וואו, הסיום…
ובכלל הרעיון.
נוגע ללב כל כך,
לי אישית האסוציאציה הולכת לילדים של שדרות והעוטף עוד לפני המלחמה, שמשגרת חייהם הקשה ל”ע אנחנו מקבלים פחות מטעימה..
רק הארה קטנה, סתם רק לטעמי:
בשורה “זה הצבעים האהובים עליי” אני מבינה שמדובר בתגובה של ילד קטן, בגלל זה “זה הצבעים” ולא “אלה הצבעים”,
עדיין אני חושבת ש”אלה הצבעים” ישפר 🙂