זוֹלָה וּמְבוּקֶּשֶׁת אוֹ יְקָרָה וּמִקְצוֹעִית? השאלה שהכי הרבה נשאלה כאן השבוע —

[Chedva Cohen]

מירי, כל מילה בסלע. בתור מי שעבדה איתך וראתה את הקסם קורה מקרוב – אני יכולה להעיד שאין תחליף ליד מקצועית. מי שמחפשת יצירה שחודרת ללב ומשאירה חותם, מבינה מהר מאוד שעל איכות כזו לא מתפשרים. את הוכחה חיה לכך שמקצוענות שווה כל שקל. אלופה!

[רחלי ש]

בגדול זה נכון. תביאי מוצר טוב תקבלי יותר

כותבת פה אבל משהו שכואב לי:

התוצאה של התפיסה הזו ( של המשווקות. אל תפחדי לעלות מחיר את שווה את זה וכו)

שכל בעלות המקצוע הרימו מחירים לשמיים

התחרות חיה וקימת ויש סטנדרטים שצריך לעמוד בהם

וההשלכה היא שאי אפשר לחיות פה.

הרמת חיים נהיתה- מ-ט-ו-ר-פ-ת

ובסוף האם מרויחים מזה באמת?

נכון שאת מרויחה יותר לשיר אבל כנגד זה כל סירוק פאה , כל סט צילומים,

כל שרות אחר שאת מקבלת- נהיה יותר יקר

שואלת בכנות. פתוחה גם לזה שאולי עצבנתי מאוד מישהו ובצדק

[תמי אפשטיין]

מירי, תרשי לי את הצד השני?

המחירים שלי סולידיים מאד. נמוכים בהרבה מהתוצאה שמקבלים (בעיה שלי, אי נואו. לא מסוגלת לקחת הון לעמותות צדקה)

ועדיין אנשים לא עומדים בתור, למרות שהתוצר הוא מקצועי ומניע (ותשאלו לקוחות. לא אותי)

כשהכתיבה נראית עוד מקצוע קליל כזה, וכיפי. משהו מהצד שכל אחד יכול לעשות – היחס בהתאם. כשיש במות שרק שוברות את מחירי הרצפה ועדיין מוצאות כותבות, וגרוע מכך – מקומונים שדורשים עבודה חינמית ומקבלים תוצרת, אנחנו בבעיה קשה.

קשה להעלות מחירים כשיש מי ששובר אותם פעם אחרי פעם בכיוון מטה.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[יעל א]

תמי מסכימה איתך לגמרי

מרגישה

[תרשו לי כן? זה מכאב]

שבציבור שלנו לא מעריכים באמת אומנות טובה

פשוט לא

ולכן מסתפקים בבינוני עד נמוך

איך כל צעירה שכתבה ברכה מוצלחת לגננת – היא כבר כותבת

וכל בת 16 שלמדה שנה פסנתר היא כבר פסנתרנית

כל בת 20 שנבחרה לסולו במסיבת בת מצווה – זמרת

בואו שזה הזוי…

או

מה מגדיר באמת מקצוענות..?

[.H .N]

בואו נדבר על זה שאנחנו הציבור היחיד שנותן במה למתחילות?

אז אותה בת 20 זמרת (מתחילה) ניקח לערב שירה סמינרי קטן.

אבל נתן לה במה!

למה יש בנו את הקנאה למתחילות שמנסות לפרוץ את השוק ולא משנה מה המחיר שהם לוקחות!!

משנה כמה אני מאמינה: א. בהקב"ה שהפרנסה ממנו ב: בעצמי, בניסיון שלי, במקצועיות וכו..

תאמינו לי שמזהים מי מתחילה ומי לא…

עכשיו נותר, לי- להאמין בה' וללקוח- להאמין במוצר שלי.

[תמי אפשטיין]

אין קנאה כלפי אף אחת שנכנסת לשוק.

יש תסכול מסטנדרטים לא הגיוניים שהן מנרמלות.

אם עיתון מסוגל לשלם 120-150 ש"ח לפרק של סיפור בהמשכים (1200 מילה…) והוא מוצא – אנחנו בפשיטת רגל. אין מצב להתפרנס מסכום כזה, ובוודאות זה מגיע על חשבון איכות.

שוב, אני לא מדברת על סמינר, אלא על עיתון – רווחי, כלכלי, מכניס. זה מבייש את המקצוע, מבייש את הכותבות, בז למנויות.

ברגע שלא יהיה מי שימלא את הפונקציה הזו – המחירים יוכלו להתרומם לסף שפוי. כרגע זה לא הכיוון

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[רחלי ש]

השאלה היא לא האם העיתון ימצא מישהו שיכתוב סיפור זול

אלא כמה הסיפור ימשוך את הקהל, יעורר תגובות מכירות וכו

האם כותבת מתחילה וזולה יכולה להביא סיפור חזק ומושך את הקהל ומעורר ענין ותגובות ?! ??!

אם התשובה היא כן אז האתגר למקצוענים – למה צריך סיפור יקר אם זול עושה אותה עבודה

ואם התשובה היא לא – מה שלדעתי בדרך כלל נכון – אז לעיתונים עדיין יהיה ענין להשקיע

נכון שהוא צריך לסגור כמה עמודים וישלם על זה כמה שפחות

אבל רוצה גם למשוך קהל לא רק למלא דפים ולכן כל עיתון שמכבד את עצמו יביא גם סיפורים איכותים באמת

[תמי אפשטיין]

את רואה שלא.

עובדה שיש עיתונים שמעזים לשלם כך.

ויש כותבות מתחילות מוצלחות. אי אפשר לומר שלא. האם זו סיבה להוריד את השוק לאדמה בשבילן?

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[רחלי ש]

אז כנראה זה מביא להם קונים

ואם ככה חובת ההוכחה על המקצוענים. למה צריך סיפור מקצועי ויקר

אם סיפור פושט וזול מביא להם אותה תוצאה

[תמי אפשטיין]

יש עוד סיבות שאנשים מחזיקים עיתונים. אידיאולוגיות, למשל. או מוסף אחר של העיתון שברמה גבוהה מאד.

אז נשים מקטרות על הרמה וממשיכות לצרוך. המציאות היא שסופרות טובות כותבות סיפור, מוציאות כספר, ולא חוזרות…

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[רחלי ש]

יש עיתונים שהפסקתי לקנות ולא רק אני כי הם משעממים מאוד

יכול להיות שכחבילה אנשים קונים בכלל בגלל החדשות

אבל עיתון נשים שנמכר לבד חיב להיות ברמה אחרת המכירות שלו יורדות

[מירית לוי]

איך אבא שלי אומר יש כאלה שרוצים להתפרנס ויש כאלה שרוצים להתעשר

ולא מחייב שזולה ומבוקשת או יקרה ומקצועית, היא יכולה להיות זולה ומקצועית או יקרה והיא נתנה לך חתול בשק

המחירים היום הגיעו לשמים וכל הזמן אומרים המחיה פה יקרה ישראל היא אחת המדינות היקרות אין לנו על מי להתלונן אלא על עצמנו

[מירי אנקווה]

חברות

זה שמחירי המחיה מאמירים זה עובדה.

זה שאם את מקצועית יותר ולמדת לעשות את התפקיד שלך הכי טוב שאפשר – זה נותן לך מנדט לקבל יותר על התוצרים שלך- גם עובדה

כמובן וכמובן

שהכל במידה.

פעם משהי אמרה לי

כל רבע שנה אני מעלה מחיר

שאלתי למה

היא אמרה כי זה הקצב, מה אני אשאר מאחור…?

לעומתה אמרה לי משהי אחרת, אני לוקחת לפי שעה, זה שאני זריזה הלקוח שלי מרויח…

בענין המחירים- כן מגיע לך לקבל לפי הרמה שלך, לפי מה שמתאים לך לקבל על העבודה, המאמץ, הזמן שלך, וכל אחת יודעת בברור איפה היא ממוצבת בשוק וכמה התוצרים שלה שווים.

אני באתי לעורר ענין אחר

ענין ה׳חאפריות׳

התופעה של בנות שמשווקות את עצמן כבעלות מקצוע בתחום, רק כי הן כשרוניות בזה, כי אמרו לי שאני יודעת לכתוב.

לא סותרת כישרון הוא מבורך

אבל אי אפשר לבסס עליו מקצוע או עסק.

ולא תמיד צריך ללכת ללמוד שנים

לפעמים מספיק קורס קטן, בוסט שיתן לך דחיפה 10 רמות מעל הכישרון שלך

ואז גם את תרגישי בטחון להרויח יותר על המוצרים שלך.

מה אומרות…?

[חוי שטיגל]

בעיניי כמו בכל דבר זה עניין של היצע וביקוש. כמה שזה לא הוגן. איך אפשר לעלות מחירים כשאין מספיק לקוחות? יש לי דוגמה מתסכלת מאד שלא יכולה לכתוב כאן, אבל חשתי מאד מנוצלת תקופה ארוכה על מדור מסוים שקבל תגובות מטורפות וקבלתי עליו מחיר מגוחך. רק שלא הייתה לי ברירה, כי כל עוד לא הכניסו לי כל שבוע אז הבנתי שאין לי מה לדבר על העלאה בשלב מסוים הפסקתי אותו. אז יופי לי. מהמם להרגיש מקצועית שהסיפורים שלי וואוו אלופים ויש לי ניסיון של שנים, אבל תכלס אם לא מזמינים ממני. ואני זו שרודפת אחרי עיתונים ופה ושם עושים לי טובה ומקבלים לי איזה שיר או סיפור או כתבה. אז אין לי פריבילגיה לתמחר בכלל, אני עדיין בשלב שאגיד תודה לכמה שמשלמים. בשלב שאת זו שמחכה לטיפת פרסום זה לא הזמן לעלות מחירים. (מה לעשות. יש מעטות שהתחילו ומיד נכנסו לכל העיתונים. לרוב זה כן לוקח זמן וסבלנות לפעמים שנים ארוכות מאד). בעיניי רק ברגע שעיתונים פונים אלייך ויש לך ביקוש, ומוכנים להשקיע דווקא בתוצרים שלך את יכולה לבקש מחירים שמשתלמים לך. כי את כבר לא נבהלת מ-לא. כי יש לך הרבה- כן. אמרתי לתלמידות שלי בקורס את האג'נדה שלי. מאמינה שזה נכון לכל תחום. בעיקר בשוק הפרטי ובטח בכתיבה: 20% בערך מצליחות בלי השקעה גדולה מדי, ברגע, כי כך נגזר עליהן, ולא משנה מה הרמה (יש ספרים שלא רצו לפרסם בהו"ל והפכו לרבי מכר). ולא נכנסת אם הן מוכשרות או לא. זה לא העניין. עוד 20% בערך, לא יצליחו למרות ההשקעה ולמרות הניסיונות הרבים כמו האבן עזרא (שכתב על חוסר המזל שלו בפרנסתו, דוגמת ההלצה ”לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי לֹא יֶחֱשַׁךְ שֶׁמֶשׁ עֲדִי מוֹתִי”) אבל 60% שהם הנורמה והרוב, עובדים מאד מאד קשה בשביל להצליח. לרכוש שם ורייטינג. משקיעים המון בשיווק. בתוצר ובלמידה. ובסוף מצליחים אגם שההצלחה לא תמיד תהיה מסחררת. ולא תמיד תהיה סטטית. היא תהיה עדיין עם תקופות יובש. ספרים וחומרים שפחות הצליחו וכאלו שיותר.. ואיך אני יודעת שזה רוב העולם? "כי יגעת ומצאת- תאמין"

[חוי שטיגל]

מה שבאתי להגיד בצורה יותר מסודרת:

א. בכתיבה הבנייה של רייטינג לרוב לוקחת המון המון זמן סבלנות וניסיונות קשים. ולא תמיד הרייטינג שתקבלי בסוף יהיה של אחת מהעשירייה הפותחת גם אם את כבר עשרים שנה בתחום והוצאת עשרים ספרים…

ב. מצד שני- אל תתייאשי כי יכול להיות שכן תהיי בסוף מישהי שווה לשלם דווקא לה והרבה. וזה יכול גם לקחת פחות זמן מהמתואר למעלה.

ג. אם את בנורמה- זה יעלה לך במאמצים רבים=השקעה בלמידה. בתוצר. בשיווק. אבל בסוף בעז"ה תצליחי גם להתפרנס מכתיבה.

ד. דבר נוסף שלא כתבתי כאן אבל בד"כ בעיתונות וגם בשוק הספרים: מחפשים חדשנות/רעיונאות/הפתעות שוברי שגרה. לפחות כיום כשהשוק מאד מאד מוצף. וגם בזה תמיד יש יוצאים מן הכלל. אבל כשיש לך מה לחדש ולא רק כתיבה יפה. כנראה שתצליחי מהר יותר ממי שיש לה בעיקר מילים יפות ואפילו נוגעות ללב.

ה. שימי לב שלכל האמור לעיל, אין מספיק אפשרות להחליט להיות יקרה גם אם את מאד מייקרת את התוצרים שלך ובעינייך הם מושלמים. קודם כל את צריכה שיהיה לך שוק שרוצה דווקא את התוצרים שלך.

וכל זה נכתב מתוך ניסיון אישי וגם ממה שאני שומעת.

[מירי]

הי,

מגיבה "מבחוץ", כאחת שלא מתעסקת בכתיבה ספרותית:

כל נותן שירות, בכל תחום, תלוי בלקוחות, ובמה שהם מוכנים לשלם.

מעצבת תותחית ככל שתהיה, לא יכולה לתמחר לוגו לאדריכלית, כמו שתומחר הלוגו של שיאומי למשל, אפילו אם היא הרבה יותר מוצלחת מהמעצב של שיאומי.

זה למה ההסתכלות רק על "מה אני" היא קצת בעייתית.

מה כן?

אם יש קליינטורה שמוכנה לשלם, והרבה, על שירים מקצועיים, מושקעים ומדוייקים, יש טעם לחתור למשבצת של זו שנותנת להם את התוצרים האלה. אבל אם אין בקהל מי שמוכן לשלם על זה, לא רלוונטי עד כמה הכותבת משוכנעת שהשירים שלה שווים. או, לחילופין, אם לא מצאת את הלקוח המושלם הזה, והעו"ש רעב, תרצי או לא, תצטרכי לרדת במחיר.

דוגמה טרייה (ואמיתית כמובן) –

פנה אלי לקוח ובקש עבודה. הסכים לשלם 250 ש"ח לשעה. היות ואני שכירה, וחשוב לי מאוד לשמור על מסגרת שעות עבודה, אמרתי לו "לא". ניסה לשכנע אותי בכל מיני דרכים, ולא הצליח כמובן. האם זה גרם לו לשלם את התעריף שבקשתי? כצפוי – לא. מצא פתרון אחר, זול יותר. ואם הייתי עצמאית, ולא היו לי הצעות טובות יותר, כנראה שכן הייתי מתקפלת בסוף.

תכלס? זה ענין של היצע וביקוש, וכמובן – עד כמה דחופה לי כרגע ההכנסה.

המילים היפות והאמונה העמוקה באיכות התוצר אולי יעזרו לי לשווק את עצמי בצורה משכנעת יותר, אבל לא יהפכו את השוק לקל יותר ותחרותי פחות.

[מירי]

אגב, למקרה שלא היה ברור – גם הלקוח ידע היטב שהעבודה שהוא ביקש שווה יותר מ-250 לשעה (פנה אלי למרות שהיתה לו הצעה אחרת במחיר הזה)

[מירי אנקווה]

מעניין חוי

את בעצם אומרת שאם זה הפרנסה שלך

ואם את עדיין לא מוכרת

גם אם את שנים בתחום – אז תעבדי גם במחיר הפסד בשביל הפרסום?

עד מתי?

מכירה מקרוב חברה שכתבה ג״כ טור אהוב מאוד מאוד עם מלאן פידבקים

ורק תמורת חשיפה.

יום אחד היא החליטה להפסיק. הרגישה שזה מקטין אותה ופשוט עזבה

באותו שבוע היא קיבלה הצעה מעיתון אחר, אמנם לא באותה רמה, אבל מ ש ל מ י ם.

ככל שאנחנו מאמינים יותר שאנחנו שווים, הקב״ה פותחת לנו שפע באותה מידה.

אם נפתח ידיים קפוצות – יגיע שפע רק בגודל אגרוף

אם נפרוס ידיים לרוחב – יגיע שפע אדיר.

כמובן שצריך לשים לב לשפע, ולא לאטום עניים, יכול להיות שהוא מגיע בדמות שונה ממה שציפינו…

[חוי שטיגל]

לא. אני ממש לא אומרת שאם זו הפרנסה שלך תעבדי במחיר הפסד בשביל הפרסום. (ובין כה לא תתפרנסי). כן אומרת שצריך להיות קשובים. גם אני עזבתי את אותו טור (ואלי לא הגיעה הצעה לאותו טור במקום אחר במחיר השווה בינתיים…) והיה סיפור שלא הסכמתי לפרסם במחיר הפסד ובאמת בהמשך (שנה וחצי אחר כך) הוא נמכר במחיר הראוי. רק מסבירה שזה תהליך שלוקח המון זמן. ואם אין מספיק לקוחות את יכולה להפסיק לעבוד או לעבוד במחיר הנמוך או תמורת החשיפה. אבל מילא את לא יכולה להכריח לשלם לך כמו שאת חושבת שהתוצר שלך ראוי. לפעמים בסוף זה יקרה. (כפי שכתבתי על 60% שבסוף מצליחים להתפרנס מהתחום שהם אוהבים משקיעים וחזקים). לפעמים לא. לפעמים בקצב שפתחת את השפע. לפעמים הרבה אחר כך. עוד גילוי נאות- את ספר הביכורים שלי צביאלי על אף שההו"ל האמינו בו מאד מאד והטור היה לגמרי אהוד ביתד שלנו. והוציאו אותו ב2000 עותקים (במקום כרגיל 1000) הוא לא נמכר כמו החלומות. (אולי מכר 400) לא הוצאתי את חלק ב' היום אין אותו במלאי. זה אומר שכן נגמרו שתי מהודרות במהלך השנים (לספר ראשון זה יפה מאד). אבל תכלס? באותו זמן הרגשתי כישלון על אף המוצר המדהים והאמונה בשפע האלוקי…. ורק שנים רבות אח"כ העזתי להוציא ספרים נוספים (שניים ביחד- עולם צבעוני. והפיל הלבן מהרצליה) שב"ה הצליחו הרבה יותר מהציפיות תודה לה'. אבל לקח לי המון זמן. זה לא קרה בזבנג. (יש כאלו שכן. כבר אמרתי…)

[חוי שטיגל]

חמה מאד בנושא הזה. (כפי שראיתן. ולמרות שכמעט אינני מוצאת זמן להיות כאן. ואפילו בתחרות הסיפורים לא מספיקה לקרוא… הנושא הזה בוער בי ולכן כותבת.)

אני לא אומרת תעשו כמוני-תצליחו.

אני לא אומרת תעשו להפך- תצליחו.

כן מביאה אמירה שכיום יש פחות סבלנות לדרך ולתהליך. יש מן תובנה משונה שהגיעה אלינו לא יודעת מאיפה. כאילו הכל בראש. אם רק תאמיני בתודעת השפע הוא יגיע מהר והמון בלי שום גבול (זה מוביל לרף תסכול נמוך ג"כ).

ומה הכי מעצבן? שיש כאלו שזה כן עובד להן ככה- בדיוק. מצליחות להתברג בכל העיתונים עוד לפני שקלטנו איך מאייתים את השם שלהן. הן הוציאו כמה רבי מכר תוך חמש שנים עוד לפני שחגגו שלושים. (נדירים מאד. כבר אמרתי)

אז אם את מתחילה ואת מצליחה לתמחר את עצמך גבוה וגם למכור. מעולה. אם לא, אז זה לא שאת לא טובה או טובה פחות. את פשוט כמו רובן. ולא נמצאת באחוזון הנדיר שזה קרה להן לכאורה מעבר להיגיון. אלא את צריכה לעבוד קשה והרבה בשביל להצליח כמו רוב העולם. אם את כבר שנים בתחום ועדיין אין לך מספיק לקוחות או שהתמחור שלך ממש נמוך ולא שווה. לפני שאת עושה הסבת מקצוע. כן נראה לי נכון לבדוק למה זה לא עובד ואיך זה כן יעבוד. לפעמים זה למידה. לפעמים זו השקעה בשיווק נכון. לעיתים זה בכלל ההבנה שניסית והשקעת במקומות הלא נכונים, או שבאמת היום מחפשים דברים אחרים ממה שיש לך לתת. אבל הגישה הזו שכל בוגרת סמינר בטוחה שאם היא תתמחר גבוה אז היא תהיה יוקרתית ויעריכו יותר את המוצרים שלה. היא חד משמעית מוטעית לרוב רובם של המקרים ונכונה רק לנדירים. וגם בשלב של מי שמוצאת את עצמה למעלה מחמש שנים בתחום כשאין עדיין מספיק לקוחות. הנכון בעיניי הוא לא לעלות מחירים באוויר שאז בטח גם אלו שכן יברחו. אלא לבדוק למה לא רוצים לשלם דווקא לי את המחיר ההוגן לפי הוותק או המשוב. (לפעמים שוב- זה יהיה מהאחוזון הנדיר, שלא משנה מה יעשו- גזירת עליון- לא יצליחו). אבל לרוב כשהיא תבדוק היא כן תמצא את הדרך הנכונה להגיע להצלחה. (גם אם לא מסחררת. משתלמת)

מקווה שעזרתי לך להאמין בתהליך גם אם הוא איטי (העיקר שאת בעלייה) ולחפש את הדרך הנכונה שלך להצלחה.

[רחלי ש]

אהבתי כל מילה שכתבת פה . אמיתי ומקצועי ונכון

[שיפי נחאיסי]

סתם רוצה להחמיא לחוי שטיגל…

אני בדיוק באמצע הספר "יש פיל בחדר". תקשיבי, הוא אדיר!!!

התחברתי אליו ולחלק הראשון ממש! (די נדיר שזה קורה לי… )

התהליך המדהים של הזוגות 'שלך' השאיר לי הרבה חומר למחשבה.

איפה אפשר למצוא עוד סיפורים שלך?

[חומי קרמינר]

מתקנת אותך,
אין לנו על מי להישען…