יום אחד

[מימי קדוש]

תהילה את מדהימה!

כל כך אוהבת את צורת הכתיבה שלך ובעיקר את מה שאת כותבת!

תמשיכי לשתף!!!!

[תהילה ישר]

תודה מימי! כיף לקרוא את המילים הטובות שלך:)

[דינה רייכמן]

וואו. קטע מלא חיים…

[רחל פישביין]

אהבתי את המבנה וצורת הכתיבה הזורמת.

אבל חייבת לציין שהרעיון לא מספיק ברור לי.

בשני הקטעים הראשונים הכותבת מתארת את עצמה כמי שבעצם עדיין לא חיה.

הקטע הבא מספר על מישהי עלומה שאי פעם חיה באיזשהו מקום.

ובקטע האחרון יש המלצה – לכאורה מאת הכותבת, שכפי שהתברר בשני הקטעים הראשונים, היא עדיין ממתינה לחיים, לנסות לחיות.

מה ההגיון כאן?

אם הקטע שמספר על “מישהי” מספר על הכותבת, זה צריך להיות יותר ברור לענ”ד.

[אסתי / פרסום לוטוס]

הייתי מוסיפה עוד בית, אחד לפני האחרון

משהו בסגנון של:

כן, גם אני התחלתי לחיות וכו’

*רק לדוג’, כן?

מקווה שהובנתי (:

בגדול זה מהמם! כתיבה כנה וזורמת!

[רות רוט]

רחל, תודה על ביקורת עניינית ומקצועית!
אסתי, תודה על הרעיון!
תהילה ישר, אולי את מתקנת ומעלה לנו את השיר מתוקן?
נ.ב. בקרוב, ניתוח, ביקורת ושיפוץ יצירות בצורה מבוקרת ומקצועית. יש למה לחכות!

[פנינה ליכט]

דווקא אהבתי מאוד את הסוויצ’ הזה, שמתחיל פתאום לדבר על מישהי אחרת….

אם זה היה תלוי בי הייתי משאירה 🙂

הוא נותן מבט מבחוץ על הכתיבה, עד עכשיו תיארתי איך אני מרגישה, עכשיו אני מסבירה מה זה אומר.

סוג של קצת מיקוד לקראת המסר….

[תהילה ישר]

סליחה סליחה שנעלמתי!!

רציתי להקדיש זמן…

והעומס—

אז ככה,

קראתי בעיון כל תגובה ובקורת

ועלתה בי שאלה

בעיקר בעקבות ההצעה של להוסיף עוד בית בסוף

אחד הדברים שהכי מציקים לי ביצירות ספרותיות מכל סוג שהוא,

זה שלא סומכים על האינטלגנציה שלי

ומסבירים לי שוב

ומפשטים עוד

ועוד

🙄

לכן כשאני כותבת משהו

אני מתחילה שלב חדש אחרי הסוף הסופי,

קיצוצים קשוחים כדי להוריד כל מה שאולי מיותר

ולהשאיר הרבה חללים של מקום למחשבה לכל אחד שקורא את זה

זה מה שעשיתי עם הקטע הזה

היה באמצע עוד מהלך שלם של איך הם נפגשו

ולא אהבתי את זה בכלל

זה היה מסורבל וקיטשי,

לא מעורר מחשבה ולא חיוך

אבל מול הביקורת שלכן הבנתי שאולי הגזמתי

מה אתן אומרות? איפה גבול הטעם הטוב?

אולי אני אחליט שככה אני כותבת וזה הסגנון ומי שמתחבר שיתחבר

כי אני כן אוהבת את הקטעים שלי ככה אבסטרקטיים:)

או שאני כן צריכה להתאים את הכתיבה שלי לעולם?

או לפחות לשנות ע”פ הביקורת?