כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
הפרח בגני/ סיפור בבליותרפי/ לתגובות
-
הפרח בגני/ סיפור בבליותרפי/ לתגובות
בסיום קורס בבליותרפיה- הסיפור הטיפולי, התבקשתי לכתוב סיפור. זה התוצאה. אשמח לתגובות!
הפרח בגני
שמים תכולים לכל האופק, שמש חמימה ונעימה מאירה את הגן.
פרפרים צבעוניים עפים בחינניות בין הפרחים, צליל המים מן המזרקה משרים שלווה ורוגע על שוכני הגן, ציוץ הציפורים נשמע ומשלים את האווירה, ולמלוא האופק- פרחים.
בגן גר פרח מזן מיוחד, פרח עם עלים צבעוניים, גדולים ויפיפיים, אבל הפרח הרגיש קצת לא יפה ושונה.
“למה לכולם יש עלים באותו צבע ורק לי לא?” שאל הפרח את הדבורה שמעליו.
“לא יודעת” ענתה והמשיכה בתעופתה למצוץ צוף מן הפרח הבא.
הביט הפרח סביבו שוב, ואמר בקול בוכים- “כל הפרחים פה, כולם יפים, עומדים זקוף וגאה, רק אני שונה, לא יפה.”
הורד מהערוגה לידו שמע את שאלתו וגיחך לעצמו- “איזה מן פרח מוזר, הוא זר, ומדי בצבעים מאובזר”
משפחת פרפרים עפה מעליו ונעצרה, “בטח הם נבהלו מאיך שאני ניראה ועצרו לתהות מיהו הפרח השונה הזה” חשב לעצמו הפרח.
קרני השמש כבר אותו לא חיממו, הם דקרו והציקו עד שהרגיש שאינו מסוגל יותר ופרץ בבכי.
שמעה הסיגלית את בכיו של הפרח והציעה מיד עזרה- “בוא ונערוך שינוי, נקצוץ עלים, נשייף ונשנה, נצבע את כולך בצבע אחיד וכך לא תמשיך להראות כל כך משונה!”
שמח הפרח מהצעתה של הסיגלית, ומיד החלו הסיגלית והורד שנזעק לעזרה ליצור לפרח מראה חדש, מראה מוכר וידוע, במקום מראהו השונה והתמוה.
קצץ הורד את עליו, צבעה הסיגלית בירוק את כולו.
“זהו” הודיעו הורד והסיגלית כאחד, “עכשיו אתה מושלם! לא שונה ולא מוזר, לא צבעוני ומפוזר. ניראה בדיוק כמו כולם!”
שמח הפרח וחייך לעצמו, “עכשיו בטוח כבר לא יעצרו לתמוה על מראי השונה!” הרהר לעצמו.
הי, את מי הוא רואה? את דבי, הדבורה. כל יום באה היא קודם אליו לקחת מימנו צוף, להכין את הדבש. אבל אויה, מדוע ממשיכה דבי הלאה? מדוע לא עוצרת היא עליו?
“כנראה היום היא בחופש” חשב לעצמו הפרח.
אך, לא כך היה, לכל אורך היום דילגו עליו כל חבריו, ניבי הפרפר נחת על הסיגלית, שולי השבלול הלך לכלנית, טסי הדבור התארח אצל הרקפת ורק אליו, אף אחד לא הגיע!
“הם אפילו לא ניגשו להגיד שלום!” התעצב בתוכו הפרח, “מדוע התעלמו הם מימני?”
ציפור שעברה בדיוק מעליו, ושמעה את שאלתו האחרונה נדהמה בקול: “אתה פרח? חשבתי קוץ! מדוע כולך ירוק? ומדוע אין לך עלים בצבעים?”
נזכר הפרח ברעיונה של סיגלית והחל לספר לציפור בהתלהבות- “זו הסיגלית החכמה, הציעה היא לקצוץ העלים, ולהיצבע בצבע אחיד, כך לא אהיה שונה!”
“מה?” תמהה בקול הציפור, “אויה, אבוי אבוי, היאך הפרח ויתר על יופיו?”
הביט הפרח בתמיהה בציפור, “מדוע תאמרי כך? הרי קודם הייתי שונה, מבולגן ומלא צבעים, עליי היו פרועים. עכשיו אני יפה! לא קודם!”
שתקה הציפור, שתקה רגע ושניים וענתה בקול מדוד, “פרח יקר וחמוד, בכל השדה ישנם עשרים וארבעה סוגי פרחים, לכולם צבע אחיד וזהה, כולם משעממים! רק אתה היית היפה מכולם!”
עיני הפרח הצטעפו בדמעות ובקול רועד ביקש, “תאמרי שוב מה שאמרת ציפור, זה לא יתכן, זה לא מה שהובן, אני בטוח שעכשיו אותך לא שמעתי נכון!”
“לא” החזירה הציפור, “אתה פרח חכם ונבון, שמעת מעולה את שאמרתי, והבנת הכול”
משפחת פרפרים התקרבה אליהם ונעצרה ליד הציפור.
“ציפי, ראית אולי את פרח הגן? אנו חוגגים יומולדת לבנינו הקטן. ובתור מתנה ביקש פורי לחגוג מסיבה על הפרח המופלא” אמרה האם לציפור.
הציפור הביטה באם ולה אמרה: “הנה הוא, לידך”
“היכן?” התפלאה האם.
הפרח הביט במשפחת הפרפרים ובפורי הקטן שלו היום יומולדת חוגגים.
“הנה אני” לחש, “הבאמת עליי רציתם לחגוג את היומולדת?”
האם הביטה בקוץ המדבר, ולא הבינה היאך קשור הוא לפרח הגדול והיפה של הגן.
“עליך לא” ענתה בביטחון, “על הפרח רצינו את היומולדת לחגוג, אך כבר שעה קלה אנו חגים במעגלים סביב השדה ואותו לא מוצאים”
“אבל זה אני!” אמר הפרח לאם.
“אתה?” התפלאה האימא, “מה קרה לך? מדוע ניראה אתה כמו קוץ?”
“זה…זהה…” התגמגם הפרח, “הסיגלית הציעה כדי שלא אראה שונה, וצבעוני מדי. חשבתי שהייתי מוזר וזר, אבל כנראה טעיתי”.
פורי הקטן החל לבכות, “עכשיו לא תהיה לי יומולדת!”.
הביטה הציפור אל מזרקת הגן והגתה במוחה רעיון, וקבעה בקול גדול, “אנחנו, כולנו, נעזור לך לחזור להיראות כקודם!”
“איך?” שאל בתקווה הפרח.
“בואו איתי עזרו לי להביא מים מן המזרקה” פנתה אל משפחת הפרפרים.
הציפור הטובה ומשפחת הפרפרים החלו להתעופף הלוך ושוב, מן הפרח אל המזרקה, השקו אותו במים, ורחצוהו מהצבע הירוק.
“זהו!” קבעה הציפור, “בואו מחר לחגוג את יום ההולדת. מחר יהיה לנו פה שוב פרח נהדר!”
משפחת הפרפרים נופפה לפרח לשלום ועפה.
“להתראות” קרא הפרח למשפחת הפרפרים.
הלילה ירד, ציפור עפה לדרכה, והפרח הלך לישון עם חיוך על פניו.
מחר עוד יבוא יום חדש, ופורי יחגוג עליו יומולדת, ודבי הדבורה, ניבי הפרפר, שולי השבלול וטסי הדבור יגיעו לבקר אותו.
הוא כבר לא סתם פרח, מפוזר ופרוע, הוא פרח הגן.
-
4 תגובות
-
39
14
0
חברה חדשה
איפה למדת?
ואם בסמינר איזה? רק אם את מסכימה….-
308
294
0
פעילה בקהילה
אני יכולה רק להגיד שהמורה שלי הייתה- חני זרוק
-
-
545
210
2
סטטוס תעסוקתי:
ותיקה
סיפור מלא עומק והשראה….!!
-
308
294
0
פעילה בקהילה
❤תודה
-
Log in to reply.
