הרצון האמיתי
-
הרצון האמיתי
כולן ישבו שם, במעגל. ישבו ושרו בשפתיים דולקות, עיניים מאירות, מוארות, היה להם כיף. היה להם טוב. ראיתי. הרגשתי.
מבחוץ, הייתי נראית כמו כולם. ישבתי ביחד איתן, שרתי, יד אחת שלי על חני, היד השנייה על תמר, ושרתי איתן. אפילו היה שלב שהרשיתי לעצמי, ועצמתי עיניים לכמה רגעים והתנודדתי בדבקות כאילו העולם תלוי בנידנודיי.
אבל האמת, שאני פשוט שחקנית טובה. אלופה. שאפילו לחני אין משג כמה.
אבל הבעיה הכי גדולה, שלפעמים גם אני כבר לא יודעת מה אמיתי, ומה לא. לפעמים, כשאני יושבת יחד עם כולם, אני יוצאת לרגע מהתמונה, ומביטה מהצד. אני מסתכלת עליי. מגחכת. עד כמה בנאדם יכול להיות צבוע. כלפי עצמו, וגם כלפי אחרים. מרגישה שקרנית.
כי הן טובות. וצדיקות. אני מכירה אותן. ובדיוק באותה המידה, יודעת שאני- לא. ממש לא.
אבל לפעמים, אני באמת מרגישה שאני מתעלה. שאני מתרוממת. שטוב לי בחברת החברות הצדיקות שלי, והסמינר התמים והקטן שלי. אז, אני בטוחה, שאגדל ואהיה לא פחות מהמורה רוזנברג. אין לי ספק בכלל. והכי הזוי, שאני באמת חושבת ככה, ושואפת ככה. באמת!
—-
לפעמים אני עולה, ולפעמים אני יורדת.
לפעמים אני משתוקקת, נכספת, ולפעמים אני סולדת. מזלזלת.
אבל דבר אחד, אני מקווה, בטוח לי מעל כל ספק. תמיד תמיד,
אני ארצה.
ואם לא ארצה,
ארצה לרצות.
Log in to reply.