הם רצים ואני…
-
הם רצים ואני…
הכאב,
אינו יתום.
אך אמצתי אותו לחיקי.
עצב,
נלעס עד תום,
מתפשט בתוכי.
הדרך,
האנושית,
לחוף המבטחים השלוו.
ההפך,
הוא מסעי האישי,
לים הסער והכאב.
העולם,
בצעד
לכיוון האושר הנצחי.
ואולם,
אני בדד
צועד לכיוון הנגדי.
הם רצים,
תרים,
אחר הנחמה השלמה.
ובין הקוצים.
בהרים.
אחבק את הכאב בדממה.
Log in to reply.