הרהורים
-
הרהורים
1. פתאום קלטתי שאלוקים לא מחכה לי בפינה, עם יומן ענישה מפורט.
אלא, מצפה שאבטח בו. שהוא לעולם לא מצפה ממני שאעשה מה שאיני מסוגלת.
הוא מבין את האילוצים והקשיים שלי. הטרדות, החרדות.
והוא כאן לעזור, להושיע. מחכה שאתפנה. שאפנה.
ההבנה שהוא כאן, קרוב, והוא שומע.
מעוררת את הרצון והאומץ לנסות.
וכשניסיתי- הוא פשוט היה שם.
אוהב, קרוב ומקשיב.
2. התבודדות.
לפגוש את אבא.
לפגוש הקשבה, אהבה אמון, ועין טובה,
הערכה, חום והכלה.
לפגוש אוצרות נפש שכל מחיר בעולם לא יקר עבורם.
ולאט לאט להעז לאמר יותר אמת.
לקלף שכבה אחר שכבה של זיוף, העמדת פנים, צדיקות ללא כיסוי, מליצות, סתם מילים.
יש לנו ידיד נפש!
הגלות פגעה בנו, בכלי הנפש שלנו, בתפיסה הפנימית שלנו.
אך היא לא פגעה בו.
הוא נשאר אהבת עולם, חמלת עולם, קרבת עולם.
וההכרות עם הפלא הזה רק תפילה יכולה להעניק.
בדיבור. בבכי ובשתיקה.
3. יש משמעות למילים. בטח שיש.
אך הרבה קודם, לאור שניצת בעיניים
ולחיוך שפותח את הלה.
ולמנגינה שמחבקת.
4. במצ”ש כנראה אהיה שם, במרחק נגיעה ממך.
כולי תקווה שאגיע אליך.
או לפחות אראך.
מידי הרבה זמן לא ראיתיך,
הרבה זמן שלא חזרתי לעצמי. בעזרתך.
הרבה זמן עבר.
ומרגישים את היובש.
כשאת רחוקה ביומיום.
קשה יותר להתקרב.
אבל האמת. שאת תמיד בלב.
בלי לראות או להיות-
את שם.
ולא תמיד מרגישים בך.
שקטה, דוממת וקשובה.
מחכה להזדמנות, מחכה לכמיהות לדמעות.
לתפילות שלי, לגעגוע.
לאסוף אותם אליו.
הישר ממני…
Log in to reply.