הסיפור של פרלה סגל (מרים) || תגובות

[אסתר פת]

וואוו מרים, הלב שלי כואב לקרוא מה שאת כותבת שאת מרגישה. גם על התחושה הקשה להישאר לבד ולשאת לבד את האחריות לילדים, גם על הסטיגמות

הלוואי שנצליח לעשות שינוי מהותי בשטח הזה ולהפוך לאנשים יותר מקבלים, אכפתיים ולא שיפוטיים, להיות עם יותר כבוד ואהבה זה לזה

מחכה מאד להמשך

הסיפור שלך הוא אחד הסיפורים שהכי נהניתי לקרוא לאחרונה ובכלל, כזה אותנטי, ישר מתוך הלב ומביא אותי להרבה מחשבות על החיים

את אישה מדהימה!

[מרים סולובייציק]

שמנה לב

אני כותבת סיפור אמיתי, שהתרחש במציאות, רק כשיש התרחשות המצדיקה יחס, אני כותבת אותו, אני שמה לב שהתאריכים לא מסתדרים עם כך שהבטחתי פרק פעם בשלושה ימים, אני עכשיו באמצע פרק, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך אותו.

יש לי עוד כמה רעיונות אצלי, לכתיבת סיפורים בהמשכים, אם הסיפור הזה יתקע הרבה זמן, אלך אל האופציות השונות.

מניסיון – הספר הקודם “בין הניתוקים” גם כן היה ככה, כי ככה זה שכותבים ומפרסמים סיפורים בהמשכים אמיתיים, כי אני לא יכולה לפרסם דברים שעדיין לא קרו. (את הספר בין הניתוקים לקח לי 4 וחצי שנים רק לכתוב אותו!)

[מרים סולובייציק]

אבל אם תיגמר לי הסבלנות לחכות, והמון זמן לא יהיה שום דבר חדש, אתחיל סיפור אחר, שגם אותו צריך להכין מראש. אני מקווה שכן יהיה מה לכתוב בסיפור הזה כי הוא חשוב לי מאוד.