יוצאים עם העצבות לקניות, ומלבישים אותה בשמלה הכי יפה
-
יוצאים עם העצבות לקניות, ומלבישים אותה בשמלה הכי יפה
שיתוף של מחשבות מחיי היום יום, על עולם, טכנולוגיה ושפע .
הרהורים על כל הדברים שבשגרה ומחוצה לה…היה לי עצוב, אז הלכתי. חיפשתי שמחה.
יצאתי לרחוב, היה חשוך. עליתי לאוטובוס, הייתה שממה.
ירדתי למרכז קניות. ביקשתי שמחה.
היו שם חנויות ובגדים וגם אנשים.
הסתובבתי וחיפשתי שמחה חדשה.
בקומה הראשונה היו רק מכשירי חשמל ביתיים.
בקומה השנייה היו מלא אנשים וחנויות אוכל.
בקומה השלישית היו חנויות בגדים. בחרתי שמלה וניגשתי לשלם.
ממש ליד הייתה חנות פיצה. ישבתי לאכול.
ביס ועוד אחד ועוד אחד, פנימה חזק, לסתום את החור של הכאב.
ואחריו בקבוק קולה קר. טעם החיים.
לגימה אחת ועוד אחת. שתיבלע לה לה העצבות לעולמים.
היה קר, תוסס, משביע וקצת משמח.
לאט לאט אולי נצליח בסוף.
מישהו שהלך קרוב, הלך מחייך. הלכתי אחריו לראות מה יש לו ביד.
היו לו כמה דברים.
לקחתי גם אני מכולם וניגשתי לשלם.
עוד חנות ועוד שמלה, ועוד מתוק, ועוד נעל…
הדיכאון לבש שמלה
הייאוש התכסה בצעיף
הפחד ראה סרט
כולם התלבשו, התכסו, הושתקו …
עד הלילה הבא.
נקנה הכול מהתחלה.
ככה חיים שלמים
יוצאים עם העצבות לקניות, ומלבישים אותה בשמלה הכי יפה.
ואז מחייכם בכאילו.
אבל מה משנה אם זה כאילו או אמיתי? העיקר שאנחנו אולי קצת שמחים.
אז אולי זה טוב? העיקר השמחה? ואם אפשר ככה אז למה לא?
Log in to reply.