הילדה שהייתי והאישה שהפכתי להיות ***שיתוף***

[פריידי פרידמן]

מדהים

[אפרת קופמן]

תודה. מילה אחת שאומרת כ”כ הרבה

[תמר]

וואו מדהים!!

והכי אהבתי את המשפט הזה:

“את התסכולים מזה שאת לא עולה לכל התחנות שאת רוצה לעלות (מסתבר שאין קו ישיר לשאיפות)”

חזק!!

[אפרת קופמן]

וואו, תודה!
מסתבר שלא נשארו לי מילים להודות 😉

[מיכל]

ואווו מושלםםם

[אפרת קופמן]

תודה . 🙂

[יסכה ב]

יאא

ממש אהבתי!!

[אפרת קופמן]

איזה כיף. תודה.

[תמר פרנקל]

יואוו כתוב נדיר,

וקצת דומה לי, מטורף.

וגם לי הכי קפץ המשפט:
“את התסכולים מזה שאת לא עולה לכל התחנות שאת רוצה לעלות (מסתבר שאין קו ישיר לשאיפות)”

שזה מטורףףף

יואווו כותבתת טובבב

[אפרת קופמן]

תודה. אין על פידבקים לזריקת מוטיביציה ואמביציה, במיוחד חיוביים.
וכן, משתדלת לכתוב טוב עד מעולה – עד מושלם ולעשות דרכה טוב בעולם.

[מרים סולובייציק]

כתוב יפה

[יונה גלבר]

תוכן מיוחד שכתוב מיוחד…

מיוחד.

[אפרת קופמן]

תודה מיוחדת.

[גיטי ראם]

מיוחד מיוחד

נוגע עמוק….

אהבתי גם את הסוף,

הילדה הקטנה שבנו באמת מלווה אותנו תמיד

וכל הצרכים האלו, הילדיים, שהובילו אותנו כילדים –

היום הם צצים מידי פעם,

בתלבושת של מבוגר

אבל תכלס

דורשים את שלהם…..

ויפה להכיר בהם, בצרכים האלו

בילדה הקטנה שבי

ולאהוב אותה, להתידד איתה, לתת לה יד

ולספק לה חלק מהצרכים…..

[צופיה נחמיה]

מדהים ,מדהים

[אפרת קופמן]

תודה. 🙂 כל תגובה וחיבור מרגשת מחדש.

[מירי ח.]

אין דברים כאלה הכי יפה ההומור שבסוגריים ושלא.

[אפרת קופמן]

תודה. איזה כיף שאהבת (והבנת 😉)