליו כתבו אצל המבוגר

ואילו אצל הצעיר כתבו ניר חדש.