החיים שלי שווים סיפור!

[ברכי שלזינגר]

וואוווו כל כך עצוב לקרוא!!!!!😢

את כל כך מרגשת בעצם זה שאת משתפת!!!

מחזיקה לך אצבעות🙌

שתדעי שאתם האנשים הכי חזקים ואמיצים בעולם!!!!

(לגבי הכתיבה אני לא כל כך מבינה……אבל נראה מושלם)

המון הצלחות ותהיי חזקה!!!!!

[ריקי אבנהר]

כואב לי נורא 😢

גיבורה אחת!

מתפללת בשבילך לטוב, ומהר.

[שנית ש]

תודה רבה!

אשמח גם לקבל ביקורת על צורת הכתיבה

[טליה בן שושן]

מחזיקה לך אצבעות

זה לא קל בכלל

💞

אהבתי את הכתיבה הכנה!

[מרים סולובייציק]

דמעות עולות לי לעיניים, לא באמת,
הכדורים האלה, אין סיכוי לבכות איתם…
הכדורים האלה…

אכן זה כך, הכדורים משטחים את הרגש,

בלוויות של בעלי ושל אמא שלי הורדתי אולי שתיים וחצי דמעות (בשניהם ביחד)

גם אני לפעמים רוצה להפסיק את הכדורים כדי לחזור להרגיש

אבל אני מפחדת שיקרו דברים לא צפויים…

אני ממש מזדהה עם השיר שלך, (כל השיר, לא רק הציטוט)

הוא כתוב טוב.

היא לא רצתה להירפא,
היא רק התעייפה מלהציג
רצתה שכולם ירגישו
יש כאן נפש זועקת. לב צורב.

אפשר להבין אותה, היא סה”כ לא רצתה להיות שקופה יותר,

היא רצתה שיראו אותה ויכירו בכאב שלה.

[תמי אפשטיין]

אאוץ’

[אילה כהן]

זה כל כך כואב לקרוא
לדעתי כתוב בצורה נדירהה
כל הסגנון כתיבה החרוזים הצורה
לא יודעת איך קוראים לזה בלשון מקצועית אבל שלא מגלים ישר על מה זה מדבר
זה כזה סוג של מילים יפות ובסוף מבינים מה הייתה המשמעות של כולם

והכל כל כך מסביר ומכניס לעולם…

את מיוחדת

הרבה כוחותת

[nanylahav]

ליבי איתך צדיקה,❤

הלוואי ויכולתי לתת לך טון של טוב מושלם כזה,

אבל אני לא.

אז רק שולחת לך חיבוק דמיוני,

ואומרת עליך פרק תהילים,

שיהיה לך טוב!!!

ולגבי הכתיבה-

ממש אהבתי,

רהוט ברור ומעורר חשיבה ורגשות גם יחד,

לקחת אותי למסע של דמיון….

[שנית ש]

תודה על התהילים.

ריגשת!

[שרי הפקות אולפן]

מדהים וכובש…. אני ממש מרגישה אותך!!! יש לך יכולת הבעה של רגשות בצורה מדהימה!

מבינה אותך מאד!! מחזיקה לך אצבעות ואוהבת:)

[שנית ש]

תודה רבה על התגובות

מחזק ממש!

מעלה כאן קטע נוסף

חשוב לי לשמוע ביקורת גם על סגנון הכתיבה עצמה.

יושבת לצד חברה,

בגינה, על ספסל העץ.

מנשבת רוח קרה,

חודרת לעצמות.

ואני רוצה לבכות.

מדברות על

הבית,הילדים,העבודה

דנות בלהט,

על ההבדל התהומי בין

מטפלת לתמ”ת.

שמש נוגהת,

נוגעת בעורם

רק בתוכי קור עז.

אצלי הלב,

בפלנטה אחרת.

מעוד ביקור מעייף

אצל הפסיכי חוזרת.

אני רוצה לבכות.

מה לי עכשיו קלינאי תקשורת,

כשהפסיכיאטרית

דיני גוזרת.

מרקדת על פני תהום,

כמו פלסטיק שקוף,

נסדק ומעוך.

ואני דוממת.

רק רוצה לבכות.

מביטה בעלים הנושרים,

כמו מחשבות שחולפות,

נסחפים בערפל הזמן.

חיוך מזויף מרוח,

להסתיר סערה ורוח.

רוצה לצעוק,

לבקש עזרה,

אבל המילים נתקעות לי בגרון,

כמו אבן כבדה.

אולי אם אבכה,

אולי אשתחרר,

מהכאב הזה שמכרסם בעצמותי.

איך אוכל לאסוף רסיסים,

לאחות את השברים

כשלעולם אין לי מילים?

דמעה כלואה בקצה העין,

כעלה אחרון,

הנושר מעץ הלב.

והחברה לצידי,

נעה במבוכה.

היא לא מבינה,

אולי גם לא תבין,

מה כואב לי וצורב.

אז אני שותקת.

וגם היא.

והרוח מייללת בקול חרישי.

עדי הדממה הכבדה שבינינו.

ואני לבדי,

מול תהום שפותחת עלי פה.

ואין לי לאן לברוח.

[אילה כהן]

ואוו נגע בי עמוק

הכתיבה אחת הנדירות באמת
כל כך הרבה דימויים יפים
והיא גם מכניסה ממש לאוירה
ואוו אחד השירים המיוחדים
ממש הייתי רוצה לקרוא את הסיפור שלך ועוד הרבה קטעים כאלה…
בהצלחה ותעדכני אותנו איפה את מפרסמת שנלך לקרוא!

[כבי אנרגיות]

וואו שנית אהבתי את אלופה!!!!!!!!!!

השימוש בדימויים חזקים כמו “פלנטה אחרת” “פלסטיק שקוף” “עלה אחרון” ו”תהום שפותחת עלי פה” ממש אהבתי זה מבטא המון על הרגש בקטע וזה נותן לקטע המון עומק את כתבת בשפה מאוד טובה והמילים מעבירות את המסר בצורה ברורה יש לך המון ניגודים בין החוץ לפנים בין השמש הקופחת לבין הקור הפנימי, בין השיחה קלילה לבין הכאב העמוק, וזה מגניב זה יוצר מתח דרמטי ומראה את העומק הרגשי החזרה על המילים “רוצה לבכות” יוצרת תחושה של חזרה על עצמה של מצב שלא משתנה. זה מחזק את התחושה של חוסר אונים וכאב

ועכשיו לעיצות קטנות מהמבט שלי הסיום שסיימת את הקטע הוא פתוח ומשאיר בסימן שאלה אולי זה המטרה שלך אבל אולי כדי לסיים במשפט שייתן כיוון להמשך מה הולך להיות וגם כל הכתיבה היא כתובה בצורה מסודרת ויפה אבל אולי כדי לשנות ולהוסיף שינויים כדי לשבור את הקצב שחוזר על עצמו

ועכשיו לעיצות מתחום הכתיבה בקטע שלך לא מובן אם זה שיר או פרוזה מצד אחד יש לה כל מיני דימויים עשירים וחזרה על המילים שזה נראה שיר אבל מצד שני יש שם סיפור וכל מיני משפטים מורכבים שזה נראה פרוזה אולי יהיה יותר יפה להחליט מה את כותבת שיר או פרוזה ולפי זה לשנות או שאולי את נהנית מהגיוון הזה זה גם מגניב וגם בקטע של המטאפורה אולי כדי להוסיף מטאפורות מקוריות שיתאימו לקטע ומבחינה תחבירית אפשר לשחק עם הסדר של המילים עם כל מיני משפטים תלויים ועצמאיים ועם סימני פסיק

תכל’ס אני מאוד אהבתי את מה שכתבת זה ח-ז-ק ומרגש זה מתאר ממש אותנטי את הכאב והבדידות את עם פוטנציאל מטורף בכתיבה תמשיכי ככה!!!!!!!!!!!!!! חזקי ואימצי!!!!!!!!!!!!!

[מרים סולובייציק]

ואת אומרת שאת לא יודעת לכתוב…

מכות מגיע לך.

אחת שמנתחת שירים בכזה כישרון!

[כבי אנרגיות]

דיייייייייייייייייי לא לבייש אותי : )

אני באמת לא יודעת לכתוב לפי כללים

אני למדתי אותם אבל להשתמש בהם בכתיבה אני לא יודעת!!!!!!

אם תסתכלי על השירים שלי הם כתובים מהלב לא לפי כללים!!!!

[מרים סולובייציק]

כללים שמלים

את מעבר לזה.

אני נהנית לקרוא אותך

בתנאי שזה לא ארוך מדי

[blum]

אוי!

תתעודדי צדיקה

אפשר לצאת גם מכאלה תהומות..

[מרים סולובייציק]

השיר שלך עשיר בדימויים וזורם.

מאוד נהניתי לקרוא אותו, אבל גם הייתי מאוד עצובה לקרוא אותו בעת ובעונה אחת.

אני מקווה בשבילך את כל הטוב שבעולם.

שיתקיים בך ובכולנו: “שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה”. (תהילים צ’ ט”ו)

[שנית ש]

תודה חדווה. תודה מרים.

אני רוצה לפרסם את הקטעים האלה על גבי במה מסוימת

ולכן חשוב לי מאד לשמוע הערות על סגנון הכתיבה.

פליז,צריכה את עזרתכן…

[שירה]

אני כל כך מזדהה!!!

גם אני לא יכולה לבכות עם…

ובנות רואות אותי משוועת לדמעות ולא מבינות!!

אין לי אפשרות!!

כתיבה מרגשת וממש נוגעת בלב!🙂

מצדיעה לך!

אחות גיבורה!🤩

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

😭

[גיטי : )]

שנית

את מיוחדת!

כתיבה מאד זורמת, כנה, עשירה ומקצועית.

מבחינתי, את לא צריכה חרוזים, את ברמה אחת מעל זה!

[שנית ש]

שירה,אחות גיבורה מאחלת לך שתמצאי את הבכי שכלוא בתוכך ותצליחי להוציא אותו ולשחרר

שולי,הלוואי והייתי יכולה לבכות יחד איתך…

וגיטי סוף סוף מישהיא מדברת על הכתיבה עצמה.הביקורת שאני כל כך צריכה.

תודה!

[שנית ש]

תודה כבי,לכזאת תגובה חיכיתי…

אין לי הרבה הבנה בתחום הכתיבה,אז אולי תעשירי את הידע שלי.מה זה פרוזה?

ועוד שאלה,מהערה שקבלתי הבנתי שאולי הקטעים קשים מדי,

ו…אני מתלבטת,

מה אומרות?

להמשיך להעלות או שזה כבד מידי?

[כבי אנרגיות]

תודה איזה כיף שנהנית מהתשובה שלי ובאמת מקווה שעזרתי לך להתקדם בכתיבה ולגבי מה ששאלת מה זה פרוזה אז פרוזה זה כל טקסט שכתוב שזה לא שירה לדוג’ רומנים סיפורים קצרים מאמרים כתבות בעיתונים מכתבים יומנים וכו’ ההבדל בין זה לשירה שלא צריך לעמוד בכללים ברורים של חרוזים ובתי שירה וזה שפה פשוטה שאנחנו מדברים ביום יום

[גיטי : )]

אחת ההגדרות לשיר היא: מיטב המילים במיטב סדרן. שיר, כתוב בצורה תמציתית, בשורות קצרות ובקצב. לא תמיד צריך חרוזים. דווקא הז’אנר שלך הוא מודרני יותר. נשמע קצת כמו ספוקןוורד- שירה מדוברת שבה השפה פחות גבוהה ויותר מובנת.

את כותבת מאד מיוחד, רגיש, כנה ועמוק.

אני חושבת שאת מעבירה מסר מאד חשוב, ללא טיוח, וכן כדאי לך להמשיך.

[פערי אייזנברג]

שנית,

זה פשוט סוחף

סגנון כ”כ זורם רק מתחילים לקרוא ואי אפשר לעצור

ולשאלתך: כן, תמשיכי להעלות!!

אין לי ידע מקצועי בכתיבה אבל בכל אופן אני אומרת שאני ממש אהבתי את זה שזה בין פרוזה לשיר ממש התחברתי ובכללי התחברתי לסגנון הכתיבה הנוגעת ללב שלך

עלי והצליחי

[מרים סולובייציק]

ועוד שאלה,מהערה שקבלתי הבנתי שאולי הקטעים קשים מדי,
ו…אני מתלבטת,
מה אומרות?
להמשיך להעלות או שזה כבד מידי?

אני משערת שההערה נשלחה לך כי יש בנות כאן שהן לא מכירות את העולם הזה, שעליו את כותבת, ויכול להיות שהתלוננו על הסגנון, שאולי זה כבד להן, או שהן נלחצות ממשהו, אני חושבת שאת כותבת יפה מאוד, והתכנים שלך נוגעים לליבי מאוד, ויקרים וחשובים לי מאוד, אני הייתי רוצה שכן תמשיכי לכתוב, כיון שאת כותבת טוב, אבל אולי אם את יכולה תכתבי על הדברים שאת אלופה בהם יותר ברמזים ובמשלים, שלא כל אחת תבין בדיוק על מה את מדברת.

אני ממשיכה לכתוב לך בהודעה אישית את מה שאני רוצה לכתוב לך…

[מלי קרקובר]

נועדת לגדולות!!

רק תחזיקי חזק, עלה גדול שלי…

[שירה]

חד משמעית כן!! אני ממש מחכה לעוד קטעים שלך!

את מרגשת וכנה כל כך, שזה נדיר ולא מצוי…

ותודה על התגובה! חיממת את הלב!

[מירי]

שנית, הכאב שלך חותך!

התחברתי לצורת הכתיבה, היא אוטנטית, נוגעת וישירה.

מאחלת לך המון טוב!