כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
הסיפור שלי לא השתתף בתחרות כי לא עמד בקריטריונים – משתפת אתכן אשמח לתגובות וכו'
הסיפור שלי לא השתתף בתחרות כי לא עמד בקריטריונים – משתפת אתכן אשמח לתגובות וכו'
כל הילדים בשכונה פחדו מכוסברה, לא רק בגלל השמלה הירוקה שלבשה, היא הייתה מסתובבת בפנים זעופות. תמיד אהבנו לצחוק שהיא מרה כמו כוסברה. תמיד היא מצאה על מה להעיר לנו. אף אחד לא ידע איפה היא גרה, ראינו אותה ברחוב אבל ידענו שהיא לא גרה שם. בבוקר מוקדם היא הייתה מחפשת שאריות של אוכל וכשאנחנו יצאנו ללימודים היא כבר ישבה בספסל וסעדה את ליבה. תמיד אהבנו לצחוק שכמו שאנחנו לא אוהבים כוסברה גם אותה אנחנו לא אוהבים. בצהריים כשהייתי חוזרת היא אספה בקבוקים ולא הפסיקה לקטר כמה טיפשים האנשים שזורקים דברים כל כך יקרים. ובערב, כשאמא הייתה מעלה אותי הביתה והגינה הייתה מתרוקנת, כוסברה והשמלה הירוקה שלה חזרו מהסופר עם כמה שקלים בהם קנתה 2 באגטים ארוכים אצל חנן האופה ואכלה אותם ברעבתנות באותו ספסל של ארוחת הבוקר.
כל הילדים בשכונה פחדו מכוסברה. זה לא היה צפוי על מה הפעם היא תעיר לנו ובכלל אם היא הייתה ביום שאנשי השכונה לא זרקו בשבילה מספיק בקבוקים, היא כעסה וצעקה בקול והמבוגרים נאלצו לגרש אותנו משם. תמיד אמא אמרה לי לא להתעסק איתה יותר מידי, אפשר לומר לה שלום ובוקר טוב, אבל לשמור מרחק.
כל הילדים בשכונה פחדו מכוסברה. חוץ מבמבה. היא הייתה היחידה שכוסברה לא כעסה עליה. במבה הייתה בחורה נמוכת קומה, מתולתלת צהובה ובעיקר מצחיקה. היא היחידה שגרמה לכוסברה לצחוק. היינו מחכים לשעה שבה היא צריכה לחזור מהלימודים, יושבים על גדר האבן שבגינה וצוחקים. כזו היא הייתה. אני לא אשכח את הפעם הזו, שהיא הלכה לקנות לכוסברה באגט ענק מלא בכל טוב אצל חנן והוא שאל בקולו הצרוד: "מה לשים?" במבה אמרה בקול "תשים מלא מלא כוסברה!" חנן צחק בקול, כוסברה צחקה וכולנו תפסנו ת'בטן. ככה אהבנו להתחיל ת'צהריים, אחרי הבדיחה היומית משחק ה"ג'מבה" הקבוע שלנו היה שמח יותר.יום אחד במבה לא הגיעה. חכנו בחוץ, היה חם נורא, כוסברה נראתה עצבנית, פחדנו שעוד מעט היא תבקש מאחד ממנו ללכת לחנן, אבל לא העזנו לרדת לגינה, חכנו לבמבה. ורק, כשכבר שקעה השמש, השמיים נצבעו בגוונים וורודים והעץ הזקן שבקצה הרחוב אסף אליו את כל הציפורים, ראינו את במבה גוררת רגליים במעלה השביל, היא לא חייכה ולא אמרה לנו שלום וכך נעלמה בפתח הבניין.
כל הילדים בשכונה פחדו מכוסברה. מאז היא הפכה להיות כעוסה ועצבנית יותר.
ויום אחד, כוסברה, זאת עם השמלה הירוקה והפנים הזעופות, הייתה נראית קצת עליזה, חשבנו שזה בגלל שהפעם היא אספה יותר בקבוקים, אבל לא, כוסברה אחזה בידה פרח צהוב גדול, ברונו, הילד שיודע הכל, אמר שזה חמנייה. זה היה מוזר לראות ככה את כוסברה, כולנו הסתקרנו ורצינו לדעת מה הולך לקרות ולאן היא הולכת. וכך, מצאנו את עצמינו עוקבים בדממה, כמה שחבורת ילדים יכולים להיות בשקט, אחרי שמלה ירוקה מתנפנפת. מאחורה כוסברה נראתה פתאום גבוהה ומאימת יותר, ניסנו באמת לשמור על שקט, אבל לבִּילִי תמיד היה מה לומר, ניסנו להשתיק אותה, אבל זה כבר היה מאוחר, כוסברה הסתובבה, חייכה חיוך ענק, פתאום גילתי שיש לה שתי גומות, היא סימנה לנו ביד שנלך אחריה בשקט, הנהנו נמרצות, מוכנים לעשות הכל רק כדי לדעת את הסוד. וכמו להכעיס, בדיוק אז בִּילִי התעטשה בקול, כוסברה המשיכה ללכת נחושה. שהגענו לפני הבית האחרון בשכונה כוסברה נעצרה ופנתה ימינה לכיוון הגן הגדול ואז, נעצרנו גם אנחנו פעורי פה, אני לא באמת יודעת מה זה, אבל זה קשור בוודאי למה שקרה שם, כי כולנו השתתקנו ואפילו בִּילִי לא העיזה להוציא מילה מהפה, בפינה אחת בשטחי האדמה הממלאים את הגן, ראינו עשרות פרחים, גדולים, צהובים, נו, איך ברונו אמר שקוראים לזה? כן, חמניות. בחורה אחת נמוכת קומה עמדה מעליהם ושפכה מים, "אוי במבה הם יפים וצהובים כמעט כמוך" "הי" היא הסתובבה מופתעת למשמע קולה של כוסברה "מה את עושה כאן? ומה" היא המשיכה כשראתה גם אותנו "מה עושים כאן ילדי השכונה?" כוסברה הזמינה אותנו, כולנו ישבנו על הדשא ובמבה סיפרה: "כבר כמה חודשים שאני מגדלת כאן את הפרחים היפיפיים האלו, לפני שבוע שחזרתי קצת ממורמרת, זה כי החמניות התחילו לנבול ואני לא ידעתי מה לעשות, עד שאשה אחת טובה מצאה אותי כאן והסבירה לי שכדי שהפרחים יישארו יפים ולא ינבלו, צריך להשקות אותם כל יום, לתת להם אור ושמש וכן גם מילים טובות" "לפרחים?" שאלתי מופתעת, בילי ותוני צחקו וברונו אמר בטון של אחד שיודע הכל " מה? ברור, לא ידעתם? ככה מגדלים פרחים!" במבה חייכה וסיימה "מאז הם יפים ולא נובלים, תודה כוסברה!" אה, האישה הזו זה כוסברה? איזה מצחיקה אני איך לא הבנתי. כוסברה מחאה לה כפיים, מחאנו גם, כי היא גדולה והיא יודעת מה צריך לעשות.כשסיפרתי בערב לאמא את הסיפור היא צחקה לעצמה כאילו הבינה משהו שאני לא הבנתי "נכון ככה מגדלים פרחים" היא נשקה אותי בחום ואמרה " לילה טוב פרח שלי".
לא יודעת, לפעמים הגדולים מסיקים לעצמם מסקנות מעניינות.כל הילדים בשכונה פחדו מכוסברה.
היום
כבר לא.- 3 תגובות
פעילה בקהילה וואווווווו
איזה כתיבה טובה!
יש לך את זה לגמרי!
- סטטוס תעסוקתי:
מנהלת קהילה
וואו! אהבתי את העלילה, הזווית של המספר, הכינויים שהענקת לדמויות.
סיפור מאד מיוחד! ועם מסר עוצמתי!
ולמה הוא לא עמד בקריטריונים? (אם מותר לי לשאול:)
-
פעילה בקהילה
ממש יפה!
אהבתי מאד את הסוף…
הארה: "תמיד אהבנו לצחוק שהיא מרה כמו כוסברה"
"תמיד אהבנו לצחוק שכמו שאנחנו לא אוהבים כוסברה גם אותה אנחנו לא אוהבים"-
חוזר על עצמו, תורידי את אחד משניהם
Log in to reply.
