הכל יכול לקרות / הבו ביקורת
-
הכל יכול לקרות / הבו ביקורת
בס”ד
–זוכרת את היום ההוא,
שקיבלת צו 8.
זוכרת את הפחד. את האימה.
את הכעס.
עליך, בן שלי.
חייל.
ולא רק בצבא השם.
שאלתי את עצמי,
איך תחזור
ואם בכלל.
ועניתי לעצמי,
שהכל יכול לקרות.
אז ישבתי לי על הספה,
עיניים צחיחות בוהות
במזמוריו של מלך.
זה הפחד, ילד שלי.
מבטיחה.
לפת לי גרון, ייבש מעיין.
ושאלתי את עצמי,
איך אמא שותקת
כשילד נלחם.
ועניתי לעצמי,
שהכל יכול להיות.
ואז הגיעו הדפיקות
בדלת.
הלר רצו שתי ביצים, אם אפשר.
נוסבוים החזירו מקדחה.
גבירר באו לרוקן את הכסף מקופת הצדקה.
ועם כל דפיקה,
הלב שלי החסיר אחת.
רציתי לתלות פתק;
“נא לא לדפוק. זה מפיל פה לבבות”.
התביישתי.
בך.
עדיין.
ושאלתי את עצמי,
איך זה עוד מעסיק אותי
כשאתה שם
מעבר להרי החושך של הנוראה ברצועות.
ועניתי לעצמי,
שהכל יכול להיות.
ויום אחד הגיע הטלפון.
קצין בישר בקול סיגריות
שנפצעת.
קשה אבל יציב.
בבת אחת הכל נזל ממני.
בקושי הגענו לבית החולים.
ראיתי אותך,
עטוף תחבושות,
מוקף מכשירים.
פקחת עין
שאלת:
“נכון את חושבת שמגיע לי?”
נחרדתי. חיבקתי.
הצהרתי שאתה צדיק,
ילד שלי.
תמיד תהיה.
חייכת.
חיוך מעוות, פצוע.
אמרת:
“יום אחד אהיה באמת, אמא.
מבטיח”.
ושאלתי את עצמי,
אם יכול להיות
שדווקא עכשיו,
מתוך מלחמה ודם ודמעות,
הצלחת לראות אותה
את האמת.
אם יכול להיות
שדווקא עכשיו,
תחזור להיות קרוב.
חייל,
אמיתי.
כמו שתמיד חלמתי.
ועניתי לעצמי,
שהכל יכול לקרות.
Log in to reply.