ישבתי על החוף / שיתוף
-
ישבתי על החוף / שיתוף
ישבתי על החוף,
רגלי שרוטות מהחול החם
עיניי ננעצו באבן אחת,
בינונית,
אפורה,
לא בולטת במיוחד,
אבן שתפסה לי את הלב.
הגלים התנפצו עליה בעוצמה,
קצף לבן התרומם והציף אותה מכל עבר,
כל גל היה כמו אגרוף שמכה,
כל גל היה כמו צעקה רועמת,
גלים שמעלים זיכרונות כואבים שהותירו חותם עמוק,
גלים שמעלים רגשות ישנים,
אבל היא נשארה שם, חזקה, איתנה.
“איך את עושה את זה? איך את לא נשברת? מאיפה הכוח?”
שאלות רבות צצו לי בראש “את באמת לא מרגישה כלום?”
הסתכלתי שוב על האבן ודמעות עלו בעיניי
“אבא! איך?
איך יכול להיות שכל כך הרבה סבל יכול להתנקז לנקודה אחת קטנה,
כמו אבן על חוף?
כמו לב בגודל של אגרוף?
איך יכול להיות שאני כזאת קטנה וסובלת כל כך הרבה?”
מזווית עיני ראיתי אותה שוב,
את האבן.
כאילו לחשה לי שאבוא,
אז באתי
והיא דיברה,
ניסתה לדובב
“יש ניסיונות, יש קשיים,
כן הם כואבים,
הזיכרונות קשים,
שורפים את הלב,
כל גל מציף,
מחזיר אותך אחורה לחוויות ההם שאת רוצה למחוק
אבל ידידתי!
אל תיכנעי
את גיבורה!
יש לך כוח אדיר
להיחלם
לעמוד מנגד
ולא להישבר,
תזכרי שאת אבן
את חזקה מכל גל
ואם תהיי אמיצה-
תגיעי לתובנה אמיתית…
מסכימה?
וככה לקחה אותי האבן למסע מופלא
היא ספרה לי על הגלים
שמכאיבים לה
ועל מה שהם אומרים
היא ספרה לי שלפעמים היא מצליחה לשמוע את הגלים בוכים
כן! כואב להם
הם לא אוהבים להכאיב לה
עם כל גל שמגיע
מגיעה עוד יללה חרישית
והיא מצליחה לזהות אותה
לגל כואב כשהוא צריך להכאיב
והוא בוכה…
בכיתי גם אני…
העיניים היו מלאות דמעות
וכבר לא הבדלתי בין הטיפות המלוחות שהיו לי על הלחי.
היא המשיכה לספר גם על חברות שלה
חיפשתי אותן,
לא מצאתי.
הם היו עמוק בפנים
בתוך הקושי
אבנים קטנות
פצפונות ממש
ריחמתי עליהם
ומה איתם?
הן גם יכולות לעמוד בזה?
נשמות קטנות וחבולות?
נשמות שמתייסרות?
גם להן יש כוח?
“כן!
הן יכולות יותר ממני”
נבהלתי.
זו הייתה האבן שלי, החלטית, כמו תמיד
“יכול להיות שהם נראות קטנות וחלשות, חסרות אמצעים
אבל דווקא הן-
יכולות יותר.
ככול שאת רחוקה יותר מהחוף,
מהמקום הבטוח
מאמינים בך
את יכולה!
מאמינים בך שתצליחי גם כשעמוק יותר
וגם את יכולה”
היא לחשה לי.
ירד הלילה ואנחנו עדיין שם
אני והאבן,
האבן ואני.
הבטתי בה
וידעתי
שגם כשאצטרך לעזוב את החוף
היא תישאר שם
עדיין עם הגלים שמכים בה
עדיין עם רוחות שמנסות להפיל
עדיין עם זיכרונות כואבים
עדיין עם רגשות ישנים
ואולי אפילו חזקים יותר
בחושך.
בלילה.
ברוח הקרה.
והיא תישאר חזקה
היא קרובה
וגם אני-
איתנה.
גיבורה.
ועכשיו גם מאמינה.
מצרפת לכן גם את התמונה שלה (הייתי חייבת לצלם😉)
נכון שהיא חזקה?
Log in to reply.