הסיפור של פרלה סגל (מרים) || תגובות

[א ק]

הסיפור הזה עושה לי כל מיני שטיפות מוח.

איזה מדהימה את שאת זורמת ככה באותו ראש עם הרווחה, תגידי, לא בא לך לפעמים להרביץ להם??

נשמע שהם קשוחים!

[מרים סולובייציק]

הם קשוחים, אבל אני צריכה לזכור שאני זאת שפניתי אליהם, ממילא, כשהם רואים את שיתוף הפעולה שלי הם מתייחסים יותר יפה ויותר רוצים לעזור.

אם פונים אליהם בצורה מכובדת, ומבקשים עזרה הם נותנים אותה ככל יכולתם. וזה עדיף מאשר שהשכנים ילשינו או המוסדות לימוד שלהם ילשינו, כי אם זה מתוך הלשנה הם באים ומשתלטים. וזה הרבה פחות נעים.

בוועדה הראשונה שהיתה לנו, בעלי לא רצה לחתום על המסמך של הוועדה, אז מישהי שם העירה שאפשר לפנות לבית משפט. ואף אחד לא הצליח לשכנע אותו, אז מה עשיתי, לקחתי את הדף ועט, שמתי לו ביד ואמרתי לו: עכשיו – תחתום! והוא חתם. הוא עשה שם בושות ובלגן והפריע לוועדה אז מישהו משלנו יצא איתו לפרוזדור, ומאז הוא לא מגיע.

לא בא לי להרביץ להם כי אני תמיד באה אליהם ממקום של כוח, ממקום של אנרגיות חיוביות, שלום, אני מרים סולובייציק, אני צריכה עזרה בעניין זה וזה, במה תוכלו לעזור? אני נותנת להם את הכבוד שלהם. אני יוזמת. למשל לא מזמן, התחלפה העו”ס, העו”ס הקודם היה משהו מיוחד, שממש הצטערתי שהוא עזב, אבל מה לעשות, במקצוע של עו”ס אין יציבות, זה מקצוע נזיל מאוד, אנשים תמיד עוזבים למטרת פתיחת קליניקה כי זה יותר משתלם להם. (אני לא יכולה להחליף את עצמי, למרות שזה יותר משתלם:) אז באה מישהי חדשה, ואני יזמתי פגישה איתה, אני ביקשתי ממנה להיפגש.

כשמרפים – <em style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלוקים אז השם עוזר, וצריך גם להתכוון בתפילה ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. לא להילחם, לתת לעניינים ללכת בזרם ובקצב שלהם.

צריך לפעמים להילחם, בסגר הראשון זה היה אחרי שהייתי חולה ולא ראיתי את הילדים חודש, כדי שהם לא יראו אותי במצב לא טוב, ואז עוד חודשיים לא ראיתי אותם, כי היתה לקונה בחוק, קבעו שילדים להורים גרושים במסגרת הסדרי ראיה יכולים לעבור מהורה אחד להורה השני גם במהלך הסגר, אבל אף אחד לא חשב על ילדים באומנה. אז משום כך לא יכולתי לצאת מההוסטל כדי לראות אותם. העו”ס מההוסטל עזרה לי היא השיגה לי מיילים של גורמי השפעה למשל מבקר המדינה, הממונה על האומנה, משרד הרווחה, עיתונאים, וכולם ראו שאני באה ממקום של כוח, וזה עזר לי בסגר השני כבר התירו לי לראות אותם (בין הסגרים יכלתי לראות אותם).

צריך סבלנות וחוכמה.

[אתי אדלר]

מרים את כ”כ עוצמתית

אבל האם אין חשש שבדרך עלולים לאבד את הילדים?

הם יהיו יותר לצד האומנה?

א”א לקבל עזרה בתוך הבית?

[מרים סולובייציק]

הילדים בהחלט מושפעים מהמשפחות שהם שם.

הבנות שלי אומרות לי שהן לא תלבשנה פאה אלא רק מטפחת, והם יתחתנו עם בעלים שישימו שטריימל.

הבן שלי מגדל פאות מסולסלות.

אבל זה משפחות שאנחנו בחרנו, זאת הפריווילגיה שיש למי שבא מעצמו לבקש עזרה באומנה, אם זה בצו בית משפט הרווחה בוחרת את המשפחות, במקרה שלנו אנחנו בחרנו והם בדקו ומצאו שהם מתאימים לנו ולאומנה.

יש קשיים עם הילדים, לא אומרת שלא, במיוחד יש אחד שהוא זה שכתבתי עליו בפרויקט, זה שצריך לשבת במקום קבוע על כיסא קבוע והוא מתפרץ אם לא הולך לו משהו, אז ככה זה יש דברים שלא הולכים כמו שצריך, וככה זה אצל כולם, לא? אז מה אני עושה, אני שמה מזגן בתוך הגיהינום. כלומר רואה את המעלות שבכל דבר.

אני בקשר רצוף עם הילדים והמשפחות והכל הולך כמו שצריך, כי אבא בשמים קבע שככה צריך.

[מרים סולובייציק]

עוד הערה, את כותבת שהילדים אולי יהיו בצד של האומנה.

אנחנו לא שני צדדים. אנחנו צד אחד. אין פה מי נגד מי,

כולם רוצים להיות בעד כולם,

המשפחות שם ממש לרוחנו, גם אם הם לא ממש בחוג שלנו (אחת מהן, השאר הם קרובי משפחה שלנו)

[אתי אדלר]

עכשיו רק קראתי את תגובתך

אני רוצה לומר (לכתוב9 לך שאת אמיצה וגיבורה ברמות לא רגילות אני יודעת שיש מספיק מי שיאמר לך את זה….

אבל אני רוצה לומר לך את זה באופן אישי.

ומחזקת את ידיים מאד

מתפללת עליך שתזכו לבית שלם ולבבות מחייכים

שתזכו לגדל בבריאות ובנחת את הילדים שלכם

בביתכם

ושתמיד יהיה לכם המון כח!

[CHANCE]

אני לא יכולה להחליף את עצמי, למרות שזה יותר משתלם:)

🙂

[אתי אדלר]

אין מצב שזה יותר משתלם העולם היה מפסיד אותך

[CHANCE]

כל כך נכון…

[אילה כהן]

ואוו מרים את איזה חכמה
חכמת חיים כזאת
תודה שאת משתפת אותנו
כמו שמישהי פה כתבה
את עושה שטיפת מוח בכיוון החיובי
מדהיםםם

[CHANCE]

מרים,

אני מוצאת את עצמי חושבת:
רגע, כבר יום חמישי?
מה? רק רביעי?
ומרעננת בכל אופן; אולי הוספת פרק.

[מרים סולובייציק]

אז, כן, היום יום חמישי. ואכן, יש פרק נוסף, אקטואלי לערב פסח. אקטואלי במיוחד לפסח של שנה זו.

מי שמסיימת 2 דברים לנקות/לסדר לכבוד פסח, רשאית לקרוא את הפרק, ומי שמבשלת כבר – אז בכללללללל… אני מורידה לכבודה את המטפחת, סתאאאאם. (אנחנו דוסים, לא מורידים את המטפחת, רק בפני הטוש במקלחת)

[CHANCE]

מרים יקרה,
מזל טוב! 🤗

מקדימה קצת, אך עדיף. 😋

[מרים סולובייציק]

על היומולדת שלי?

[CHANCE]

אכן. 😍

[מרים סולובייציק]

תודה!

[מרים סולובייציק]

מועדים לשמחה! (גוט מועד!)

עוד התנצלות, חשבתי היום (וגם בסדר נאכט) מה לכתוב, ועדיין אין לי רעיון מגובש, מקווה שעד מחר במשך היום אצליח לכתוב פרק נוסף.

[א ק]

מרים תודה שחזרת לכתוב! כבר פחדתי….

איזה פרק עצוב, בתפילה שיבוא גואל ומעכשיו יהיו לנו רק פרקי נחמה.

[תמי אפשטיין]

וואו, קורע לב.

רק בהתחלה – לא הבנתי מי זו באבא ומי זו מירל ששמרה על מוישי שלא יגיע

[דינה יודלביץ]

איך שהבנתי:

באבא זו חמותה,

ומירל זו המשפחה האומנת של מוישי

[מירי כ.]

רגע רגע רגע….

זה אמיתי הכל?

אני… אין לי מילים…

מתי הוא נפטר?

יוי, רבוינוי של עוילום…

מה יהיה איתנו?

[מרים סולובייציק]

הסיפור על בעלי זצ”ל אמיתי לגמרי.

הוא נפטר באיסרו חג פסח בבוקר, בבית חולים שערי צדק.

לאחר שהתמוטט במוצ”ש חוה”מ פסח ולקחו אותו מהר לבית חולים

אבל כבר לא היה מה לעשות, אז נתנו לו רק טיפול תומך.

[מרפסת נוף]

מרים, מצמרר!

😢😢

המקום ינחם אותכם

[מרים סולובייציק]

הוא הלך למנוחות

ואותנו השאיר לאנחות

[מרים סולובייציק]

אמן, תודה

[חני ל.]

מרים, אפשר לומר לך משהו שבעצם היה צריך להיכתב באישי,
אבל אני נטו על המייל?
שתדעי, אני באמת לא מקנאה בך על העוה”ז הגשמי שלך,
אבל אני מכירה את הבנים שלך, שומעת עליהם המון כמה הם מיוחדים כמה תורה יש בהם,
לראות את הבן שלך רוקד בשמחת תורה עם כל הלב זה היה מראה שלא יכולתי להתנתק
ממנו.
שתדעי – על העולם הזה הרוחני שלך.
יש בהחלט מה לקנאות.

[מרים סולובייציק]

תודה רבה על החיזוקים, כל הכבוד, באמת כל הכבוד

שאלה לי אליך: איך את מכירה את הילדים שלי? את בעלי? האם את מכירה אותי? מאיפה? (השם שלך לא מוכר לי) האם את מתפללת בימים נוראים ובחגים אצלנו בישיבה? אם לא מתאים לך לענות, תתעלמי מההודעה הזאת.

תודה רבה

[מרים סולובייציק]

בלי נדר היום יהיה פרק חדש שכנראה יעסוק בענייני האבל

[חני ל.]

דווקא לא, למרות שהמשפחה שלנו היא שושלת של תלמידים מובהקים של חמיך.
אבא שלי הוא ר”מ בישיבה של הבן שלך, ואח שלי חברותא של בן נוסף, הם מעריצים
אותם!
זכית!!!
ואגב, אני לא יכולה להגיב באישי כי אני על המייל, אם את רוצה תשלחי לי באישי
את המייל שלך.

[מרים סולובייציק]

חברות יקרות!

חדש על המדף!

חדש בשוק!

פרק חדש מהניילונים נחת זה עתה בקהילת “כתיבה ספרותית”

מוזמנות לקרוא ולהגיב. (רצוי להגיב בשרשור של התגובות, כדי לשמור על הרצף של הפרקים, תודה)

[‫איידי וייס‬‎]

קראתי עכשיו ברצף, אין לי מילים.

ההתמודדות שלך… כואב לי לקרא את מה שעברת אבל זה כל כך מחזק! אני מתביישת שאני ככה מתכבדת בקלונך, אבל אם פרסמת את זה ככה, אני מניחה שאת רוצה שזה יעשה לי טוב.

אני עוד צריכה לישון על זה ולעכל. לעכל.

חבל שרק עכשיו נחשפתי לפרקי ההוד שלך.

נקודה אחת קטנה: תארת איך בעלך צועק ‘רעבעצן’ המון פעמים על הסבתא, ואם אני מבינה טוב – זו לא התנהגות נורמלית שלו. יתכן שהיא רימזה על האירוע המוחי, אבל אלו דברים שמבינים אותם רק בדיעבד.

המקום ינחם אותך, את משפחתך ואת סובביך וימלא את חסרונך, ולא תוסיפי לדאבה עוד. שה’ יתן לך המון כוחות.

[מרים סולובייציק]

לא התכבדת בקלוני, אלא לקחת השראה ממני בשביל להתחזק בעצמך.

זאת המטרה של הסיפור שלי, לא סתם אני מספרת סיפור חיים שלי

זה סיפור לא פשוט, ואני חושבת שהוא גם לא מצוי, ואני מתחזקת בעצמי ממה שאני כותבת

לקיים את הנאמר: “האמנתי כי אדבר”. כשאני מדברת על אמונה

זה מביא אותי לאמונה שאני אאמין בעצמי ואני אעבוד על עצמי על האמונה.

ואם עוד מישהי מתחזקת על הדרך, זה בונוס. ואם זה עושה לך טוב, והיה זה שכרי.

[מרים סולובייציק]

כתבתי לך הודעה באזור האישי שלך.

[מרים סולובייציק]

אני מתנצלת שלא שלחתי היום פרק חדש, אני קצת מבולבלת כרגע ומהרגע שאני מתכננת לכתוב ועד הרגע שאני כותבת, לפעמים אני שוכחת מה רציתי לכתוב. אשתדל לכתוב פרק נוסף היום או מחר.

תודה

[מרים סולובייציק]

חדש על המדף!

הגיע!

פרק נוסף בספר ששמו בינתיים “?”

תיהנו!

[א ק]

נהניתי מהכתיבה הקולחת והישירה שלך, לא מצאתי שגיאות כתיב :),
אבל.. היה לי כואב בשבליך לקרוא, מקווה מאד שתוכלי לכתוב בקרוב בפרק נוסף שהתופעות שדברת עליהם בפרק הזה חלפו כלא היו,
האם הבלבול שאת מתארת הוא תופעת לוואי קיימת של מאניה דפרסיה או שהוא פשוט תוצאה של התקופה המטלטלת והלא פשוטה שאת עוברת? אולי שתיהם יחד?

בשורות טובות בקרוב!