היה ואינו עוד-שיתוף
-
היה ואינו עוד-שיתוף
ריח זר. לא מוכר.
לא ריח של בית. של חיים.
כרית ירוקה נמעכה בין זרועותיה.
תחליף חיוור לחיבוק אנושי.
ליבה נמעך בין צלעותיה.
כדור של חרדה קרה.
אין לו מקום.
אין לה מקום.
בתוך כל החלל הרחב והמרווח הזה.
אין לה אוויר.
רק קולות רחוקים.
עצים שחורים מנופפים לה מרחוק.
זכרונות ילדות.
עולם שהיה ואינו.
כמו חלום שמתפוגג עם שחר.
הירח מעיף מבט ושותק.
עד כמה הוא קרוב?
עד כמה רחוק?
עוד לילה באשפוז.
אני מצטמררת.
כמה טוב לישון בבית.
במיטה שלי.
בין סדינים חמימים.
עוד לילה ארוך שוב נכנס בשער.
נושא עימו בדידות וגעגוע.
געגוע נוקב.
למה שהיה וכבר לא ישוב לעולם.
לבוקר צעיר ותמים,
חסר דאגות.
והלילה הזה מתמשך עד אין סוף.
כמו נהר שאין לו גדות.
גם עכשיו,
בתוך הניחוח הרך של הבית,
עדיין מתגעגעת.
למה שלעד לא יחזור.
והגעגוע הזה
כמו צלקת,חרוט בנשמה.
מזכיר לי את האושר שהיה.
את האובדן הנצחי.
את האדם שהייתי
וכבר איני עוד.
Log in to reply.