כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
יממה | שיתוף לביקורת
-
יממה | שיתוף לביקורת
אמרת לי: “רק יממה אחת”, ידידי, ואני נרתעתי.
אמרת: “רק יממה”, כך בפשטות ובקלילות, ואני חשבתי לי: רק יממה?
אם תעמיק אך מעט, ידידי, תיקח את הביטוי בחזרה ותהרהר בו, תעביר במחשבתך את כל משמעויותיו, רבדיו וחלקיו, לא תוכל לומר: “רק יממה” באותה אדישות.
יממה- מהי?
מה מהותה?
מאין היא מתחילה, איך היא ממשיכה, מה חותם אותה?
הבוקר הצלול, הבהיר, האין סופי –
על ההשראה השמימית שהוא מעניק לך,
על הבהירות, על האמת הברורה, על הצלילות המטהרת,
על האור העדין, הענוג, השוטף את העולם בלטיפה רחומה ואוהבת כל כך,
על הקלילות העמוקה, על הרוח המרחפת, נוגעת ולא נוגעת בך, מרימה אותך כמו היית נוצה צחה של יונה ענוגה, המחברת לך כנפי רוח ומגביהה אותך לגבהים שלא שיערת את קיומם –
על המרחבים, על האור, על קרניים רכות, משתלחות אל האינסוף, על התכלת הצח של השמיים, על הלובן הבוהק של העננים, על הזוהר המסתורי של איילת השחר – – –
או שמא הלילה, הכהה, השחור, עטוי גלימת החושך המשובצת באלפי אלפי יהלומים –
הלילה האצילי, המלכותי, על הדממה המוחלטת והשקט העמוק –
הלילה האפל, הנסתר, הנעלם, שמכל כולו גלוי לך רק המסתורין…
הלילה המטהר בחשכו, המנקה באפלתו, הממרק בשחורו,
הלילה הגורם לך לרצות כל כך לדעת, לכמוה להבין, ומאידך נותן לך שלווה מושלמת כל כך, משלימה עם הנסתר ממך, משרישה בך אמונה וביטחון עצומים באביך הרחום, במלכך החזק, שמחזיק אותך על כפיו ונושא אותך באהבה.
הלילה שמסתיר ממך את כל העולם כולו במסך אפל, ועל ידי כך מאיר את נשמתך באור חזק, עוצמתי, יציב, מוחלט.
הלילה, שככל שהוא שחור יותר, אפל יותר, כן גדול אורם של הכוכבים הנוצצים בו ומעודדים אותך תמיד.
ואולי זו שעת הצהרים –
שעת הצהריים, כשהשמש עומדת ברום השמיים, מחממת את הכול בחום כבד כל כך, חום ממשי כל כך, חום שכל כך ניתן למישוש, חום שתוכל לקחת אליך, אל תוכך, אם רק תעז – – –
חום, שתוכל לרוץ בלי סוף, ועדיין הוא ישיג אותך,
חום שתוכל לעצום את עיניך בפניו ולכסות את פניך בידיך, ועדיין הוא יחדור אליך,
חום שמלמד אותך להרפות, להיכנע- ולגלות שאך טוב הוא הרודף אותך.
חום שגורם לך לחוש, ולו לרגעים בודדים, את כובד העולם המוטל על כתפיך, את העול, את האחריות, את המשמעות של כל מעשה ומעשה שלך.
חום אדיר, אור מסנוור, שמכאיב לעיניך הרוצות לחזור לכהות המשחררת, לקהות החושים הנעימה.
אור, שלרגעים אחדים, אחדים בלבד, מאפיל על השקר האיום, הנורא, הכובש – – –
ושעת השקיעה היפהפיה עד כאב, בה תנסה לאחוז בכל כוחותיך באור ההולך ונגוז,
בה תלפף סביבך, בניסיון נואש, את קרני השמש האחרונות,
בה תבין, שישנם חזקים ממך – – –
שעת השקיעה, בה תאמץ את כל כולך לחוות, לנצל עד תום את הרגעים שנותרו, שאוזלים בקצב מהיר עד אימה.
בה תלמד להתמסר לשינוי ולראות את היופי שבו, ללכת עמו במסלול החדש, להסתכל על העתיד, לצעוד אליו בנחישות,
ויחד עם זאת, לזכור את העבר ולקחת אותו עמך- לא כמשא מכביד, כי אם כאות כבוד,
שעת השקיעה,
בה תביט אל האופק, עד העלם הקרן האחרונה,
ותזקוף את גבך, ותתחיל מחדש.
ידידי, זוהי יממה.
זכור, העבר איננו, העתיד עודנו – – –
וההווה – ניתן לך.
ראה, ידידי, בכל רגע, את כוחו המיוחד לו. אין כוחות הלילה עמך בבוקר, אין כוח הבוקר עמך בצהריים.
נצל את הרגע שבידיך.
דע לך, ידידי, לכל אדם שלוחה הקרן שלו, מאיר כוכבו שלו.
התמקד בשבילך, בעבודתך.
זכור, אל תדון את חברך, לעולם. כי ייתכן ועומד הוא בקצה השני של הארץ, ובעוד אצלך מאיר הבוקר- שרוי הוא בלילה האפל.
לא תוכל לדעת.
זוהי, ידידי, זוהי יממה.
-
2 תגובות
-
וואווו
כתיבה ממש יפה!!
קטע מדהים!!
תאורים מדהימים ומוחשיים, מלא עומק, ומסר…
-
תודה, מיכל!
-
Log in to reply.
