כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
התחלת סיפור/ שיתוף
-
התחלת סיפור/ שיתוף
היא פותחת כהרגלה את הדלת, זורקת את התיק לפינת הסלון,
יודעת שזה יחיב אותה אחר כך לשים אותו במקום, אבל אין לה טיפת כח עכשיו לחשבן משהו.
היא רק רוצה לראות כבר את אמא שלה, לפרוק את הלב העמוס- עמוס, ולהרגיש שהיא יכולה כבר קצת לנשום.
“אמא??????
אאאמממממממממממא?
הד עמום עונה לה מהקירות. היא נחפזת למטבח אגב זריקת הנעליים למרכזן,
עוברת לסלון הריק, משם- לחדרים.
אאוווווווףף! היא מפטירה לחלל. “אווווווווווףף”.
אמא לא בבית.
“בשביל זה יש פלאפון, לא?” אומרת לעצמה בקול שקט, ומחייגת את המספר.
המיטה נחרדת מנפילתה עליה, בחדלון חושים היא נשכבת, מבינה שאמה לא יכולה להיות כרגע האוזן הקשבת שהיא כ”כ צריכה- הפלאפון שלה ‘לא זמין כעת’.
האם מי שהקליט את ההודעה- מס’ הטלפון לא זמין כעת’- ידע מה יכולה להיות ההרגשה של השומע אותה?
לא בטוח.
מסתבר שהזמן וכמוהו- השינה, גם מרפאים קצת,
שכן, לאחר כמה שעות טובות של שינה היא קמה רעננה יותר, כשהעולם נראה לעיניה פחות מאיים, פחות מטריד.
יש משהו מגוחך בלהתקשר למישהו קרוב- עוד פעם ועוד פעם- בלי הפסקה,
הרי אם בפעם הראשונה הוא לא ענה- סביר להניח שלא יענה גם בפעם החמישית והשישית…
אבל אין לה די הגיון כרגע להתחשב בהנחה הזו, והיא ממשיכה להתקשר לאמה- גם בפעם התשיעית והעשירית,
לאחר שהעולם שהתבהר קצת- אחרי השינה, שב ונהיה חשוך ואפל לקראת הלילה,
כשראתה בדאגה שאמה- עדין לא שבה, והרגשות הקשים מהבוקר- שבו לתקוף אותה בעוצמה, חוברים לדאגה דקה שהחלה להזדחל במעלה ליבה-
איפה אמא ולמה היא לא עונה?
השעון לא מתחשב בה ובדאגתה כי הוא מציג את השעה בלי להתבלבל או להחויר;
12:00 בלילה.
כבר התקשרה לאפרת- אחותה היחידה, אפילו שהיא שונאת להתקשר ל”זוגה צעירה”, שחשודה על העלאת השיחה למצב דיבורית, שגורמת לה לחשבן כל מילה…
אבל אפרת רק אמרה שאין להן שמץ איפה אמא נמצאת…
התקשרה גם למשטרה שאמרה שרק עוד 24 שעות- תתחיל לטפל ב”נושא”,
“נושא”- הם קראו לאמא שלה.
אמא שלה היא לא נושא, היא מתרעמת ודופקת בתסכול על הקיר הדומם בחדרה.
הפלאפון שלה הנמצא במדף העליון בארון, פתאום מתעורר לחיים, כמעט נופל מהמדף, ומפיל- לא כמעט- את ליבה.
היא נחפזת לענות, מעבירה במחשבתה את המילים הראשונות- בהן תפתח את השיחה עם אימה- שבודאי מתקשרת..
האם תפתח בתאור קצר על דאגתה המטורפת, או תגש ישר לברור המחדל שכנראה קרה…
אחותה- שעל הקו חוסכת ממנה את ההתלבטות.
“מה קורה??? יש חדש??”
“לא” היא עונה בפנים מכורכמות, שמשפיעות גם על קולה. “אם יהיה חדש- אעדכן…”.
-
3 תגובות
-
נראה שיש לנו פה סיפור מבטיח, כבר בהתחלה יצרת מתח, ורצון להשלים את המידע.
בהצלחה רבה
-
מעניין מאוד, כתוב ממש יפה וקולח
מעורר שאלות ורצון לתשובות: אין לה אבא? מהיכן חזרה מהלימודים? עבודה?
בת כמה היא? ועוד…
תמשיכי זה מסקרן!
-
וואו!
מתח…
מחכה להמשך בקוצר רוח…
Log in to reply.
