כוס נשברת, מזל טוב?/ שיתוף
-
כוס נשברת, מזל טוב?/ שיתוף
הי לכולן,
משתפת בהגיגים שהדהדו לי בראש הרבה זמן
והחלטתי להעלות על כתב
זו די טיוטה אבל אם לא עכשיו אני מקווה שכבר לא יהיה מתי…
אשמח לביקורת:)
יש דברים,
שגורמים לי להרגיש,
כמה אנחנו שקועים בגלות.
ולא אני לא מדברת על אסונות,
יש מספיק שיתארו את זה טוב ממני…
אנחנו כ”כ עמוק בגלות,
עמוק הרבה יותר מאותו ילד,
שנולד בבור ולא יודע שבחוץ יש אור.
אנחנו בתוך הגלות ברמה כזאת,
שגם התזכורות שאנחנו עושים לעצמנו לא ממש עוזרות…
אז סליחה שאמרתי שאני לא מדברת על אסונות,
כי זה לגמרי אסון:)
ואני אסביר-
אנחנו בגלות
ותשעה באב מזכיר לנו את בין הזמנים…
החורבן הוא כל כך חלק מאיתנו
שאני זוכרת את עצמי ילדה קטנה,
נכנסת לדירה החדשה,
רואה אמה על אמה בלתי מסוידת,
והדבר הראשון שיוצא לי מהפה-
“יואו, הזכר לחורבן שלנו הרבה יותר יפה משל סבתא”…
אנחנו כל כך עמוק בגלות
שכשהחתן שובר את הכוס,
כולם צועקים מזל טוב,
כאילו רק זה היה חסר כדי שהשמחה תהיה שלמה…
אנחנו שקועים בגלות עד כדי כך,
שכשנשבר משהו בבית,
אומרים מזל טוב ונזכרים—
בחתונה…
כן, אנחנו בגלות, לגמרי בגלות,
עד כדי כך ששרו לי ביומולדת “עוד נראה אותך שוברת כוס…”
זה היה מזמן, כשהייתי בת עשר,
ובשעתו, זו היתה נשמעת ברכה ממש חשובה,
אבל כשחושבים על זה קצת-
למה לאחל לילדה כזו קטנה,
שהמשיח לא יבוא עד החתונה שלה?
כאילו, אין גבול לשכחה ולחוסר ההבנה?
עד כדי כך התבלבלנו???
המחשבה הזו,
השכחה—
היא כואבת,
כואבת בלב,
ופיזית, בגרון…
לפעמים זה גורם לנזילה עד פיצוץ בצנרת העיניים…
אבל זה עוד טוב,
כי ברוב הפעמים, העיניים יבשות,
והגרון- ריק מבכי:(
וזה-
זה כואב הרבה יותר!
בואו נצייר תרחיש-
חתן, כלה, כוס נשברת—
דקה של שקט,
תפילה קצרה,
בפה או בלב,
שהשמחה הבאה תהיה-
אחרת,
שלמה,
בירושלים הבנויה.
ואח”כ נשמח,
ברור שנשמח!
נשמח הרבה,
ונשיר,
ונרקוד,
אבל זה יהיה אחרת,
כי נזכור!
אז לא,
אני לא יכולה לשנות את העולם,
אבל גם אם לא יהיה שקט,
לפחות נדמיין,
נתפלל,
ולא נשכח—
Log in to reply.