כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
המאדיקים – סיפור חמוד , אשמח להערות![ לחובבות המדע בדיוני 😊]
-
המאדיקים – סיפור חמוד , אשמח להערות![ לחובבות המדע בדיוני 😊]
מאדים, מחוז אודיסיאה מאדימית – 2084
ריח חרוך של דם התפשט באוויר הקפוא, הקור היה כמעט ובלתי נסבל. אך למרות זאת, יחידת המסע ‘מאדים ספיס’, המורכבת מ-3,000 לוחמים חסונים ואסטרונאוטים מיומנים, המשיכה לפעול ללא לאות. המאדיקים, יצורים קטנים ואדמוניים החיים על כוכב הלכת מאדים מאז ומעולם נלחמו ללא הרף מול בבני האדם שפלשו לכוכבם, מאיימים על חייהם השקטים והשלווים. הם היו חזקים וערמומיים בצורה בלתי רגילה, אך דפוס פעולתם הישן והברברי דווקא פעל לטובתם של לוחמי ‘מאדים ספיס’. אם בני האדם לא היו משתמשים בטכנולוגיה החדשנית והמופלאה שבידיהם, לא היה להם סיכוי מול החייזרים הקטנים. שכל פעולה מצדם התבצעה במהירות הבזק, והיא לקחה רק כ-10% מהזמן שהצליחו בני האדם לבצע את אותן פעולות. כבר 17 שנה שהמלחמה הארורה נמשכת ללא הפסקה. המאדיקים, נלחמו ללא הרף על עצם קיומם, נאבקים במוות בעוז. אך מולם, בני האדם, המתקדמים והמלומדים, לא התייאשו. ההתחממות הגלובלית המהירה שגרמה לנזקים כה רבים בעולם, השפיעה על כדור הארץ והותירה את חותמה העמוק. החיים על כדור הארץ מיום ליום הפכו לבלתי נסבלים, וההחלטה הייתה לחפש כוכב לכת אחר שיכול להכיל חיים אנושיים. מאדים, השכן הקרוב של כדור הארץ, מהווה את הפתרון האולטימטיבי, במיוחד לאור ההתחממות הגלובלית שהפיחה מעט חיים בקור השורר בו.
הכול הלך לפי התוכניות. בניינים רבי קומה החלו להיבנות על פני הכוכב החדש, ובני אדם החלו להתיישב על הכוכב הקטן, שגודל כדור הארץ גדול פי שלושה מגודלו. אך לפתע, המאדיקים הופיעו. גופם היה עגלגל ואדמוני, קומתם נמוכה ונושקת לקרקע. עיניהם היו ירוקות ועזות, הם נולדו ללחום. מנהיג שבטם, ‘אהודימוס אהד האימהירי’, הורה להם להילחם עד טיפת הדם האחרונה, והם קיימו את צוואתו בנאמנות, מחנכים את ילדיהם לנקום את מותו ולשמר את מורשתם של הלוחמים. המנהיג, כאמור, נרצח על ידי כמה לוחמים חמומי מוח ששלחו רובוט קטנטן וחכם, בעל חומר נפץ רב. צורתו של הרובוט נראתה כצורת המאדיקים, דבר שעזר לו לחדור למקום המפגש של השבט ולהגיע עד למנהיג הגיבור, בן ה-1096 שנים. כאשר הרובוט התקרב, אף אחד לא שם לב אליו לפתע הרובוט פוצץ את עצמו, מצליח לרצוח את מנהיגם בדם קר בתוך מבצרו העתיק, מתחת לאפם של שומרי ראשו הנאמנים. מאז עברו 17 שנים, שבהם המאדיקים נשבעו לרצוח כמה שיותר מבני האדם המוזרים שהרסו את חייהם מהיסוד, הם תאבים לנקום, וזה מסוכן.
***
“כבשנו את מחוז ‘אודיסיאה מאדימית’ ” לחש הארפר, בחור בהיר עיניים וכהה שער, לאוזנו של מפקד ‘מאדים ספיס’, פרופסור קייל קיימן, הידוע בכינויו קוטל המאדיקים.
“אני יודע, בחורצ’יק,” פסק פרופסור קיימן בשמץ של תמיהה. עינו לא עוזבות את המסך גדול המימדים שניצב מולו, שבו הופיעה מפה מפורטת של האזור הכבוש. הוא ניסה לנתח את המידע החדש שהתקבל, חסר סבלנות להחריד.
“המפקד, זה נשמע לך הגיוני שהם נכנעו?” טעה הארפר במבוכה קלה. עיניו הירוקות והעמוקות הביעו פחד קל, וידיו שיחקו ללא הרף בקסדתו הכסופה.
“לא, הארפר, אבל רוב העולם הזה לא הגיוני. אתה מסכים איתי?” שאל המפקד בידידותיות. עינו החכמות סוקרות את הבחור שממולו בחיבה.“כן אדוני, אבל המאדיקים מסוכנים ואם הם בשקט, זה יכול להיות קטלני,” הסביר הארפר בחשש, שיניו נקשו מרעד.
“הארפר, אתה סתם פרנואיד. אני אשלח אותך לפסיכולוג, אלוין קרוק. כל אחד מאיתנו צריך לפעמים עזרה, זאת לא בושה!” פסק פרופסור קיימן באמפתיה, ליבו יוצא בקרבו על הנער ירוק העיניים שממולו.
“אני בסדר, אדוני. אתה עוד תצטער על זה שלא הקשבת לי,” לחש הארפר בסלידה, פגיעותו ניכרת בקולו, ויצא מספינת החלל בטריקה רמה, עינו מבעבעת מכעס.“אדוני, אולי תקשיב לנער לשם שינוי?” הציע רובוט כסוף בעל מבטא צרפתי כבד.
“לא פולינום, אין לנו זמן להתעסק בזוטות. אנחנו חייבים להמשיך בכיבוש כמה שיותר מהר,” קבע המפקד בנחרצות.
“מה שתחליט, פרופסור,” החניף הרובוט, וקד קידה אלגנטית, מראה את נאמנותו להחלטת מפקדו לבן השער.
ההחלטה היא אחד הגורמים המרתיעים ביותר, על אחת כמה וכמה כאשר ההחלטה היא על גבו של אדם אחד, ובחירתו יכולה להרוס את כל העולם כולו.
‘אין זמן למחשבות, יש זמן למעשים, במיוחד לא בשדה קרב,’ חשב הפרופסור, שלם עם בחירתו. ימים יגידו אם צדק.***
“מה הולך פה? למה כל מערכות המחשבים קורסות?” שאגה אישה גבוהה, לבושה בג’קט עור אלגנטי . ידיה מקלידות ללא ערף נתונים על גבי מסך שחור ומורכב.
“הכול חדל מלפעול,” הזדעזע אדם אחר, לבוש בחלוק לבן, פניו נהפכו ללבנות מרגע לרגע דומות לחלוק שלבש להפליא.“בום!” רעש אימתני חדר לאוזניהם, רעש שאין אפשרות לתארו במילים. ספינת החלל זזה ללא ערף כעלה נידף, עשן התעמר ממנה, ואמצעי ההגנה החלו לפעול. הזעקה הצורמנית הופעלה, מודיעה לכל באי המקום לצאת ממנו במהירות האפשרית.
זעקות אימה נשמעו מכל כיוון, הכול קורס לנגד עיניהם ואין להם אפשרות למנוע את ההרס. הדבר היחיד שנותר להם לעשות זה לברוח לפני שהמוות יקח עליהם חסות לאלתר.
“כדור הארץ , הוא מתפוצץ!” צווחה האישה האלגנטית ויצאה במהירות הבזק מספינת החלל הענקית העולה באש. לתדהמתה, היא גילתה את כל חברי המחקר עומדים על אדמת מאדים, נואשים. חלקם שכבו על האדמה החולית באפיסת כוחות, משלימים עם המוות הקרוב, בעוד אחרים ניסו להתרומם ולהתארגן. היעילים יותר רצו אחר פרופסור קיימן ללא הפוגה, מנסים לנחמו. היא התקרבה לאזורו של הפרופסור, מנסה לפלס לה דרך בין קבוצת האנשים הגדולה שסבבה אותו. אך ללא הצלחה. דבר אחד אוזניה שמעו וזה את זעקות השבר שיצאו מפיו של הפרופסור הדגול.“אמרתי לך!” לחש הארפר, ליבו הרגיש שבור לרסיסים.
“צדקת, נערי,” השיב פרופסור קיימן, “הם פלשו לכדור הארץ, המאדיקים. ועשו שם תהו ובוהו. נותרנו רק אנחנו, חברי מאדים ספיס, בני האדם האחרונים ביקום, והכול זה בגללי.” הוא מלמל, קולו צרוד, עיניו מתגלגלות בחוריהם בכאב אין סופי.
“על בחירות משלמים,” פסק לבסוף פרופסור קיימן בקול חסר חיות, ידיו הוציאו מנרתיקו אקדח לייזר קטן.
“פרופסור קיימן, אתה לא עושה את זה!” הזדעזע הארפר, שולח את ידו לעבר הפרופסור במטרה לנסות לעצרו. אך מאוחר מידי; הלייזר הקטלני נגע בראשו של הפרופסור. השטן ניצח במאבק החיים.
כל המתגודדים מסביבו של הפרופסור צעדו לאחור בזעזוע, מביטים בגופתו הרפוסה וחסרת החיים של מפקדם הנערץ בכאב אין סופי. דמעות זלגו מעניהם ללא ערף , מתקשים להשלים עם האובדן שפקד אותם.
מסתבר שעל בחירות שגויות משלמים.
-סוף-
-
0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
