יש לי קונפליקט/ שיתוף
-
יש לי קונפליקט/ שיתוף
משהו שכתבתי לפני חודשיים בערך, בהתאם לתחושתי דאז…
ורק אחרי מיליון שיפוצים, תגובות מהמשפחה והחברות וקצת התלבטויות:)
אזרתי אומץ והחלטתי שהגיע הזמן לקצת ביקורת מקצועית…
זה די הרבה מילים מקווה שתשרדו😜
מחכה לתגובות שלכן תודה.
היי,
זו אני,
סתם ילדה תמימה, אפילו לא בת עשרים:) קטנה מידי בשביל לנהל את החיים שלי! עומדת בצומת דרכים משולשת ולא יודעת מה אני צריכה לרצות, שלא לדבר על- להחליט…
יש לי קונפליקט ודווקא לא בגיט כפי שסוברת ההלצה…
יש לי קונפליקט, כולם חושבים שאני כבר גדולה מה שאומר ש- יש מצב ש- אני צריכה להתחיל ל- כן, בדיוק, לחפש את ההוא ש— הובנתי? האמת, אני מרגישה קטנה, קטנה מאד, קטנה מידי, פשוט קטנה, פיצית, שלא לומר- מזערית? אבל להתחתן אני רוצה, ברור, מי לא?! לעבור את ה-‘קריעת ים סוף’ הפרטית שלי כאן ועכשיו! רוצה מאד, רוצה מידי, פשוט רוצה, אפשר לומר- משתוקקת! אבל, איכשהו, ההוא, המיועד… לא מראה כוונה לבוא אלי עד פתח הבית, ואני מעדיפה לדמיין שזה רק בגלל ש- עוד לא הצעתי את עצמי למכירה ב- ‘שוק השידוכים’… (מרגישה עגבניה, במחשבה שניה, מלפפון מתאים יותר:) או אולי- בצל ירוק?!) אבל בלי כל קשר— יש לי קונפליקט…
יש לי קונפליקט, כולם כבר מריחים את הסוף מה שאומר ש- יש מצב ש- אני צריכה להתחיל ל— כן, בדיוק, לחפש— עבודה? להתחיל לשלוח קו”ח לכל מקום אפשרי או בלתי… כי די, זהו, שנתיים מהחיים הקדשתי ללימודים והגיע הזמן- לממש, ליישם, או בנימה מורתית- ‘להוציא מהכוח אל הפועל’. זה ברור לי, כן, ברור לגמרי, אבל אני לא מרגישה באמת מוכנה, ז’תומרת, למדתי, למדתי המון, יותר מידי אפילו, אני יודעת מלא דברים, רק ש- עומס המידע הזה מאוחסן באלפי מגירות הג’לי שלי הקרויות ‘מוח’, בפיסות, פיסות שלא לומר- פירורים… וחוץ מזה, מי באמת ירצה אותי? ג’וניורית חסרת ניסיון, שעדיין עסוקה בלהרכיב פאזל בעל מיליון חלקים או יותר… וגם אם כן, כבר אמרתי- יש לי קונפליקט…
יש לי קונפליקט, כולם כבר מריחים את הסוף, ואני? אני נזכרת בהתחלה… איך הכל היה ברור ופשוט, תמים כזה, שלא לומר- נאיבי… -נתחיל, נלמד, נעשה, נגיש, נלמד עוד ועוד קצת, ניבחן, ניבחן עוד ואולי עוד כמה עוד… נגיש כמה פרויקטים ו- זהו, נסיים, נקבל תעודה ומיד גם עבודה… אז- לקחנו נשימה עמוקה, עמוקה ממש, אבל— בואו נגיד שזה לא ממש הספיק… האוויר בראות שלי נגמר מזמן, כשהלימודים עוד לא היו בכיוון, ו- איכשהו מעט החופשים שהיו בין לבין הרגישו לי כמו שאיפות מהירות שבקושי מספקות חמצן! ומטפסי הרים לא יכולים להתפשר על פחות מבלון, מניסיון אני אומרת:) בקיצור, אני צריכה אוויר דחוף והרבה, חופש כזה, אמיתי, ולא של יום אחד, פשוט לשבת, לקום, ללכת, או- סתם לחלום, בלי שום פרויקט שתוקע לי קוצים במזרון ונדחף למחשבות, תמיד, גם בשבת, מנצל את זה ש- ‘הרהורים מותרים’:) לנשום עמוק, בלי מבחן מלחיץ שיושב על הסרעפת, חופש, שקט, רוגע, זה הרבה מידי לבקש? אולי לא, אבל- כמו שאמרתי, ויותר מפעם אחת— יש לי קונפליקט…
יש לי קונפליקט– בכמה מילים:
רוצה להתחתן ומהר, כמהה, נכספת… אני גם רוצה חופש- לפני שאני מתחילה לעבוד, צריכה, חייבת… ומעבר לזה, לא רוצה לחפש עבודה, חסרת ביטחון, רועדת…
אני גם ממש, ממש מעדיפה—
להתקבל למשרה, טובה, שווה, ו—
לפני החתונה…
חתיכת קונפליקט, אה?
ביננו אלו סתם הגיגים, זו לא אני שקובעת את סדר העניינים, ‘החריצות היא לגמרי שקר, ורק הגזרה אמת’, זו לא קלישאה, אני יודעת, יצא לי גם להרגיש- יש למעלה אלוקים! אין משמעות לקונפליקט הזה כשהוא מנהל את החיים…
ובנימה תכנותית- העולם הוא מחשב, מערכת ההפעלה- אלוקית, כל תזמון מדויק ותמיד לטובה! אין מציאות של- תהליך בהרעבה…
Log in to reply.