יש כללים לכתיבת בוקסה בצד הכתבה?

[ת. עקבי]

לא יודעת ככותבת, אבל כקוראת – זה תמיד מתוך הכתבה/סיפור ובד”כ מתמקד במתח, בלב העניין, בדילמה… כמו שאמרת – מה שהכי מושך, שמצית סקרנות בקורא לקרוא את הקטע.

[תמר זיו]

סליחה על הבורות, אבל למה את מתכוונת “בוקסה”? זו פעם ראשונה שאני נתקלת בו
בהקשר הזה.
אני מכירה שני מושגים מקצועיים: “טיזר” – משפט או שניים מתוך הסיפור/כתבה,
שמטרתו למשוך את לב הקורא. עושים “העתק – הדבק” מתוך הסיפור. בד”כ העורכת
בוחרת אותו.
“מסגרת” – לא קשור לסיפור, אלא לכתבה (או לסיפור בסגנון ראיון אישי). המסגרת
היא לא “עוד קטע” בכתבה, אלא משהו מיוחד שנותן כיוון קצת שונה.
לזה בד”כ הכותבת דואגת, אך לפעמים העורכת לוקחת את מה שהכותבת שמה כהקדמה
לכתבה או כסיכום, למסגרת.
דוגמא – כתבה שבה ריאיינתי נשים על תהליך שיפוץ של הבית, ובמסגרות לקחתי
סיפורונים קצרצרים על בניה עם מאמרי חז”ל רלוונטיים.
דוגמא אחרת – סיפור אישי מרגש מאוד, שתוך כדי שהכותבת ראיינה את גיבורת הסיפור
ועבדה על הסיפור, קרה לה מקרה לא שגרתי ומשפטים שהיא ניסחה לכתבה “עלו בה”
בפלשבקים וממש חיזקו אותה ונתנו לה כוח. אז היא הביאה את זה במסגרת, תחת כותרת
של ‘בנימה אישית’.

[ס. מגנזי]

נראה לי שהכוונה שלה הייתה לדוגמא השנייה שלך.
אז ממה שאני מבינה, הקטע שיהיה כתוב שם לא חייב להיות לקוח מהכתבה, אלה נימה אישית מזווית אחרת.

אלה המילים שהיא השתמשה בהם.

תודה עזרת לי מאוד!

[א.ג. – תוכן. עיצוב. אומנות.]

תמר, יש חלק נוסף שמכונה טיזר

והוא- טיזר פתיחה, שאליו לדעתי ס. מגנזי מתכוונת.

אני אומרת את זה ממידע שיש לי גם ככותבת וגם כמעצבת עיתונים בעצמי:

כשמדובר בכתבה, אחרי הכותרת ושם הכותבת מגיע ‘טיזר פתיחה’. הוא נותן פלאשבקים מעוררי עניין בנושא הכתבה, משפטים חדשים לגמרי שלא לקוחים מתוכה, אבל כן מסכמים אותה ברמיזה ומציתים עניין בקוראות.

בהמשך הכתבה יכולים להופיע ‘טיזרים’ רגילים, שהם לקוחים מהכתבה עצמה, זה ממש תלוי בסגנון העיצוב, מניחים אותם כדי לאוורר את הקריאה, או כשיש מדי הרבה מקום ופחות מלל

מעבר לזה, ישנה ‘מסגרת’- בה מגיע תוכן שמוסיף טעם לכתבה, הוא מדבר בנושא המשיק לה, כתוספת לקינוח.

בסיפור, תלוי מאד מהו סגנון העיצוב הקיים של הגריד בעיתון לסיפור השבועי. ישנם עיתונים שמונח טיזר באופן קבוע בצידי הסיפור, אותו העורכת מסמנת לי מתוך הסיפור עצמו. ישנם עיתונים שאין אותו בכלל.

לסיפור אין מסגרת. ולא טיזר פתיחה.

מקווה שהועלתי! תצליחו!!

[תמר זיו]

חידשת לי שגם לזה קוראים טיזר 🙂
זו הפתיחה לכתבה, שבד”כ היא באותיות מודגשות, מכירה אותה… אבל לפי מה
שהתרשמתי, ס’ מגנזי התכוונה כן למסגרת רגילה שיש בכתבה.
(בכתבות בד”כ אין טיזרים רגילים, אלא מסגרות בלבד, וטיזר פתיח. בסיפורים יש
לעיתים טיזרים)
ואגב, יש גם את ההפניות בתוכן העניינים / בכריכה – גם לזה קוראים טיזר?

[‫איידי וייס‬‎]

טיזר, זה סוג של ספוילר… סוג של גילוי רמזים שאחרי שקוראים את הכתבה מבינים למה הדגישו דווקא את זה.

יכול להיות שיש לזה עוד שמות, אבל הכוונה היא להדגשים של הפסקה שמתחת הכותרת, זאת שמגרה את הקורא לקרוא את הכתבה. היא נמצאת לפעמים גם בסיפורים – בניגוד למה שכתבו פה, אבל בסיפורים זה גם עניין של אופנה. לפעמים יותר, לפעמים פחות. לפעמים איזה מאמר חז”ל, בכלל. הכלל היחיד שלה הוא: תצרו עניין שימשוך ויחליק את הקורא לתוך הכתבה.

זה גם התפקיד של הטיזרים הפזורים פה ושם – כשהם ציטטות מתוך הכתבה או הסיפור או המאמר או כל מה שלא יהיה.

חוץ מזה – יש גם את הבוקסה או המסגרת או כל מה שלא תקראו לו בשם.

מכירות את ההגדרה ‘מעניין לעניין באותו עניין’? זה בדיוק תוכן הבוקסה. לא חלק מובנה מהכתבה, כן מדבר בקשר אליה מזוית נוספת, ואין הגבלות איזה זוית.

לפעמים זה ראיון עם דמות חשובה מאד, לפעמים שאלה שנלווית לכתבה והיא חשובה בפני עצמה עד כדי שהיא מחייבת בוקסה רצינית מאד – אבל תוכן הכתבה לא מטפל בשאלה הזאת במישרין, לפעמים סיפור צד מעניין, לפעמים תובנות. הכל קביל.

[שרי שבדרון]

סתם מעניין – את טיזר הפתיחה מקובל שהעורכת כותבת בעצמה?

תמיד כתבתי אותו בעצמי…

[ס. מגנזי]

מעניין, אני מבינה שלא כולם עובדים באותה השיטה.
בכול אופן תודה רבה על כול התגובות שממש ממש עזרו לי.

[תמר זיו]

טיזר הפתיחה בדרך כלל הכותבת מכינה, ולפעמים העורכת משנה / מחליפה / מוסיפה.
ס. מגנזי – למה התכוונת שלא כולם באותה שיטה? כי אני מבינה שזה רק שינויים
בשמות של איך לקרוא לכל דבר…
אשמח שתבארי קצת.

[ס. מגנזי]

בעיתון אחד, אני רק שלחתי את הסיפור והעורכת בחרה מסגרת. בעיתון אחר היא בקשה שאכתוב את המסגרת (בוקסה כלשונה) וגם ששלחתי לה שלוש אופציות למסגרות אופציונליות היא אמרה לי לבחור בעצמי.. שחררה את החבל בניגוד לעיתונים אחרים שעבדתי מולם