ילד
-
ילד
מצמצתי חזק, שפשפתי עיניים. המשכתי לחפש את החצאית הכחולה שחמקה ממני.
המון צבעים הלכו על המדרכה, נעו בקצב מהיר, צבעוני. רק אני עמדתי, גולם במעגל.
אני לא ילד קטן. כולם הסכימו איתי, המשיכו ללכת. לא נעצרו לבדוק מה עושה כאן ילד. לבד.
נשכתי שפתיים, הגפתי שער על יבבה שניסתה לפרוץ. אולי עד הבוקר אמשיך לחכות, עייף ורעב?
לא העזתי לחפש ספסל, לאבד עקבות. הרחוב חשוך ורק פנסים מאירים מקצה לקצה.
עוד מעט יכבו גם הם, ואני – – –
“אלי!!” אבא. קול רוטט, טיפות על המצח. “כמה דאגנו לך…” אמא לחשה, מחבקת אותי חזק. הלב שלה דפק מהר, מתחרה בי, משיג. הדמעות שלה שטפו את פני. בכיתי, ילד.
Log in to reply.