כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
כבר אין לה תירוץ| שיתוף שיר
-
כבר אין לה תירוץ| שיתוף שיר
כבר אין לה תירוץ
תהילה קלופפר// 0534182938
היא חיפשה בגד במשך שבוע,
יפיפה, עדכני ואם אפשר גם צנוע.
תחת הבית מצאה, כמו שקורה לה קבוע,
לה מצפה, חגיגי, עומד בלי לנוע.
הוא קלע לטעמה, ענה לחלום,
וחסרת נשימה, היא הורידה מהמקום.
מדדה אותו, חייכה למראה בחן,
הסתובבה איתו, ושלחה מבט בוחן.
הוא היה יפיפה, והיא כבר חיפשה שעות,
הסתובבה ובדקה בכל המקומות.
הוא היה יפה, והיא כבר ערכה מסעות,
וזו היתה לה שמלת חלומות.
אבל, משהו לה עדיין הפריע,
וזה מה שמנע בעדה להריע.
כי מאחורה, זה טיפ טיפה צמוד,
מה לעשות שהיא לא נראית כמו עמוד?
וכך היא מצאה את עצמה, מתלבטת,
בשאלה הופכת, ובליבה נחבטת.
אולי היא תיקח מידה מעל?
אבל זאת לא קיימת, כמה חבל.
ומידה שאחר כך, כבר עומדת כמו סל.
היא נראתה כמו אדם מתוסכל.
זה לא יכול להיות שזה מה שהוא מצפה,
לראות את חלומה בפרחים מצופה,
ולומר “לא.” עם כל שריר בפה?
בבית עמלים הבנים לבנות סוכה,
והיא מעיפה מבט בראי במצוקה.
שוב כבר לא תוכל לצאת לקניות,
ובכלל היא לא שייכת לכל הרבניות.
וכך היא נעמדה בתור לקופה,
ממתינה עם כולם, לתורה מצפה.
בחשק נתנה לקופאית את השמלה,
העבירה את האשראי ושילמה.
החג עבר, והיה כה שמח,
היא קבלה מחמאות, וסומק לחייה פורח.
השמלה אצילית, עדינה ובעלת חן,
להשאיר כזאת, הרי לא יתכן.
וכך עבר הזמן והעניין נשכח קליל,
כאילו היה רק איזה צליל.
ויום אחד לפתע, באמצעו של היום,
נשמע רעש, חזק ואיום.
זו לא היתה אזעקה,
וגם לא צעקה.
והכל השתתקו לדקה ארוכה.
לא היה מי שלא ידע ושמח,
שהגיע היום לו חיכינו כל כך.
כן, היה זה קול השופר הנכסף,
ודמעות התרגשות עמדו על הסף.
כולם שמחו, ושרו בגיל,
לא היה זה דבר רגיל.
רקדו ברחובות אנשים זרים,
לירושלים כולם ממהרים.
לקדם פני משיח, לקבל את פניו ברננה,
אנשים שם נראו מכל מדינה.
ורק לה מתחת הפרצוף קצת חמוץ,
כי הבגד צמוד, וכבר אין לה תירוץ.
-
1 תגובה
-
כמה תוכן יקר בתוך צורה מפוארת!
השיר גם צנוע, גם מלכותי ומרשים.
נהניתי לקרוא והרגשתי גאוות יחידה
אשרנו מה טוב חלקנו…
Log in to reply.
