יש כאן מישהי שחושבת שהיא מכירה סיפור מהחיים שכזה?

[רחלי עפעס]

יש לי איזה שכנה מבוגרת מאד שעשתה מסע מטורלל (ממש מהסיפורים: ילדה לבד בשדה תעופה, מחכה, ואנ’לא’ידעת מה) אני אשאל אותה אם מתאים לה להתראיין.

[ה]

סיפור על אישה שחייתה בעניות גדולה, יום אחד הביא לה קרוב משפחה 10 לירות לקנות לילדים נעליים חדשות,

באותו יום בעלה חזר הביתה וסיפר לפי תומו שיצא סדרת ספרים של החזון איש והוא ממש משתוקק ללמוד מהם,

מיד רצה האישה לחנות ספרים , כשהגיע ראתה כי המוכר סגר את הדלת, דפקה ודפקה וביקשה לקנות את הספרים בכסף של הנעליים – מהר לפני שתתחרט.

[yechidatama]

את חמודה!! ואם היא גם חמודה:) ונראית לך לפני הכל מתאימה בכלל, אז תשאלי אותה. מחכה לעוד סגנונות של סיפורים, אבל- בעיקר בדגש על העיקרון שביקשתי- גבורה שבפשטות!

[מירי]

מה את מתכוונת לעשות בסיפור הזה?

[yechidatama]

אוהווו! זה באמת נשמע מרגש ועם פוטנציאל גדול! את התגובה הקודמת כתבתי לרחלי. לא ראיתי אתזה. וכנל- אם היא מתאימה לראיון וצילום וכדומה, אשמח לקבל את הפרטים. יש לכן עוד סגנונות. שוב- בעיקר עם דגש על גבורה שבפשטות. והכוונה- סוג של אתגר ומאמץ קצר או תמידי על משהו שלא נראה כל כך מוערך, ובסוף מתברר כענק.

[ה]

אם התכוונת אלי, אז היא כבר ז”ל,

אבל משפחה ב”ה יש והרבה,

ויהיו להם הרבה סיפורים עסיסיים, הייתה אישה מלאת מעש.

[yechidatama]

תגובה למירי: לפתח אותו לסוג של הצגה בהופעה מרגשת. מופע עם עיקרון מסוים. ואם זה אפשרי, הייתי שמחה גם בנוסף לכל- להביא את גיבורת הסיפור או גיבורי הסיפור לדבר כמה דקות הם בעצמם.

[yechidatama]

נו? ה- קדימה! תני ליפרטים באישי. מחכה!!!

[אתי אדלר]

סיפור אמיתי על קרובת משפחה שלי שעובר אצלינו בהערכה אמיתית- ללא סוף טוב לצערי.

המשפחה של סבתא רבתא שלי הוגלתה לסיביר בזמן השואה (עברו מהצד הגרמני של פולין לצד הרוסי, ביקשו לחזור לפולין והיגלו אותם לסיביר וכך ניצלו כמו משפחות רבות) הם היו רעבים נורא עד כדי כך שאחת הדודות ביקשה לקנות מכפריה סיבירית דלי קטן של תפודים קטנטנים (סבתא שלי היתה מראה לנו את הגודל בין האצבעות) בתמורה לטבעת יהלום יקרה מאד ואותה כפריה לא הסכימה, הטבעת נשארה אצל דודה שלי עד להזדמנות: היתה בסיביר משפחה נוספת שנולד להם ילד- דבר נדיר מאד אז. והם התעקשו לקיים את מצוות ברית מילה- דבר שכמובן היה מסוכן מאד לכולם ברוסיה הקומוניסטית. התינוק נפטר לאחר מכן והההורים חששו לבקש אישור קבורה כדי שלא יגלו שמלו אותו וזה גרם לפטירתו. לקחה דודתי שאפילו לא היתה קרובת משפחה את הטבעת ושיחדה את אחד המפקדים במחנה שיתן לה אישור קבורה ללא בדיקה כלל. לאחר המלחמה נישאה וילדה 2 ילדים אחד מהם בעל צרכים מיוחדים ובגינו היא היחידה מכל המשפחה שלא קיבלה סרטיפיקט ועברה לארה”ב היא עצמה, בעלה והבן הבריא נפטרו כל אחד בגיל צעיר יחסית ורק אותו ילד בעל צרכים מיוחדים נשאר להתגורר שם. הקשר ביננו נותק מתישהו כשסבתי כבר לא היתה צלולה. ואין לי מושג אם חי עדיין או לא(מאמינה שכן)

הסיפור עובר אצלינו בהערכ גדולה על מסירות הנפש הענקית למען יהודים אחרים בלי שעשתה מכך עסק גדול עד סוף חייה אלא כמובן מאליו

[שפרה]

יש לי איזה סיפור חיים שעובר אצל בעלי במשפחה,

מאחר וארצה להפיק אותו- אשמח לשת”פ.

*** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***

נייד-054-8540259. שפרה.

[חומי קרמינר]

חשבת על עצמך?
את יודעת כמה את גדולה מהחיים בעצם העובדה שאת שומרת תומ”צ בכזה עולם מורכב?

אם את מדברת על הפקה-
את יכולה לנסות לתת מבט של עוד כמה עשרות/מאות שנים קדימה
ואז לתת אותנו – האישה החרדית הסטנדרטית,
כדמות מופת.
יש לי חלום גדול לכתוב תסריט כזה,
הוא יכול לתת כוח עצום לכל אישה שהיא.

[yechidatama]

תמר את צודקת כל כך. אבל מעבר לזה אני צריכה סיפור. שפרה אם את יכולה לתת לי פרטי סיפור באישי כדי שאראה אם זה מתאים. וזו שכתבה את הסיפור על השואה אני אוהבת! רוצה לכתוב לי באישי יותר פרטים או איך ליצור איתך קשר?

[yechidatama]

סליחה התכוונתי חומי. לא תמר.

[ר ו]

אבא שלי ז”ל היה בדיוק ההגדרה של מה שאת אומרת

“פשוט אבל גבור”

ויש כמה וכמה סיפורים עליו שנודעו לנו בעיקר לאחר הפטירה שלו.

(נפטר צעיר אם משנה)

סיפור 1 שעולה לי עכשיו:

היה נוסע ברכב, עוצרים ליד מכולת, נכנס, שואל את בעל המכולת למי יש פה חוב גדול, והיה מכסה את החוב. בלי שהכיר את המשפחה ובלי שהכירו לו טובה וידעו מי כיסה אותו. ככה היה עושה כמה וכמה פעמים

סיפור 2:

היה דואג לאנשים מסכנים שאפחד אחר לא היה שואל בשלומם. פעם אחת עצר אותו בחור מסכן מתמודד נפש, וסיפר שהוא עצוב. אבי בלי לחשוב פעמיים החליט לשמח אותו והתחילו לרקוד ברחובה של עיר, העיקר כדי לשמח יהודי.

ואם היית מכירה את אבי, היית מבינה כמה לא היה רגיל שירקוד ככה באמצע רחוב הומה. היה אדם מכובד, מעונב. שכל העיר הכירה אותו.

וכאלה סיפורים יש עוד בסגנון אם תרצי תתקשרי אלי בכיף 0527119825

הרבה הצלחה!

[yechidatama]

אוהוו!

[נועה Noa]

היי,
אם עוד לא מספיק לך הסיפורים היפים שסופרו כאן,
יש לי עוד אחד שעלול לעניין אותך.
מדובר על משפחה שעלתה מעירק בעליה הגדולה ב1950 ואחרי גילגולים שוכנו במעברה בטבריה.
הבת הבכורה היתה בגיל בית ספר והיא שובצה יחד עם שאר הילדות בבית ספר חילוני.
העולים לא הכירו ולא הבינו את המציאות בארץ ולכן לא ראו בכך סימן אזהרה למגמה הברורה שהיתה שם.
רק דבר אחד הפריעה לאם המשפחה, שבית הספר הוא ללא הפרדה.
היא החליטה לעשות מעשה ושכנעה קבוצה של אימהות לבוא איתה לרשות האחראית על כך ולבקש בית ספר עם הפרדה. כשהגיעו לשם, עבר שם בנס נציג של אגודת ישראל שמיד קפץ על המציאה ורשם את הבנות לבית יעקב בטבריה. הבת הזאת גדלה, בהמשך למדה בסמינר וולף בבני ברק והקימה בית מדהים של תורה ועבודת ד’.
היא היתה הבכורה ולכן טבעי היה שאחיותיה הלכו אחריה באותו מסלול וכיום זה משפה מורחבת שמונה מאות צאצאים יראים ושלמים. מאותה מעברה כמעט ואין שומרי תורה ומצוות לצערינו והם גדלו כמציאות נדירה ביותר בזכות החלטה אחת של אמא.
אם את מעונינת בעוד פרטים, את יכולה לפנות אלי באישי.