הלילה האחרון / שיתוף
-
הלילה האחרון / שיתוף
הלילה הזה שונה.
אוויר אחר,
כבד.
שעון הקיר מתקתק בקצב איטי,
כל טיק טוק מרחיב את הבועה של החשש בחדר.
מחר,
מחר הכל ישתנה.
מחר אני פותחת דלת חדשה,
מחר אני נפגשת עם אישה זרה,
אישה שתשמע את הסודות הכי חשוכים שלי.
את הכאב שאני נושאת שנים,
את הפחד שמסרב לעזוב.
היום הזה מגיע אחרי מלחמה ארוכה.
מלחמה מול עצמי,
מול הספקות,
מול ההורים שלא הבינו.
הקרב שהייתי צריכה להילחם בו,
רק כדי לקבל את האישור שלהם.
זוכרת את כל הפעמים שרציתי לוותר,
פשוט להיכנע לכל הכאב הזה.
זוכרת את המלחמה על הזכות שלי להיות שלמה,
על הזכות שלי לבקש עזרה.
היו ימים שחשבתי שאני לבד,
שאף אחד לא מבין.
ימים שחשבתי שאני לא שווה את המאבק.
הרגשתי כמו סירה קטנה בסערה,
נאבקת לשמור על הראש מעל הגלים.
אבל היו גם אנשים טובים,
אנשים שהאמינו בי,
שהושיטו לי יד כשנפלתי.
שוכבת במיטה,
בוהה בתקרה,
ורואה את הפנים של האנשים שעזרו לי.
את החיוך של המורה שהאמינה בי,
את המבט החם שלה,
את הדאגה של החברה.
את אלה שלא ויתרו עליי.
שהאמינו בי,
גם כשלא האמנתי בעצמי.
הם היו המלאכים שלי,
הם היו כמו מגדלור בחושך,
אלו שהרימו אותי כל פעם שנפלתי,
הראו לי את הדרך.
והיום,
בזכותם, אני כאן.
עכשיו,
כשקרוב היום המיוחל,
אני מוצאת את עצמי שוב חווה את הכאב הישן.
את הפחד מהדחייה,
את הבושה על הכישלונות.
כל כך הרבה שנים בילתי בבריחה,
בבניית חומות.
עכשיו,
כשקירות ההגנה מתחילים להתפורר,
אני חושפת את עצמי לעולם.
מחר,
מחר אני אפתח דלת חדשה,
דלת אל מקום לא נודע.
מקום שבו אוכל לחשוף את הפצעים,
את החלומות השבורים.
מקום שבו אולי,
סוף סוף, אמצא את המנוחה.
אני רוצה להאמין שזה היה שווה את זה.
שהמאבק הזה,
הכאב הזה,
יובילו אותי למקום טוב יותר.
מקום של שלום,
של ריפוי,
של אהבה עצמית.
הלילה הזה הוא תחילתו של מסע חדש.
מסע מפחיד,
אבל גם מלא תקווה.
מסע שבו אני לומדת לאהוב את עצמי,
את כל החלקים שלי,
גם את אלו הפצועים והחשוכים.
הלילה הזה
הוא סוף של עידן,
והתחלה של עידן חדש.
לילה של חששות,
אבל גם של תקווה.
לילה של סיום,
אבל גם של התחלה.
Log in to reply.